"לא אלך ביום הזיכרון לבית הקברות": רון שרמן ז"ל נחטף לעזה כשהוא בחיים ומת בשבי. בתחילה הודיעו למשפחתו שנרצח בידי חמאס, אך בהמשך עדכנו שסיבת המוות לא ידועה. רק לאחר התהיות שהתעוררו מצד המשפחה, נטען מהצבא כי ייתכן ומדובר בהפצצות צה"ל.
רגע לפני יום הזיכרון הטעון במיוחד השנה, הוריו של רון, מעיין ואלכס, סיפרו בריאיון ב"חיים ומעיין" על ההחלטה שלא ללכת לקברו ביום הזיכרון, הביעו ביקורת חריפות את התנהלות הצבא - וחזרו לרגעים האחרונים שעמדו בקשר עם בנם בטרם נלקח בשבי. "הסיפור התחיל ב-7 באוקטובר בשש וחצי בבוקר. קיבלנו טלפון מרון שעשה שבת במת"ק עזה על יד נתיב העשרה ובהמשך דיברנו בוואטסטפ. במהלך השיחה הוא אמר שיש הפגזה חזקה על הבסיס ושאל אם הוא צריך ללכת להתחבא. כארבעים דקות מאוחר יותר נגמרה השיחה בוואטסאפ, הוא הפסיק לענות לנו והבנו שהוא נחטף או נהרג", אמרה מעיין. "זו הייתה רק ההתחלה, הגיהינום נמשך כשראינו את החטיפה שלו בטלגרם. נשמתי לרווחה כי הבנתי שהוא חי".
את מספרת את זה כמו סיפור אבל זה הבן שלך.
"עד שראיתי את הסרטון חשבתי שהוא מת ואז הבנו שיש מעל 200 חטופים חיים באותו. לא היה ספק שבתוך שבועיים הם חוזרים בגלל המסה של החטופים. ככל שעברו הימים קיבלנו כל הזמן אינדיקציות חיוביות, שהמצב טוב. שיש סיכוי טוב שהוא חוזר כי הוא יצא בריא ושלם, ראו אותו הולך לתוך עזה, וגם אמרו שלקחו אותו במטרה לשמור עליו. זה היה חודשיים של גהינום, בכל יום הפתעה חדשה שקמנו בבהלה נוראית".
באיזה מילים צה"ל הודה ותיקן את הודעתו המקורית?
מעיין: "אחרי השבעה החלו לעלות תהיות בנוגע לסיבת המוות. הודיעו לנו ב-15 בדצמבר ואמרו לנו שהוא נרצח בשבי חמאס. ככה עברנו את השבעה. לא הבנו את סיבת המוות והתחילו תהיות. בבדיקות הפתולוגית לא התגלה כלום, הוא שלם".
אלכס: "חשוב להדגיש את הנקודה, זה אבא שקורא את הדוח הפתולוגי של הבן שלו, זה לא פשוט".
מעיין, רציתם לכתוב על הקבר משהו שמביע את הכאב והזעם שלכם.
"זה היה אבן של 40 על 40 ס"מ. שמנו אותה בשלושים. הנחתי את האבן באזכרה ויום אחרי התקשר אחד הכתבים שגר ביישוב שלנו ושאל למה הסרתי את האבן. ככה הבנתי שהאבן הוסרה".
למה הזיזו?
"למישהו מאוד הפריע. אני חושבת שנסיבות המוות של רון הן לא רגילות. בשום אירוע אחר במדינת ישראל לא היה דבר כזה, כולל נוהל החניבעל שבוצע עליו. לדעתי הוא לא נורה בשוגג, זה עדיין לא הוכח. הוכחנו שהוא נהרג על ידי צה"ל ואני אומרת שהוא נהרג בנוהל חניבעל. הוא היה בדרך לחיסול בכיר. ידעו שהוא שם, לא סביר שלא ידעו".
יום זיכרון מאוד מורכב בדרך.
"יום הזיכרון הקרוב לא מדבר אליי בכלל. אני לא רואה חלק, אין לי בעיה עם אנשים שרוצים להגיע אבל לא אהיה שם. מבחינתי הבן שלי נהרג בנסיבות שונות מכל דבר. אני חושבת את זה על כל נרצחי והרוגי 7 באוקטובר. אני חושבת שצריך לעשות יום זיכרון נפרד כי הנסיבות שונות לחלוטין: ההפקרה המטורפת, המחדל האיום ונורא ובמקרה האישי שלי גם ההקרבה של רון. לא הגיוני בעיניי לעמוד ליד הקבר שלו ולנרמל את המוות שלו".
וכשאתם מסתכלים על הטקסים ביום הזיכרון והעצמאות ברשויות?
"בעיניי זה נורא. מאוד קשה לרשויות להגיד את האמת כפי שהיא כבר הוכחה והצבא מודה בה. אני רוצה שהצבא יגידו את האמת ונסיבות המוות שלו. הוא הופקר, ואני רוצה שיגידו שהוא נהרג על ידי צה"ל, הוא לא נהרג בשוגג, הוא הופקר. התחושות שלי שיום הזיכרון הזה הוא ניסיון לנרמל".
אתם תתייחסו ליום העצמאות?
"בוודאי אבל המופע של מירי לא תואם את המציאות שלנו עכשיו. הטקס הפוליטי הזה שלא משודר בשידור חי, שאף אחד מאיתנו לא מוזמן אליו, הוא פשוט בזיוני בדיוק בתקופה הזו שאני מצפה ממי שאחראי והיה בשלטון בזמן המחדל הזה יודה באחריות. מה זה המופע הרהבתני הזה, עם צילומים מראש ובלי קהל שיהיה אפשר לערוך. בעיניי זה ביזיון וזה פוגע בנו. כל משפחות האסון הזה, לוחמים, נרצחים וחטופים, כולנו מקימים מופע שיהיה רלוונטי בשידור חי. אנחנו מזמינים את התקשורת להיות איתנו ולא לתת יד למופע פוליטי לחלוטין שכל המטרה שלו זה לנרמל את המוות, להתעלם מהזוועה שקרתה לנו".
אלכס: "היא כל כך עוצמתית, אני מזדהה איתה בכל מילה. האירוע הזה כל כך חזק וזה גיבש בינינו".