חוקרת המיילדות מרלנה פייזו יודעת דבר או שניים על בחילות והקאות בהיריון. כשהיא סבלה מבחילות חולניות בהריונה השני, לא הצליחה לשמור על תזונה מאוזנת והרגישה חלשה מדי אפילו כדי לעמוד, הרופאים אמרו לפייזו שמחלתה נמצאת בראשה. במובן מסוים, זה היה נכון, פשוט לא במובן שהם התכוונו אליו.
פייזו, מובילה צוות של חוקרים שלאחרונה, לאחר עשרות שנים של מחקר, בחר הורמון אחד שמשפיע על המוח וגורם להקאות - ומצאו אותו כגורם הכי סביר לבחילות הבוקר המזוהות עם תחילת ההיריון. לטענה ההחלטית הם הוסיפה המון ראיות חדשות שיגבו את ההשערה.
1 מתוך 50 הריונות מוביל להיפרמזיס גרבידרום
ההורמון המסוים אותו חקרו פייזו והצוות שלה נקרא GDF15, והוא התגלה לראשונה ברמות גבוהות בסרום הדם של נשים הרות בשנת 2000. מאז, מחקרי תאומים ומחקרי רצף גנומי של אנשים עם בחילות והקאות קשות בהיריון הצביעו על מרכיב גנטי במחלתם הכולל שני גנים, כולל זה המקודד ל-GDF15. קווי הראיות היו מתואמים.
בחילות והקאות שכיחות מאוד בשליש הראשון של ההיריון, אך בסביבות 2% מהמקרים או 1 מתוך 50 הריונות, מתפתחת צורה חמורה ביותר הידועה בשם היפרמזיס גרבידרום. החוויה של פייזו עצמה עם התופעה הציתה בה מוטיבציה כדי להמשיך ולחפש את הסיבה הבסיסית המובילה אליה. בתחילת 2022, היא ועמיתיה חשפו כמה גרסאות גנטיות נדירות ושכיחות חדשות בגן GDF15 שאותן קישרו לסיכון של HG. אבל יחסי הגומלין בין המוזרויות הגנטיות הללו, לבין הורמון GDF15 נותרו לא ברורים.
כעת פייז ועמיתיה מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת דרום קליפורניה, שיתפו את קבוצת הראיות האחרונה שלהם כדי לתמוך ברעיון ש-GDF15 מעורר היפרמזיס. כמו חלבונים רבים אחרים, רמות GDF15 עולות במהלך ההיריון, ונראה שחלק מהנשים רגישות יותר להורמון מאחרות. "הממצאים שלנו מציבים את GDF15 בלב המכניסטי של בחילות והקאות בהיריון ו-HG ומצביעים בבירור על הדרך לאסטרטגיות לטיפול ומניעה שלו", כותבים החוקרים בגרסת המחקר טרום ההדפסה שלהם, שטרם זכה לביקורת עמיתים.
"יש צורך במחקר נוסף"
חדשות אלו לפיהן מדענים אולי עלו על הגורם להיפרמזיס אמורות להביא הקלה מסוימת לאלו בהיריון, גם אם עדיין לא פותחו טיפולים חדשים מהגילוי. בתור התחלה פייזו ועמיתיה מצאו כי רמות GDF15 היו גבוהות למדי בקבוצה של כ-60 נשים עם היפרמזיס גרבידרום מאשר בקבוצה אחרת בגודל דומה של נשים הרות לא מושפעות, מה שהוסיף כוח לממצאים קודמים. "עכשיו אנחנו יכולים להסיק בביטחון שרמות גבוהות יותר של GDF15 בדם האם קשורות לסיכון מוגבר ל-HG", נכתב במסמך.
לאחר מכן, פייזו והצוות השוו נשים בהיריון ותינוקות שטרם נולדו הנושאים גרסאות גנטיות שונות עבור GDF15, ומצאו ש"הרוב המכריע" של GDF15 בהריונות בריאים מגיע מהעובר ומהשליה. אם כי החוקרים מציינים שאימהות עשויות לתרום יותר GDF15 לתערובת כאשר גופן ההרה נמצא בלחץ חמור של היפרמזיס. כשחזרו לגרסאות הגנטיות שזוהו בעבר הקשורות להיפרמזיס, פייזו וצוותה גילו שלנשים עם גרסאות אלו רמות נמוכות באופן ניכר של הורמון ה-GDF15 שהסתובבו בדם כשהן לא היו בהיריון.
הממצא המפתיע הזה היה קצת יותר הגיוני כאשר החוקרים ניתחו נתונים ממחקר נפרד של למעלה מ-18,000 נשים סקוטיות. זה הראה שלנשים שהיו להן רמות גבוהות יותר של GDF15 לפני ההיריון, למעשה היה סיכון נמוך יותר לפתח היפרמזיס. כמו כן, נשים עם בטא-תלסמיה, מצב בדם שבמקרה מעלה את רמות GDF15 מחוץ להיריון, רק לעתים נדירות חוו בחילות והקאות בהיריון, כך נמצא בסקר קטן של 20 נשים.
למעשה רמות גבוהות יותר של GDF15 לפני ההיריון מציעות הגנה מסוימת מפני היפרמזיס, וגורמות לחוסר רגישות לנשים להורמון כך שיש לו פחות השפעה מעוררת הקאות, לפי ההשערה של פייזו ועמיתיה. בסך הכל, הם אומרים שהעדויות החדשות מצביעות על כך ש"חומרת הבחילות וההקאות של ההיריון היא תוצאה של האינטראקציה של GDF15 שמקורו בעובר והרגישות של האם לפפטיד זה, אשר נקבעת באופן מהותי על ידי החשיפה הקודמת שלה להורמון".
יש צורך במחקר נוסף כדי לממש את ההשערה הזו, אך התקווה היא שהגברת רמות GDF15 לפני ההיריון יכולה לסייע במניעת HG, בעוד שהורדתן במהלך ההיריון עשויה להדוף בחילות. עם זאת, החוקרים נזהרים במיוחד מהנזקים הפוטנציאליים של טיפולים מועמדים הניתנים במהלך ההיריון, ולכן הבטיחות תהיה בראש סדר העדיפויות. המחקר פורסם בשרת ה-preprint bioRxiv, לפני ביקורת עמיתים.