(אלן שיבר) (צילום: ספורט 5)
(אלן שיבר) | צילום: ספורט 5

שנה וחצי היה דגן יבזורי במכבי ת"א. שנה וחצי שכל אחד מבחוץ היה קורא להן טראומטיות. עוד ישראלי בכיר, עם קליעה נדירה, שמגיע למועדון הכי גדול בארץ ויש רגעים שאפילו על הספסל לא מצאו לו מקום. מילא מקום, אפילו את הצ'אנס שבגללו הגיע לצהובים לא קיבל יבזורי. ארבע שניות הוא קיבל העונה ביורוליג. במשך תקופה אפילו רץ קמפיין ברשת "דגן עדיין חי" (על המשקל של "גלעד עדיין חי" לשחרורו של גלעד שליט – ר.ג) בליגה הוא קיבל 9.5 דקות למשחק עם ממוצע של 2.5 נקודות למשחק. זה אותו שחקן שבעונה האחרונה שלו בחיפה לפני המעבר לצהובים שיחק 31 דקות למשחק וקלע 12.2 בממוצע.

בראיון לערוץ הספורט, מאיר יבזורי באור אחר את התקופה הכי קשה בקריירה שלו מספק הצצה מרתקת על שנה וחצי במקום הכי בודד בהיכל, מסרב להיעלב, או לקחת קשה את מה שנראה לכולנו מבחוץ כמו סיוט, ומביט קדימה לחוויה שצפויה לו בחולון. ראיון כנה עם המון אופטימיות שבה ניתן להסתכל על החיים. 

נלך ישר לעניין. טעית?
"לא".

איך לא?
"אני חושב שמה שהניע אותי אז זה לראות מה אני שווה ברמות הגבוהות באמת, אם אני יכול להשתלב ואיך אני יכול להצליח, אם הייתי חוזר אחורה הייתי עושה את אותה החלטה. לא הסתדר, נכון, אבל בקריירה כל כך קצרה של ספורטאי אם אתה לא מנסה להגיע לרמות הכי גבוהות שאתה יכול, אז איפשהו אתה תתחרט על זה בסוף".

חתכו אותך מכל הכיוונים על ההחלטה הזו. הרגשת את זה?
"כן. לגיטימי. לא ציפיתי שיהיה משהו אחר. אם הכל היה מסתדר והייתי משחק בחמישייה ומובילים את היורוליג אז אף אחד לא היה מדבר. זה חלק מהעניין, אני לא לוקח ללב ולא מתרגש, זה חלק מהעניין".

מה קרה בקיץ. היית סגור בירושלים ופתאום 10 שעות אח"כ היית חתום במכבי?
"היה דיבור עם ירושלים, ולא הרבה אנשים יודעים שמכבי דיברו איתי עוד לפני כן. הם אמרו לי שזה ייקח קצת זמן וזו מערכת, אבל שהם מאוד רוצים ובודקים גם חתיכות אחרות בפאזל עוד לפני כן. זה היה אבי אבן. באמת דברים לא כ"כ זזו, הייתה באמת פגישה עם ירושלים, היה כיוון חיובי, אני הייתי מהורהר עדיין. אני לא סגרתי, זה היה אולי אצלכם בתקשורת, זה הלך לכיוון ואז הגיעה ההצעה ממכבי וכמו שאמרתי, הסכמתי. זה נוצץ, זה מדגדג לראות אם תצליח שם, אתה לא חושב יותר מדי, אתה קופץ על זה ורוצה לראות אם תצליח במיוחד שיש כאלה שאומרים 'אה, הרבה הלכו, אתה לא תצליח'. וזהו. לא להצליח זה חלק מהספורט. אין בושה בלהיכשל, יש בושה בלא לנסות לדעתי".

אפשר לומר שלא נכשלת, כי לא קיבלת למעשה הזדמנות?
"זה נכון, אבל בשורה התחתונה כשאתה לא מצליח, אתה נכשל. לא קיבלתי את ההזדמנות. להגיד לך היום שאני מרגיש שאני פחות טוב משחקנים אחרים שכן מצליחים שם, אני לא חושב. אני יודע מי אני ומה אני שווה ומעבר ללהיות שחקן טוב יש הרבה מאוד משתנים שלא תלויים רק בך כדי להצליח, במיוחד במכבי. זה דברים שאי אפשר להסביר אותם אפילו. יש כ"כ הרבה שחקנים טובים ומוכשרים שמגיעים למקומות וזה לא עובד. ובמכבי יש לך כמה דוגמאות. יש לך שחקנים מהטובים באירופה וזה לא עובד ועל אחת כמה וכמה אחד כמוני שמגיע מלמטה ולא על תקן רכש נוצץ ואתה צריך להוכיח את עצמך יותר ושדברים ילכו לכיוון שלך כדי שתוכל לתקוע יתד. לצערי לי זה לא קורה. אם הייתי חוזר לאותה נקודת זמן שהחלטתי להגיע לא הייתי משנה".

ועדיין, אתה שווה יותר מ-4 שניות ביורוליג לא?
"לדעתי כן, אבל לצערי זה מה שיצא. הגעתי כדי לבדוק מה אני שווה, אבל לא קיבלתי את ההזדמנות, לא יצא לי באמת להרגיש מה זה. באימונים עם שחקני יורוליג במכבי, עמדתי יפה. לצערי זה לא היה גם המשחקים. חבל שזה לא הצליח אבל אני יודע שניסיתי, שהייתי שם, ולא ברחתי, נבהלתי או פחדתי. עשיתי את זה בלב שלם, וגם כשעזבתי אני עושה את זה בלב שלם, ויודע שזה כנראה לא נועד לקרות".

עד כמה זה קשה, אתה לא תמיד במשחקונים, כי יש 5 על 5 ואתה בצד, אתה לא טס לחו"ל. מה עובר בראש?
"ללא ספק זו אחת התקופות היותר קשות מנטלית שהיו לי בכדורסל. יותר קשה ממשחקים בליגה א' שחזרתי למחרת לצבא ב-6 בבוקר. לא פשוט בכלל. היה מאוד קשה להישאר חיובי בראש ולא לשקוע בדיכאונות ולהתבאס על כל החיים מסביב. לשמחתי יש לי משפחה כשאני עובר את הדלת ולא משנה מה קרה אם ניצחנו או הפסדנו, יש הפרדה וזה מאפס. וזה לשני הכיוונים. גם אחרי משחקים גדולים, כשאתה חושב שאתה על גג האולימפוס, חזרתי הביתה ובסוף אתה עדיין אבא, ואתה מקריא ספר הג'ונגל ואתה צריך להתחפש לדמויות ולשחק עם הילדים אז זה מאפס. בטח בסיטואציות כאלה ששום דבר לא עובד והרגשתי שבאיזשהו מקום התעלמו מהקיום שלי. תקופה קשה שאני יוצא ממנה עם כלים לעתיד. אם עברתי את זה ונשארתי ולא ויתרתי ולא חתכתי, אז אני חושב שזה נותן לי כלים להתמודדויות בחיים בכלל ובספורט. אני לא מייד חוזר למה שהייתי בחיפה, יהיו ימים שזה לא יילך. בראש אני מאוד מוכן ויודע שמעט מאוד דברים יכולים עכשיו לשבור איתי".

"ארז? הייתה תחושה שיש נתק בין המאמן לשחקנים"
באותן 4 שניות שנכנסת לשחק ביורוליג. עובר לך בראש, למה זה מגיע לי? הרגשת שק חבטות?
"דווקא במשחק הזה שנכנסתי זה היה כשרמי אימן, ויש לי איתו קשר מאוד מיוחד. אני מאוד אוהב ומכבד אותו. אני יודע שכשהוא מכניס אותי למגרש זה כי הוא רוצה שאני אהיה שם ולא כי הוא עושה לי טובה או משפיל אותי. אם הוא מכניס אותי 4 שניות לסוף החצי לפוזשן הגנתי בשביל שחס וחלילה אף אחד מהשחקנים המובילים יעשה פאול אז אני אעשה את זה, אין לי שום בעיה.  אין לי אגו, אני בסה"כ בא לעזור לקבוצה לנצח. אם הוא היה אומר לי להיכנס ולנגוח ברצפה אז הייתי נכנס ונוגח ברצפה".

אתה נחמד מידי?
"שמעתי את זה בעבר. אני לא יודע אם יש דבר כזה. יכול להיות שהייתי צריך לדרוש, אבל אני לא מאמין בזה. אני מאמין שמי שטוב משחק, בסוף יש עוד שחקנים על המגרש, אתה לא יכול להיות חרא כזה, בטח לא במעמד כשאתה לא בדיוק הכוכב של הקבוצה ולא בהכרח חייבים אותך".

למה לא שיחקת בעצם?
"תלוי לאן מסתכלים. השנה נבנתה קבוצה שעמוסה מאוד בכל עמדות הגארדים. הייתה היסטריה מהעונה שעברה והחליטו להעמיס והיורוליג משתנה והמון משחקים וצריך סגל עמוק. בסה"כ מאוד קשה לנהל סגל כזה, ולמצוא דקות לכולם. כשמאמן מחליט על היררכיה מסוימת, קשה מאוד לשבור אותה. נכון שהתחלפו מאמנים, אבל הקו היה די ברור. נחזור לרמי, שאם יש מאמן שאני יודע שהיה הולך איתי – זה הוא. ואם אתו זה לא הלך אז אני כנראה צריך להבין את הרמז ולהבין – אני לא שם".

למה ארז פוטר?
"זו שאלה טובה. הייתה תקופה לא מזהירה, וגם האווירה הייתה קשה".

מה הייתה באותה אסיפה?
"אני לא אחד שמוציא דברים החוצה, אבל באופן כללי הייתה תחושה שיש נתק בין המאמן לשחקנים, שהדברים לא עבדו ולא שידרו על אותו גל, וכנראה שזה מה שהיה צריך לקרות. חבל לי על ארז כי ידעתי כמה הוא רצה להצליח, כמה הוא רצה שזה יעבוד".

מה קורה שם בחדר ההלבשה? השחקנים מדברים על חוסר כימיה ואגו
"תמיד מדברים על האווירה כאילו כל יום אנחנו נכנסים לחדר הלבשה והולכים מכות, ממש לא. יש חבר'ה בסדר, נחמדים, טובים, מי יותר ומי פחות. לפעמים צריך משהו אקסטרה, חיבור מיוחד ולא רק כשרון. אף אחד לא מבטיח לך שאם אתה מביא ארבעה כוכבים במיליון דולר תצליח. הרשימה נראתה נוצצת, אבל שוב באיזשהו מקום אתה צריך לדעת איך לחבר את זה וכשזה לא מתחבר אז יש בעיה ושחקנים שמקבלים הרבה כסף והיו כבר בהרבה מקומות בעולם, יכול להיות שיש בעיות של אגו".

"דגן עדיין חי? בתור אחד שהוא ציניקן גדול זה די שעשע אותי"
זה נכון שיש חלוקה לזרים וישראלים?
"זה לא מדויק. זה נכון שכשיש כמות גדולה של זרים נוצר ניתוק, זה קורה בהרבה קבוצות ויש ריחוק בין הזרים והישראלים. כשהייתי בחיפה והיו ארבעה זרים זה היה כמו משפחה, היינו יוצאים ביחד, אוכלים ביחד. כאן זה קצת יותר מורכב כי זו תל אביב ויש הרבה פיתויים ודברים מסביב, כל אחד יש לו המון דברים לעשות".

מי שהחתים אותך ורצה אותך זה שמעון מזרחי. זה אומר שאחרים לא רצו אותך?
"קודם כל צריך לזכור שכשאני חתמתי במכבי היו חתומים שם גיא פניני, יוגב אוחיון וסילבן לנדסברג אם אני לא טועה, כך שלא היה קאדר ישראלי מפוצץ. נכון שפתאום טיילור רוצ'סטי הגיע בתור ישראלי וג'ורדן פארמר חתם וזה נהיה קצת יותר עמוס ובהמשך העונה גם מקל הגיע. כשאני חתמתי במכבי, היה מאמן שאמר לי שהוא מעוניין, סגל ישראלי די מצומצם אחרי עונה שפחות או יותר הפסידו אותה בגלל לא היו להם ישראלים ועל פניו הייתי בנקודת פתיחה די טובה".

למה העסק במכבי לא עובד?
"שוב, יש כ"כ הרבה כשרון וזה יכול לעבוד לשני הכיוונים. או שזה מתחבר כי כולם מביאים את הגישה הנכונה ואז זה יכול להתפוצץ ומספיק ששחקן או שניים לא באים בגישה הנכונה וזה יכול להתפוצץ לכיוון השני".

עד כמה הוקל לך?
"זה לא שהייתי בן אדם מסכן. יש לי חיים טובים, אני נהנה פה בתל אביב, המשפחה שלי נהנית, וזה לא שישבתי במחשכים ורק חיכיתי. אני מאוד שמח לחזור לעשות את מה שאני אוהב ולקבל את ההערכה הראויה ואני מקווה גם להחזיר לחולון שלקחו עליי צ'אנס ואני מקווה לחזור לימים יפים".

למה חולון?
"למה לא? תראה איזה קהל, הרבה ישראלים שאת רובם אני מכיר וזה היה נראה לי מאוד טבעי. אחלה קבוצה, ואני מקווה רק לא להפריע להם".

אתה מכיר את הקמפיין ברשתות "דגן עדיין חי"?
"ראיתי, אוהב. מצחיק. משעשע ביותר. לא פגע בי. אומרים שלהיפגע זה בחירה לא? בתור אחד שהוא ציניקן גדול זה די שעשע אותי. אני לא נמצא בקבוצות שרואים את זה, אבל מאיזה חבר זה הגיע והעלה חיוך. אני מבין מאיפה זה הגיע ומאיזה קבוצות של אוהדים זה מגיע ואני מקבל את זה ולא אחד שנעלב לא מדברים כאלה ולא מטוקבקים שאשתי אוהבת לקרוא".

לה זה מפריע? למשפחה?
"נראה לי שכולנו לוקחים את זה קל... בטוח שהיא יותר רגישה ממני".

צעקו לך פעם משהו ברחוב?
"כן, פה ושם. יש הרבה תגובות, מאוהדי מכבי שאומרים 'יהיה בסדר', אוהבים אותך', ואלה מהצד השני שאומרים 'מה הלכת לשם? אי אפשר להצליח שם...' הכל לוקחים בחיוך".

לפני חודש וחצי עלה הנושא של השחרור שלך על השולחן בהנהלת מכבי ולא שוחררת
"אני מודה שלא הבנתי למה. לי באותה תקופה כבר היה ברור שזה המצב ושזה לא הולך להשתנות. לא הבנתי מאיפה זה מגיע. אני שחקן כדורסל ואולי יכול לשחק במקום אחר. לא הבנתי את ההתעקשות".

הרגשת נער פוסטר?
"קודם כל, אני לא נער כבר הרבה זמן, ברזומה שלי יש כמה דברים שמבדילים אותי מהמושג הזה, אבל הרגשתי שבסופו של דבר לא נותנים לך לעשות את מה שאתה רוצה. מילא הקבוצה הייתה עפה לשמיים ומרסקת את כולם, אבל לא, כלום לא הלך אז תנו איזה צ'אנס. בסופו של דבר יש ציפיות ויש מציאות. אתה יכול לבחור להתעצבן מזה, ולכעוס, אבל בסיטואציה הזו ידעתי שיכול להיות שזה יקרה. אתה מגיע למועדון גדול עם סגל רחב, כדאי שתכין את עצמך שאולי זה לא יעבוד טוב וזה לא הלך. אף אחד לא הכריח אותי ללכת לשם, אני רציתי את האתגר, ללכת על זה".

יש מחשבה שאולי הגעת כעת למקום שאולי אפשר לקחת אליפות, גביע, אני אראה לכולם מי אני?
"הדברים האלה, גם כשאתה לא רוצה, קופצים לך לראש כשאתה מול האקסית. אני משתדל לא לחשוב על זה יותר מידי כי זה עדיין מוקדם מאוד. התווספו שני שחקנים לקבוצה שרצה טוב ויש פוטנציאל לסיכון ואני בטח לא חושב על גביע או אליפות כרגע. חושבים איך לחבר את הפאזל. אין לי ספק שזה יכול לעבוד, וכשרון יכול להיות לפעמים עקב אכילס וצריך להיזהר ולדעת איך להשתמש בו".