"הייתי בטוחה שהיא תתבאס נורא"
"גיליתי שאני בהריון זמן קצר אחרי שהתחלתי לעבוד בחברה חדשה. כולם הגיעו פחות או יותר באותו זמן, כולל הבוסים, העבודה הייתה מאוד אינטנסיבית ואפשר לדמיין שלא היה לי ממש קל כשגיליתי על ההריון, למרות שמאוד רציתי בו. משכתי עד אחרי השקיפות, וכשאמרו לנו שהכל בסדר ניגשתי לבוסית שלי וסגרתי את הדלת. אמרתי לה שאני רוצה לספר לה משהו, וגיליתי לה שאני בהריון. הייתי בטוחה שהיא תתבאס נורא, כי היה לי תפקיד מרכזי בפרוייקט חשוב, ומההורמונים וההתרגשות בכיתי קצת כשאמרתי לה שאני 'מצפה', אבל להפתעתי היא התחילה לבכות גם, ואמרה לי שגם היא בהריון... היא ילדה כמה שבועות לפניי, ואפילו נפגשנו כמה פעמים עם התינוקות בחופשת הלידה, כך שבאמת יצא הכי טוב שאפשר".
"לא הפסיק לפזול לכיוון הבטן שלי"
"כשנכנסתי להריון עבדתי בחברה גדולה, בה הבוס היה ידוע כדי רשע לנשים בהריון. מרגע שהתחתנתי שמתי לב שהוא פוזל לבטן שלי, וכשסוף סוף קיבלתי תשובה חיובית, ממש חששתי שיראו עליי, ניסיתי לדחות כמה שיותר את העניין של לספר לו. התייעצתי עם חברות, שאמרו לי שאני יכולה לספר עד שבוע 20. קניתי חולצות גדולות, וקיוויתי שלא ישימו לב. יום אחד אכלנו צהריים יחד, כל העובדים, וכשלקחתי מלפפון חמוץ הוא אמר לי, בצחוק: 'אני עוד אחשוב שאת בהריון'. מרוב בושות התחלתי לצחוק ולבכות יחד, ולמחרת נכנסתי אליו ואמרתי לו. הוא כמובן עשה לי פרצוף, אבל כבר לא היה לי אכפת".
"אחרי שחזרתי מחופשת הלידה, הוא התרצה"
נו, מה עם ילדים?
"לשמחתי הרבה אני עובדת בחברה שהיא מאוד פרו ילדים. כמעט כל שנה, יולדות לפחות 4 נשים בממוצע ודומה שהאג'נדה של המקום היא כמה שיותר, הרי זה מבורך. למעשה, יצא לי לא פעם לשמוע את הבוס הגבר שלי שואל נשואות טריות מתי הן כבר יביאו ילדים לעולם. כך שהרגשתי הכי בנוח כשבאתי לבשר לו שהנה, אני מביאה אוטוטו אחד משלי. הגעתי אליו בחודש חמישי לערך, אבל עדיין לא ראו את הבטן, אם כי הישבן יימח שמו גדל פלאים. בישרתי לו את הבשורה, הוא איחל לי בהצלחה ובשעה טובה ואמר: 'אבל לא רואים כלום!', אז סובבתי לו את הישבן שלי ושאלתי: 'ועכשיו רואים?'. לא ברור איך הוא לא פיטר אותי על הטרדה מינית, אבל הוא לא. מה שכן הוא לא הסתכל עליי יותר בכל ההריון הזה, רק שיבח מרחוק".
"אמא של הפאדיחות!"
"זה מאוד לא בסדר ולא אחראי"
"הסיפור שלי ממש לא מצחיק, אבל אני מספרת אותו בכל זאת, כדי שנשים יידעו מה מגיע להן. כשסיפרתי לבוס שלי שאני בהריון הוא אמר לי מפורשות ש'זה מאוד לא בסדר ולא אחראי מצדי', ושהוא מאוד מאוכזב מההחלטה הזו. שמתי עליו פס, כי אני יודעת בדיוק מה הזכויות שלי, אבל מאותו רגע הוא עשה הכל כדי שאתפטר (הוא ידע שאסור לו לפטר אותי). הוא היה משפיל אותי, מבקש ממני לעשות סתם דברים מטופשים במשך ימים שלמים, מעשן בכוונה כשהחלון למרפסת פתוח – פשוט ניסה הכל כדי שאעזוב. איכשהו שרדתי שם עד הלידה, וכמובן שלא חזרתי מהחל"ד למקום הנוראי הזה. הבת שלי בת חצי שנה, ובימים האחרונים התחלתי להיפגש עם עורכת דין מקסימה שעוזרת לי להגיש תביעה נגדו – וכשהגעתי אליה בפעם הראשונה ואמרתי לה את שם החברה היא אמרה לי שלפני כמה שנים היא ייצגה אישה אחרת שעבדה שם במקרה דומה. בקיצור – תבחרו בזהירות את מקומות העבודה שלכן, ואם כבר נפלתן – אל תתביישו לעמוד על שלכן".
אז איך זה עבר אצלך? ספרי לנו
>> לעוד וידויים של הריוניות ב"מדברות מהבטן"