מאז ששון ג'יימס עזב את מכבי ת"א וישראל, לפני שנתיים, הוא לא מרגיש בבית בשום מקום. אחרי קדנציה של 6 שנים בישראל, מתוכן 3 שנים בבני הרצליה, ו-3 שנים בתל אביב, הקפטן הצהוב לשעבר הגיע לחופשה בארץ ומחפש את התחנה הבאה שלו. הוא סיים את הקדנציה עם מכבי בטונים צורמים, ואחרי שהצהובים לא רצו לקחת אותו איתם לפיינל פור, עבר למילאנו שם לא הסתדר, ומצא את עצמו בתחילת העונה הנוכחית בבילבאו הספרדית. 9.8 נקודות ו-5.8 ריבאונדים בספרד, הקפיצו אותו בחזרה ליורוליג – לאולימפיאקוס, שם שוב, לא מצא את מקומו וביקש להשתחרר.
כעת הוא נמצא בחופשה בישראל ומחשב מסלול מחדש. הוא מתאמן בינתיים עם חבריו בבני הרצליה, ובראיון בלעדי לאתר ערוץ הספורט, חושף את מחשבותיו, תוכניותיו, דעתו על מה שקורה במכבי ת"א ואיך לא – פיטורי דייויד בלאט.
"כשאתה נמצא כל כך הרבה זמן במדינה מסויימת, אתה נוטה להרגיש כאילו זה הבית שלך", פתח הסנטר את דבריו וניסה להסביר את תחושת השייכות לישראל: "כשיש לי הזדמנות, אני חוזר לכאן. הייתי כאן 6 שנים ויש לי המון חברים בארץ".
מה עבר עלייך בשנתיים האחרונות?
"לעזוב את מכבי לא היה קל בשבילי. כשאתה משחק באותה מדינה כ"כ הרבה זמן, אתה בונה הרבה מערכות יחסים גם מחוץ למגרש. מלבד הכדורסל היה לי קשה לעזוב את האנשים שהחשבתי כחברים ומשפחה".
עזבת למילאנו, ולא הצלחת שם
"אתה יכול להצליח רק אם נותנים לך הזדמנות. הלכתי למילאנו עם הציפייה שאם אעבוד קשה אקבל את ההזדמנות, אבל ברגע שלא קיבלתי את ההזדמנות הזו, כל מצב הופך לקשה וזה מה שקרה לי במילאנו. מעולם לא הבנתי למה לא קיבלתי את ההזדמנות. הבנתי רק שזה לא משהו שהיה קשור אליי, או ליכולת שלי או לבריאות שלי. זה מאוד תיסכל אותי. כולם זוכרים שבשנה קודם הייתי פצוע בגב ורציתי להשתמש במילאנו כמקפצה להראות לכולם שאני בסדר ושאני בריא, ואז כשלא שיחקתי זה היה קשה".
משם, עבר ג'יימס לבילבאו, הצליח והשתלב, אבל עזב לאולימפיאקוס. עזב וחזר, חזר ועזב, אבל בשום מקום לא ממש מצא את עצמו. ועכשיו, הוא בישראל. "באתי להרצליה, לישראל, כי הרגשתי שאני צריך כמה ימי מנוחה מנטלית", סיפר אקס מכבי ת"א: "אין מקום טוב יותר מהמקום הזה שהייתי בו רוב הקריירה שלי, כל הקריירה שלי".
הגעת להיכל, למשחק מול ראשל"צ. איך הרגשת?
"היה מדהים. הגעתי לא רק בגלל האוהדים אלא גם בגלל שיש לי המון חברים שצברתי כאן במהלך השנים, אני מחשיב אותם כמשפחה שלי. הרגשתי אהבה כאן מהרגע שנחתתי בבן גוריון וזה כיף להיות פה".
זו אולי השנה הכי גרועה בהיסטוריה של מכבי. היית כאן כשזכיתם בתואר, והנה, הם ביורוקאפ.
"קשה לי לראות את זה וזה בוודאי קשה יותר לשחקנים כי הם אלו שלובשים את החולצות. קשה לראות את החברים שלי, סמית', לנדסברג, רנדל, נאבקים כל כך כדי להשיג ניצחונות. כשראיתי את השם החדש של ההיכל והלוגו של היורוקאפ, זה היה משוגע. מעולם לא ראיתי את הלוגו הזה שם קודם. לא ייאמן".
הניצוץ במכבי אבד?
"לא הייתי אומר שהניצוץ אבד, אף אחד לא רוצה להיכשל. אסור לשחקנים לשבת ולחשוב 'אוי, אנחנו ביורוקאפ ולא ביורוליג'. הם חייבים להתחרות ולא משנה באיזה מפעל".
אתה מצפה שמכבי תזמן אותך, תחתים אותך?
"מכבי יודעים איפה אני ומה המצב שלי ואני יודע מה המצב שלה. במשך 4-5 ימים שאני פה אני רק מתאמן, ועושה חדר כושר. לא דיברתי עם מכבי והסוכנים שלי לא אמרו לי כלום. אם זה יקרה אז זה יקרה".
אתה רוצה שזה יקרה?
"שמע, מכבי זו משפחה. ללא קשר לכך שהשנה הזו לא טובה, אף אחד לא יגיד 'אני לא רוצה ללבוש את החולצה הצהובה', ואני גם לא אגיד דבר כזה. אף אחד לא יסרב לזה".
העניינים ביניכם בסדר או שיש מתיחות?
"יש מתח. זה משפחה. אתה מתווכח ולפעמים נפרדים, אבל זה לא ישנה את האהבה. תיסכל אותי לעזוב. חשבתי שהיו לי 3 שנים טובות ושנאתי את העובדה שהייתי צריך לעזוב את האזור היחידי שהמשפחה שלי והילדים שלי הכירו ואת החברים שלי וללכת. לא הייתי מוכן לזה וזה היה לי קשה".
אני זוכר שלא רצו לקחת אותך לפיינל פור במילאנו. עדיין כועס על זה?
"היה לי ברור שלא אחמיץ את זה. התוכנית המקורית הייתה שאגיע אם נגיע לגמר, זה היה ההסכם. אבל לי היה ברור שאם אנחנו משחקים מול צסק"א בחצי הגמר, ולא היינו פייבוריטים לנצח, אני רוצה להיות שם ולתמוך בחברים שלי. ניקולה הבין שרציתי להיות שם והייתי צריך להיות שם. לא הייתי במהלך הפלייאוף מול מילאנו אבל אני והחברים דיברנו כל הזמן, וכל בעיה שהייתה היינו מדברים בקבוצה, והם שמרו עליי ב'לופ', אפילו שלא הייתי בארץ. הם ידעו מה המשמעות שלי לקבוצה".
מה תחושת הבטן שלך? תלבש שוב את החולצה הצהובה?
"אני באמת לא יודע. אני לא אשקר לך. זה לא שבאתי לישראל כדי לחתום במכבי. כולם אומרים לי, 'היי, תחתום במכבי', אבל זה לא כזה פשוט וזה לא עובד ככה. הייתי כאן כמה שנים, אני מבין איך העסק עובד. אני לוקח את זה יום אחרי יום. לכן לא חזרתי לארה"ב, כדי שאם תהיה הזדמנות אני אהיה בסביבה".
הפועל ירושלים היא האלופה, עם תקציב גדול, אולי זו האופציה שלך?
"כמו שאמרתי. כמו שלא דיברתי עם מכבי, אז לא דיברתי עם ירושלים. הם מצליחים וגם שם יש לי חברים והם מספרים לו שהם רוצים לזכות שוב בתואר, כמו שמכבי רוצה להחזיר את התואר. אלה 2 קבוצות טובות שיש להן מוטיבציה גדולה אבל אף אחת מהן לא אמרה: 'היי שון, תחתום את השם שלך כאן למטה".
בלאט אימן אותך 3 שנים. היית קפטן תחתיו. מה דעתך על כך הסיפור שלו בקיבלנד?
"להגיע בתור רוקי לסדרת הגמר – זה בטוח מאמן השנה. והשנה, מהמקום הראשון במזרח עם המאזן הכי טוב ו'בום' – אתה מפוטר. לא הבנתי את זה, זה חסר הגיון, אבל זה מה שקורה. אתה לא בשליטה שם, יש שם שחקנים וג'נרל מנג'רים והם ידעו מה הם רוצים וחבל שהוא לא זכה להראות מה שהוא באמת יודע".
דייויד גריפין אמר שהוא לא אהב את מה שהוא הרגיש וראה בחדר ההלבשה. אתה היית בחדרי ההלבשה של בלאט. יודע על מה הוא מדבר?
"אין לי מושג על מה הוא מדבר. תמיד היו לנו וייבים טובים בחדר ההלבשה. נכון, הוא קשוח וקפדן אבל האנרגיות תמיד היו טובות איתו על ומחוץ למגרש. תמיד אווירה טובה וחיובית".
