איפה הייתם, מה עשיתם? בעונה שעברה, כשהפועל ירושלים רצה יפה באירופה אבל הפסידה משחק אחר משחק בליגה, "מכרו" לנו שם שהירידה ביכולת באה כתוצאה מרוטציות שונות בין אירופה לליגה, ובגלל שקבוצות יכולות להתכונן אליהם שבוע שלם לעומת ימים בודדים שלהם. אז העונה ירושלים הודחה מאירופה מוקדם, אבל הניגון מתחיל לחזור על עצמו.
שמונה ימי אימונים היו למודי מאור אחרי ההפסד להפועל ת"א לקראת אשדוד. רוב הזמן, הסבירו בקבוצה, לא היו לו עשרה שחקנים לאימון בגלל פציעות. אבל גם מאור יודע שאלו רק תירוצים, כי אין שום הצדקה להופעת שפל של 4/19 לשלוש (כולם של שחקן אחד בלבד - ג'רום דייסון), 50% מהקו, יכולת נרפית כל כך בריבאונד, והמון שחקנים שפשוט לא פוגעים בכלום (בראשם יוגב אוחיון).
איפה הייתם שמונה ימים? על מה עבדתם? ואיך השחקנים נופלים כמו זבובים בפציעה אחר פציעה כשיש מסגרת אחת בלבד? הגביע מעבר לפינה ולירושלים יש הרבה עבודה והמון סיבות לדאגה.
מהצד השני, כמה כיף לראות את הניסים שמחולל בראד גרינברג באשדוד, ובמיוחד את נמרוד לוי שלאט לאט מתפתח לשחקן בעל הפוטנציאל הכי גבוה שהיה כאן מאז עומרי כספי. בכל פעם שלוי עלה על המגרש המומנטום נטה לטובתה של אשדוד, ואם ישפר את ההגנה הוא עשוי למצוא את עצמו מתברג בקבוצה גדולה יותר ובקרוב מאוד. שניהם נראים בדרך הבטוחה להיבחר למאמן ולשחקן הישראלי המצטיין של החודש. מישהו יכול לומר שלא מגיע להם?
תענוג לראות את מה שקורה באשדוד. המשחק אתמול היה השני במסגרת הצגה כפולה באולם הקריה, אחרי משחק צמרת בנשים בין אשדוד לרמלה. רוב הקהל נשאר לצפות גם בגברים, סיפק אווירה נהדרת והראה שיש גרעין גדול ואיכותי של אוהדים שיודעים לדחוף את הקבוצה ולהוות אקס פקטור.
סגל קצר ולא קולע. בגיל 36 אפיק ניסים מוצא את עצמו משחק כמות דקות שמעולם לא קיבל בקריירה. בשלושת המשחקים האחרונים ניסים בילה על הפרקט 31 דקות בממוצע. הנתון הזה הוא יותר כורח המציאות ופחות בחירה מודעת שלו או של מאמן הפועל אילת, שרון דרוקר. לדרוקר פשוט אין שחקנים.
בהפסד הביתי לאילת הוא שיתף שישה שחקנים בלבד פלוס דקה בודדת לעמית עבו. זוה היא רוטציה שבלתי אפשרי לעבוד איתה גם כשמשחקים רק פעם אחת בשבוע. זו הסיבה שההפסד להפועל ת"א לא הפתיע אף אחד.
אריק גריפין שחתם לאחרונה אמור לשפר את המצב, אבל האמת המצערת היא שלאילת יש מזל גדול שיש העונה שלוש קבוצות פחות טובות ממנה - אחרת היא כבר היתה מוצאת את עצמה עמוק בתוך מאבקי התחתית. אחרי שנים של נוכחות קבע בצמרת והגעה לפיינל פור, משהו בקבוצה הדרומית השתבש, וגם שועל ותיק כמו שרון דרוקר לא יכול להילחם במצבים נתונים כמו תקציב שירד משמעותית והצורך ברה ארגון במערכת האילתית.
איה נהריה? אחרי הניצחון על אילת בשבוע שעבר, מאמן עירוני נהריה, אריק אלפסי, הבהיר שהוא "לא רוצה יותר להסתכל למטה". אז באה בני הרצליה, מהכי למטה שיש, והוכיחה לו שהאמירה הזאת היתה כנראה מוקדמת מדי. גם אלפסי יודע שהסגל שיש לו בנהריה שווה יותר ממקום שביעי ויותר משישה נצחונות ב-15 משחקים.
מתחילת העונה היה ברור שנהריה תלויה במידה רבה ביפתח זיו, שהוא הרכז הטבעי היחיד בסגל. אבל כבר במשחקים הראשונים היה אפשר לראות שזה לא זה, ושזיו לא מצליח לשפר את האספקט המרכזי שמנע ממנו עד כה לפרוץ בגדול: הקליעה. השלשה הראשונה שלו הגיעה רק במחזור השמיני, והוא רושם העונה 26.3% מעבר לקשת.
זה הוביל את אלפסי להעביר את זיו סדרת חינוך בשני המחזורים האחרונים: אפס דקות נגד אילת, ודקה אחת בודדת שלשום נגד הרצליה. אם אלפסי באמת רוצה לחזור להסתכל למעלה, הוא חייב לפתור את סוגיית זיו: או שיערכו שיחה עמוקה שממנה יחליטו איך יוצאים לדרך חדשה, או שיחליטו על פרידה. פתח זיו הוא כישרון גדול מדי מכדי להתבזבז במשך עונה שלמה במקום שהוא לא מרגיש שהוא יכול לבוא לידי ביטוי.
למה? ככה. קיצור הרוטציה של נבן ספאחיה הוא כבר לא סימפטום. המאמן הקרואטי של מכבי ת"א הבין שהוא הגיע לשלב בעונה שהוא חייב לבסס את מקומו בטופ 8, ובהתאם החליט מי השחקנים שיצעידו אותו לשם. אין הרבה מאמנים שניחנו ביכולת הסתגלנות המרשימה של ספאחיה: מניהול רוטציה רחבה בצורה פדנטית, שבה כל שחקן יודע בדיוק מתי הוא עולה ומתי הוא נח, מכבי של החודש האחרון עברה למתכונת מצומצמת שבה הקואץ' הולך עם השמינייה שלו, שהם שבעת הזרים פלוס אלכס טיוס. ג'ון דיברתולומאו הוא על תקן הכונן למשימות מיוחדות, וכל השאר מקבלים את השאריות.
כמה שאריות? 12 דקות מצטברות ליובל זוסמן בשני המחזורים האחרונים, 13 דקות לאיתי שגב, 25 לכרם משעור. כלומר, קיצור הרוטציה לא חל רק על היורוליג, אלא גם על הליגה. בזמן שהסיטואציה של שגב היא שונה, כי מדובר בשחקן שלא רוצה להיות בקבוצה, לא ברור מדוע יובל זוסמן לא זוכה ליותר אמון נגד קבוצות כמו גלבוע ומכבי חיפה. ספאחיה הבהיר למה: כי ככה הוא החליט. אפשר לא לאהוב את זה, אבל הסיבה שמכבי נראית טוב העונה היא בעיקר בגלל השליטה האבסולוטית של המאמן.
מה למדנו השבוע? למדנו עד כמה הפועל חולון עמוקה: בלי גלן רייס ובלי קורי וולדן, אבל עם המון גיא פניני וג'ו אלכסנדר, דן שמיר הצליח להגיע ל-101 נקודות, ועוד נגד גלבוע החזקה, ועוד בגן נר, ועוד בערב מפלצתי של זאק לידיי; אריק שיבק למד שסוף סוף, עם הגב לקיר, השחקנים שלו מתחילים להראות מחויבות ולשרוד קאמבק נהרייני הרבה בזכות אבירם זליקוביץ', שבשני המחזורים האחרונים מתחיל להזכיר את המנהיג שהכרנו מהעבר.
פדריקו ברודצקי, הסקאוט, המנהל המקצועי ואיש סודו של ג'ף רוזן כיבד אותנו בנוכחותו והגיע בעצמו לרוממה ולמד עד כמה הקבוצה שהוא והבוס בנו במו ידיהם היא בעייתית, למרות הופעה מעוררת כבוד במחצית השניה נגד מכבי ת"א, ויהיה מעניין לראות עם איזה רשמים הטאלנט חוזר לרוזן. ובכלל, טיפ לירוקים: אי אפשר לנהל קבוצה בשלט רחוק. גם רוזן, גם ברודצקי וגם דובר הקבוצה יושבים להם שם בארה"ב של אמריקה, מנותקים מהקהל, מהיום יום ומהקשיים של רחימי ומעבירים הוראות שהן לרוב מנותקות מהמציאות. למה מחכים שם? לירידת ליגה?
הפועל ת"א למדה להשתמש באדריאן בנקס ובג'רל מקניל ביחד, ואם השניים האלה ימשיכו להיות כל כך פורים בצד ההתקפי, דני פרנקו צריך ויכול להינעל על המקום הרביעי ואולי מעבר לזה; ולמדנו שסוף סוף מכבי ראשל"צ יכולה להציג יכולת משכנעת באמת, גם אם זה רק נגד נס ציונה החלשה, ולהראות שהסגל שלה שווה הרבה יותר ממה שהציג עד היום. עכשיו נראה אם תהיה לזה המשכיות.
