הסיפור של עומרי רוטמן מבני הרצליה הוא סיפור שלא נתקלים בו כל יום. שחקן בן 19, חבר בסגל קבוצת הבוגרים של בני הרצליה, שהחליט לעזוב הכל ולהתגייס ליחידה קרבית, למרות שהיה יכול בקלות להמשיך ולשחק כדורסל. רוטמן הולך בעקבות אחיו, קצין בסיירת מגל"ן. הוא התגייס ביום חמישי האחרון לצנחנים עם פרופיל 82 שמקשה על לוחמים להגיע לסיירות המובחרות, אבל יתייצב ביום שני ביום סיירות כדי בכל זאת לנסות ולהגיע ליחידה המובחרת שבה שירת אחיו.
לקראת הגיוס, הרצליה ערכה לו ערב פרידה מרגש, עם קטע שהקריא רוטמן ושותף בפייסבוק ועורר תגובות רבות. בראיון מיוחד לאתר ערוץ הספורט, מספר הגארד על הערכיות שינק מהבית, על הקושי בהחלטה שלקח, ועל החיבור המיוחד שנוצר לו עם הקבוצה מעיר מגוריו.
"התחלתי לשחק כדורסל בגיל 5", פתח רוטמן, "אני מהרצליה, למדתי בתיכון היובל. התחלתי בכדורסל בגלל אחי בעצם, אותו אח שבגללו גם התגייסתי לקרבי. כשהייתי בן 5-6 אבא היה אוהד של בני הרצליה והכיר את המנהל, וככה החלטנו להזמין פעם בשנה לפחות את כל הקבוצה אלינו הביתה לארוחה חגיגית. בחג המולד היינו לוקחים את הזרים למסעדה כדי שירגישו יותר מחוברים לקבוצה, לתת להם חום ומשפחתיות. הם הרגישו נורא לבד ורצינו לעזור. בתקופה הזו התאהבתי בכדורסל, נשאבתי לזה. שיחקתי כל יום, הייתי הולך ומתאמן, מקבל אימונים אישיים מבני הרצליה ולאט לאט התקדמתי. בגיל נערים הייתה לנו קבוצה טובה, הגענו רחוק והרגשתי שאני טוב.
"באותה תקופה אחי התגייס לסיירת מגל"ן, יצא לקצונה והפך לסמ"פ של לוחמים. התקדמתי באותה תקופה בכדורסל ואמרתי לעצמי שאולי אני אוכל לעשות עם זה משהו ושזה תמיד היה החלום שלי. לא הייתי בטוח, כי הייתי קצת יותר נמוך ולא תמיד מתאים פיזית. הייתה לי תמיד קליעה מצויינת, השתתפתי בתחרות 'הקלעי של המדינה' ובנוער הייתי ממש טוב, עם ממוצע של 16 נקודות למשחק. בסוף י"ב הבנתי שאני צריך להחליט מה קורה איתי הלאה".
מה היו ההשפעות עלייך בשנה הקריטית הזו של לפני הצבא?
"בי"ב משך אותי כל הזמן העניין של ללכת לקרבי. הרצו לנו בבית הספר ואח שלי מאוד נהנה בשירות שלו, החברים שלו היו בני בית אצלנו. התלבטתי מאוד ודיברתי עם הרבה אנשים ושחקנים שבחרו ככה ובחרו ככה. כבר בסוף י"ב התחלתי להתאמן עם הקבוצה הבוגרת, דיברתי עם היו"ר אלדד אקוניס ואמרתי לו שאני מתגייס לקרבי והחלטתי לוותר כרגע על הכדורסל. אחרי כמה ימים צלצל אליי אקוניס יחד עם טל רקנאטי (הבעלים, ר.ג.), ואמרו לי שאולי בכל זאת אני אפתח איתם את השנה ואח"כ נראה מה קורה.
"התחלתי את העונה והייתי אמור להתגייס בנובמבר. פתאום יצא מצב שממש התחברתי לקבוצה, שיחקתי בעשירייה בכל אימון וראיתי שאני כן יכול להשתלב ברמה הגבוהה הזו. השחקנים אהבו אותי, יצאנו לבלות ביחד ובגלל שאני הרצלייני גם הכרתי להם את כל המקומות והיה ממש כיף. העסק התחבר. בשלב הזה החלטתי לדחות את ההחלטה ועיכבתי את הגיוס לחודש מרץ. יחד עם הקבוצה החלטנו לבקש מעמד של ספורטאי מצטיין ואמרנו שאם אקבל אותו, אחליט אח"כ אם לממש את זה או ללכת לקרבי. המשכתי בתקופה הזו להתלבט. אני מאוד אוהב כדורסל וכל המשפחה אוהבת ספורט וכדורסל. ערוץ הספורט תמיד פתוח אצלנו, ההורים ואחותי – כולם. היה לי חלום להגיע רחוק בכדורסל ולשחק מול קהל ואולי כן להצליח ואז אמרתי 'טוב, אני אלך ל-3 שנים, ארוויח את החוויה הזו, את החברים, ומקסימום אחזור לכדורסל אחרי הצבא, אולי אפילו בליגה נמוכה יותר'.
"בסופו של דבר בחודש מרץ הודיעו לי שאני לא מקבל מעמד של ספורטאי מצטיין כי הגשתי בקשה מאוחר מדי, בחודש ינואר. אני מניח שהייתי יכול לדחות גיוס לאוגוסט וכן לקבל, אבל לקחתי את ההחלטה שלקחתי. חשוב לי לתת מעצמי משהו, אני חושב שכרגע אני יכול לתת מעצמי בצבא יותר מאשר בכדורסל".
יצא לך לדבר עם אנשים נוספים שהשפיעו עלייך בהחלטה הזו מלבד אחיך? ברק פלג למשל, שהוא סיפור ידוע ושירת בסיירת מטכ"ל?
"דיברתי עם כמה אנשים, גם עם גיא לויצקי ששיחק בשנה שעברה בבני הרצליה וקרע את הצולבת. הוא גם למד בתיכון היובל בהרצליה, הוא אח של קטיה לויצקי שחקנית נבחרת ישראל, אתלט בגובה 2.06 מטר והוא שירת ביחידה קרבית. הוא חזר לכדורסל ונפצע לאחר הצבא. חיפשתי באינטרנט וקראתי הרבה על ברק פלג, הוא דמות שאני מאוד מעריך ובאמת דיברתי עם כ"כ הרבה אנשים, רובם ערכיים מאוד. זה בהחלט השפיע עליי בהחלטה".
עד כמה קשה להיפרד?
"מאוד קשה. כל הזמן פחדתי להיפרד כי היה לי כל כך כיף בקבוצה. דרו קרופורד היה בא אליי על בסיס קבוע לארוחות צהריים, והיה כמו אח גדול בשבילי. ג'מאר סמואלס היה מגיע איתי לאימונים כי הוא ללא רכב וככה התחברנו. אף אחד לא הבין למה אני מפסיק לשחק. אין דבר כזה בארה"ב, לפרוש בגלל הצבא".
יש רגעים של חרטה? שאתה תופס את עצמך וחושב אם עשית את ההחלטה הנכונה?
"יש רגעים בלילה שיורדות לי דמעות ואני שוב מתחבט. בסוף קיבלתי החלטה ומה שחשוב זה שאני שלם איתה ואעשה אותה עד הסוף, שאסיים את שלוש השנים".
ימשיך להיות לך קשר עם הקבוצה?
"אלדד אקוניס אמר לי שאני אמשיך להיות חלק מהקבוצה, ואם יהיה משחק כשאני אצא שבת, אז אני אתלבש למשחקים. כולם שלחו לי הודעות מרגשות. עשינו ארוחה עם כל הקבוצה, כל אחד בתורו בירך אותי ואני גם כתבתי משהו, זה היה מרגש".
איך היה יום הגיוס ביום חמישי?
"מרגש. חשבתי שאני אחשוב על הצבא באותו יום, אבל כל מה שעבר לי בראש זה איך אני מפסיק עם הכדורסל ושזה כבר חסר לי".
