קלישאות רבות התנפצו ברגע הזכייה של הפועל ירושלים בגביע. לא אחת נעטף הגביע של הפועל ירושלים במוטיבים של אמונה, רבות דובר גם על רמת הכישרון בקבוצה - ונאמר שהיא לא מספיק מוכשרת, שהשטף ההתקפי תקוע חדשות לבקרים והצביון הישראלי חלש מהרגיל בהשוואה להפועל ירושלים של השנים הקודמות. נועם דוברת ואיתי שגב היחידים שנשארו מהעונה הקודמת, אליהם הצטרפו עוז בלייזר כישראלי בכיר ועוד שחקן אחד בפרופיל לא גבוה בשם אור קורנליוס.
הקלישאה הכי מעניינת בסיפור מתגבשת סביב קורנליוס, שהחל את דרכו במחלקת הנוער האיכותית של מכבי ראשל"צ, ולא נכלל כאחד מהמסומנים העתידיים של מחלקת הנוער להתפתח כשחקן. באותן שנים, מכבי ראשל"צ הצמיחה המון כישרונות צעירים דוגמת שון דאוסון, איגור קולשוב, עידן זלמנסון, האחים אור ויניב סולומון ורום קורנליוס, אח של.
קורנליוס הצעיר נשאר מחוץ לאור הזרקורים. בנו של גרג קורנליוס, שזכה בעצמו בשתי אליפויות וגביע כשחקן במכבי ת"א, מעולם לא שיחק בקבוצות "הראשונות" של השנתונים שלו. למעשה, עד כיתה י"ב נשאר נמוך יחסית ולא הייתה ממנו ציפיה להתקדם לכדורסל הבוגרים.
אבל כל זה לא עניין את אור. עם הצמיחה המאוחרת בגובה, החלה גם הצמיחה שלו כשחקן כדורסל. לאחר שיטוט של ארבע שנים בליגה הארצית והלאומית, מצא עצמו באליצור אשקלון, שם פיתח את משחק ההגנה שלו ונחשב לאחד מטובי השומרים בליגה הלאומית.
ההזדמנות בליגת העל לא איחרה להגיע לאחר שהונחת בעירוני נס ציונה ובהפועל גלבוע/גליל. בנס ציונה השתלב פחות במארג של בראד גרינברג, אך בעונה העוקבת הראה ניצוצות תחת המאמן גיא קפלן. זכור במיוחד המשחק שלו בבית מכבי נגד מכבי ראשל"צ, בו הוביל לניצחון עם 20 נק' והתעמת עם אוהדי קבוצת נעוריו בסיום.
השנה הגיעה השתדרגות נוספות במעמדו הודות לאמון שקיבל מהרגע הראשון מאלכסנדר דז'יקיץ'. אור קיבל את הכינוי "הסרבי" ממאמנו הודות למוסר העבודה שלו. רבים מחבריו לקבוצה מזכירים פעם אחר פעם את תרומתו ההגנתית של קורנליוס שלא תסולא בפז.
הוא קיבע את מעמדו עקב לצד אגודל כאחד מהשומרים הטובים בליגה, נכלל בסגל נבחרת ישראל לראשונה והוסיף גביע מרגש במיוחד כשחקן משמעותי. הסל שקלע שתי דקות לסיום הגמר היה החשוב במשחק וזה שניפץ את תקוות הצהובים.
לחיי הקלישאות ומנפציהן, זו הסיבה שאנחנו כל כך אוהבים את הענף הזה.
