בווידאו: תקציר הדרבי התל אביבי
הסיבוב השני בליגת העל הגיע לסיומו, והטבלה בתום הסיבוב שונה לחלוטין מאיך שנראתה בתחילתו. התחתית התהפכה, הצמרת התייצבה ובטן הטבלה בלתי צפוייה מתמיד. רגע לפני מאבקי המיקום החשובים בסיבוב השלישי, קבלו את נבחרי העונה של "הולך למוניטור" בשני הסיבובים עד כה.
השחקן המצטיין: גלן רייס ג'וניור
טוב, זה לא באמת קשה. גלן רייס ג'וניור שלט בליגה מהרגע שהגיע במחזור החמישי ועד היום. כשברקע כולם לא מפסיקים לומר שהנה, זה רק עניין של זמן עד שהמוניטין מחוץ לפרקט ינצח אותו, הפועל חולון מוצאת את הדרך לקבל את "השגעונות שלו" ומוציאה ממנו את המיטב. בינתיים זה עבד לה עם גביע, ורייס עצמו מככב במקום הראשון המדד היעילות, בנקודות, בנקודה לדקה, בזריקות עונשין אבל גם באיבודים. אזכור של כבוד: זאק לידיי (גלבוע) וסק הנרי (אשדוד) שנותנים עונה נהדרת.
הישראלי המצטיין: עמית שמחון
14 נקודות למשחק, 42% לשלוש, 84.8% מהעונשין ו-3.9 ריבאונדים. לא בגלל המספרים שמחון הוא הישראלי המצטיין שלנו, אלא בגלל ההשפעה העצומה על הפועל אילת ועל ההתאוששות המהירה שלה מהתחתית הישר למאבקי המיקום לקראת הפלייאוף. הוא הישראלי שמשחק הכי הרבה בליגה (34.2 דקות) ומה שלא מספיק טוב לעודד קטש בנבחרת בהחלט מספיק טוב עבור התואר הצנוע והזמני הזה. אזכור של כבוד: נמרוד לוי (אשדוד) שממשיך לפרוץ קדימה, רביב לימונד (הפועל ת"א) שהתאושש בצורה מרשימה מהפציעה הלא קלה מהעונה שעברה, וג'ון דיברתולומיאו (מכבי ת"א) שהפך לברומטר של הצהובים.
המאמן המצטיין: בראד גרינברג
הבחירה הקלה הייתה בדן שמיר, בגלל המאזן, המיקום בטבלה, והיכולת הנדירה להתמודד עם כוכב כמו רייס. אבל מה שבראד גרינברג עושה באשדוד ראוי להערכה מיוחדת. לאורך רוב העונה המאמן היה צריך להתמודד מול שאר קבוצות הליגה עם שלושה זרים בלבד, ועשה זאת בלי למצמץ תוך שהוא מביא את שחקניו הישראלים, ובמיוחד את נמרוד לוי, ליכולת שיא. אזכור של כבוד: כאמור, דן שמיר, ושרון דרוקר שקיבל קבוצה מפורקת באילת ודהר כל הדרך ללב מאבקי הפלייאוף.
המשתפר: איגור נסטרנקו
בכדורגל אוהבים להגיד "בניגוד גמור למהלך המשחק", אז במקרה של נסטרנקו, הבחירה הזאת היא בניגוד גמור למה שקורה עם קבוצתו, עירוני נהריה. הסגולים שהפכו לאחת המועמדות החזקות לירידה, לא מצליחים ליהנות מעונה נהדרת של נסטרנקו באופן אישי, שמקבל 21.2 דקות (הכי הרבה בקריירה) קולע 7.9 נקודות (הכי גבוה בקריירה) ב-59% מהשדה (הכי גבוה בקריירה) ומוסיף 5.2 ריבאונדים (ניחשתם נכון - הכי הרבה בקריירה). אזכור של כבוד: חואקין שוכמן (גלבוע) עם קפיצה מרשימה כמעט בכל קטגוריה ו-ווילי וורקמן (מכבי חיפה) שמשחקן משלים רגיל הפך למנהיג של הקבוצה.
שחקן ההגנה: חואקין שוכמן
עכשיו "שוכי" כבר לא מסתפק באזכור של כבוד אלא בדבר האמיתי. עם 2.2 חטיפות למשחק, לחימה בלתי מתפשרת ועבודה לא רעה גם בריבאונד (4.5), האס של אריאל בית הלחמי מצדיק מדוע הוא נחשב לאחד המלפפונים הלוהטים של הקיץ בקרב הפועל ירושלים ומכבי ת"א. למזלה של גלבוע הוא חתום על חוזה גם לעונה הבאה, ואם יצמצם את כמות איבודי הכדור (2.4) יהפוך לישראלי בכיר באמת. אזכור של כבוד: גם כאן וורקמן ראוי להערכה, לצד ג'ו אלכסנדר (חולון). אל תרימו יותר מדי גבות, אלכסנדר של העונה הוא שחקן הגנה מצוין, עם 1.6 חסימות למשחק, 4.5 ריבאונדים בהגנה והאיש של דן שמיר למשימות הגנתיות מיוחדות.
השחקן המאכזב: טיי מקי
איפה מקי של עונת האליפות עם ירושלים ואיפה מקי של הפועל ת"א. כבד, אנמי, לא מזכיר בדבר את הפיטבול שדני פרנקו הביא לבירה. מקי סובל מהרבה בעיות אישיות, ולא בטוח שהפועל ת"א יכולה להכיל את כולן. הדרבי הטוב שלו אמש (6 נקודות, 8 אסיסטים) אולי מסמל תפנית, אבל מקי היה ונשאר אכזבת העונה עד כה, ואולי היכולת הטובה היא בבחינת מעט מדי, מאוחר מדי עבורו, כי האדומים כבר מחפשים בקדחתנות את המחליף. אזכור של כבוד: טוב, לא כבוד גדול, אבל ברנדון בואומן (מכבי חיפה) הוא אחד האשמים העיקריים בהפיכתה של חיפה לקבוצת תחתית, וכמוהו גם טוריאן גרין (בני הרצליה) שבעונתו השנייה הלך אחורה במקום להצעיד את הרצליה קדימה.
הקבוצה המאכזבת: הפועל ירושלים
יצחק שום אוהב להגיד "חוץ ממשאית - הכל עבר עלי". אז מה לא עבר על הקבוצה של אורי אלון העונה? כוכב שנזרק, מאמן מפוטר, הדחה משפילה מאירופה, זרים שעוזבים ומככבים במקום אחר (אלן אומיץ' רשם לאחרונה שיא קריירה של 25 נקודות ו-10 ריבאונדים נגד ריאל מדריד ביורוליג), עוד מאמן שהולך הביתה וישראלים שנראים כבויים מתמיד. הרבה עבודה יש לעודד קטש בסיבוב השלישי, ואם לשפוט על פי שלושת המחזורים האחרונים, יש סיבה לאופטימיות בבירה. אזכור של כבוד: עירוני נהריה התחילה את העונה כקבוצת פלייאוף לגיטימית ומסיימת את הסיבוב השני עמוק בתוך הבוץ של התחתית.
