ניר אבנט, אוהד הפועל ירושלים
כמו אדם תועה במדבר שלא שתה ימים ולבסוף מרווה צימאונו, כך תרגיש האליפות לאוהדים האדומים. ולכן, אין זה משנה כלל מה או איך שותים, אלא העיקר ששותים.
אני זוכר את הפעם האחרונה שהיינו קרובים לתואר כאילו זה היה אתמול. מרחק של דקות ספורות מאליפות ואז הכל נשמט מבין האצבעות. אם השלשה של טל בורשטיין לא הייתה נכנסת, אם לא היו שורקים למאיר טפירו עבירה, אם ג'יימי ארנולד לא היה לוקח את הריבאונד. "אם" אחד גדול. היום סוף סוף נוכל למחוק את ה"אם" הזה אחת ולתמיד.
להיות אוהד הפועל ירושלים זה סוג של מזוכיזם. אתה יודע שרוב הסיכויים תיפגע, אבל אין מה לעשות, האהבה הזאת חזקה ממך. יש משהו במועדון הזה שבכל שנה שואב אותך פנימה מחדש וממלא אותך בתקוות חדשות שהשנה זאת השנה. עכשיו הגיע הזמן למצות את הפוטנציאל וללכת עד הסוף. ולצערנו, כמו בכל סוף שנה, הקבוצה מפשלת ברגע האמת.
מאז שאורי אלון הגיע ביולי 2013 האווירה בקבוצה השתנתה. לראשונה אוהדי הקבוצה הרגישו שיש דרך וחשיבה לעתיד וההצלחה היא רק עניין של זמן. אפשר להסתכל לענק הצהוב בלבן של העיניים ולא לפחד. מעכשיו, זה תלוי בנו. בשנה שעברה הקבוצה עשתה צעד ענק בכיוון הנכון, אבל השנה היא כבר לגמרי שם. זכייה באליפות תיתן פוש אדיר למועדון ותהיה חותם סופי לכך "שפרויקט ירושלים" הצליח.
תדמיינו את התמונה הבאה: כיכר ספרא מפוצצת באלפי אדומים גאים, השחקנים בדיוק נכנסים ועולים אל הבמה, יותם הלפרין צועד למרכז, ניגש לצלחת ומניף אותה לקול הכרוז: "הפועל ירושלים אלופת המדינה לשנת 2015". הקהל מריע, חלק מהשחקנים מזילים דמעה ובצד אורי אלון מחכך ידיו בהנאה. בשביל המועדון זהו רגע היסטורי, רגע מכונן. אבל מעל הכל, בספרי ההיסטוריה יהיה רשום לעד את השם "הפועל ירושלים" לצד הזוכה באליפות המדינה לשנת 2015, וזה מה שחשוב.
ניר כנען, אוהד מכבי תל אביב
לאחר ניצחון החוץ המרשים של הפועל ירושלים באילת במשחק הראשון, הכל כבר מוכן בבירה לחגיגות האליפות הראשונה בהיסטוריה. אבל האם זאת באמת האליפות שחלמו עליה בירושלים? האם החגיגות של אוהדי הקבוצה, שחקניה וקברניטיה יהיו כשם שהיו לו היו מנצחים את מכבי ת"א? אולי הם לא יודו בכך, אך זאת לגמרי אליפות עם קצת אכזבה. אליפות עם כוכבית.
נכון. אליפות היא אליפות ובדפי ההיסטוריה לירושלים תהיה אליפות ב-2015 וסביר להניח גם שהרוב ישכחו את הדרך לשם. הרוב. לא מי ששוחה בכדורסל הישראלי בעשרות השנים האחרונות.
ירושלים עומדת להיות האלופה היחידה שלא חלפה על פני מכבי ת"א בדרך לתואר. בשנים האחרונות, חולון, גליל/גלבוע וחיפה ניצחו במשחק בודד את מכבי ת"א בגמר. ב-1993 גליל עשתה זאת בסדרת גמר נגד הפועל ת"א אך היא חלפה בסדרת חצי הגמר בלתי נשכחת על פני מכבי ת"א והייתה מעבר לראויה לאליפות.
לעולם לא נדע מה היה קורה לו ירושלים ומכבי היו נפגשות בגמר. לעניות דעתי, אין פה שאלה בכלל. כשהאדומים פוגשים את מכבי במאני טיים הם קורסים. מאבדים את זה. רגליים קרות. ידיים רועדות. שנים שירושלים הציבה עצמה - והתקשורת שיתפה פעולה - כאלטרנטיבה למכבי ת"א. שנים שירושלים פותחת עונה ומדברת על אליפות. שנים מסתכלים על האחות הגדולה (והשנואה) כיריבה המושבעת. שנים ששחקני הקבוצה הזרים מגיעים לנתב"ג וישר יוצאים בהצהרה שאפשר לקחת אליפות גם למכבי ת"א. שנים, אך דבר לא קרה.
7 שנים עברו מאז "האלטרנטיבה" הגיעה לגמר. שנים בהן ראינו בגמר כמעט את כל קבוצות ליגת העל. אפילו את אשדוד הקטנה. חולון, וגליל חגגו אליפות מרגשת עם ניצחונות בהיכל, חיפה עשתה זאת בביתה. וירושלים? היא לא חלק מזה.
ואז הגיעה העונה. מכבי באה כאלופת אירופה ואחרי עונת שיא של המועדון. חילופי מאמנים לא הטיבו עימה. בלאט עזב, בלו פרש, כוכבים כמו רייס והיקמן עזבו לכסף הגדול והרכש היה כושל. הקבוצה עייפה, עברה עונת פציעות לא שגרתית, הקפטן סיים את העונה ממש בראשיתה. הנה, הזדמנות של ירושלים לעשות משהו באמת גדול העונה. לכל אלו נוספה הארנה החדשה וכסף מכובד.
ואז הגיע גמר הגביע. ירושלים מארחת בארנה מפוצץ באוהדי הפועל. מגיעה בפורמה. מכבי בדעיכה. יש תחושה שירושלים פייבוריטית. מתחיל המשחק ועולם כמנהגו נוהג. מכבי מביסה את ירושלים בביתה בקלות לעיני האוהדים האדומים המתוסכלים. ואז הגיעה הפועל אילת החביבה שבסדרה מטורפת ניצחה את מכבי 2:3 אחרי פיגור 2:0 כולל שני ניצחונות מרשימים בהיכל. אז מה ירושלים צריכה כדי לקחת אליפות? שמכבי לא תהיה שם, כמה פשוט.
ירושלים כנראה תשלים את המשימה ותזכה באליפות. ונכון, נשמע מהמועדון כמה הקבוצה מחוברת ומגובשת, כמה הם עבדו קשה וכמה האוהדים דחפו, ואולי הרבה מזה נכון - אבל זאת בהחלט אליפות עם כוכבית גדולה ובוהקת. אליפות בלי לעבור את מכבי.
ואם בירושלים חושבים שהאליפות הזאת היא תוצאה של ניהול נכון, או ווינריות חדשה שצצה פתאום, אז הם טועים ומטעים. יותר מכל שנה – זאת אליפות שברחה למכבי, ולא אליפות של ירושלים.
