העור הוא אחד האיברים החכמים בגוף. הוא זוכר כל אירוע שהתרחש בחיינו, כל קרן שמש, כל פציעה, כל כווייה, כל חתך, כל פצעון בגרות וכל ניתוח. חלק מהזיכרונות האלו מתגבשים לידי צלקות שילוו אותנו לאורך החיים.
יש אנשים שנקשרים לצלקות שלהם, לדוגמה אמהות שצלקת הניתוח הקיסרי מזכירה להן את הילדים שילדו. אחרים רק רוצים להיפטר מהצלקת שמזכירה להם אירועים טראומטיים, פוגעת באיכות חייהם ולעתים כרוכה בכאבים, תחלואות נילוות, מצוקה פסיכולוגית וחוסר נעימות אסתטית.
צלקות עלולות לגרום לכאב עד פגיעה באיכות השינה ובתפקוד היומיומי ובמקרים מסוימים אף להגביל את התנועה עקב התכווצות רקמת הצלקת. האזור המצולק נטול זקיקי שערות ובלוטות זיעה, דבר שעלול לגרום ליובש מקומי, גרד ולהחליש את ההגנה מפני השמש.
אם בעבר אדם נאלץ לחיות עם צלקות עד יום מותו, הרפואה המודרנית של ימינו מצאה פתרונות מניעתיים ובטוחים לפתור בעיות היצטלקות, חמורות ככל שתהיינה, ולהקל את חוסר הנוחות האסתטית והפיזית. חשוב לציין שאי אפשר להעלים כל צלקת לחלוטין, אבל בפירוש אפשר לשפר משמעותית את המצב.
יש צלקות שבהן ניתן לטפל בתהליך שאינו ניתוחי, בעוד צלקות אחרות מצריכות הליך ניתוחי. הצלקת תקבל את הטיפול המתאים לה ביותר לאחר אבחון של כירורג פלסטי מומחה, שיבדוק אותה וישאל את השאלות הבאות: באיזה סוג צלקת מדובר? באיזה מצב הצלקת? האם הצלקת טרייה? היא עדיין מתפתחת או שהיא כבר מגובשת?
מגוון הצלקות
צלקת היא רקמת ריפוי של העור הבנויה ברובה מקולגן. בחתך כללי קיימות שתי משפחות של צלקות בעלות נראות משמעותית: צלקת היפרטרופית וצלקת קלואידית. צלקת היפרטרופית מוגבהת ומכסה את שטח הפצע או החתך הניתוחי. צלקת קלואידית גדולה וחורגת מגבולות הפצע מעבר לגודל הפגיעה בעור הראשוני.
קיימות צלקות בגוונים שונים שמתבטאות בעזרת פיגמנט. צבעי הצלקות עשוי להיות ורוד, סגול, אדום, חום כהה או בהיר. לדוגמה, סימן כהה יותר מגוון העור, מצב של היפר-פיגמנטציה, גירוי שגרם לתאים לייצר עודף מלנין שהביא לכתמים. צלקת היפו-פיגמנטרית היא צלקת בהירה מצבע העור. זהו סוג פיגמנט שעלול להיגרם כתוצאה מטראומה לעור. מי שסובל מפציעה בעור, אם עקב ניתוח אלקטיבי או בגלל כווייה ממים חמים, עדיף שיישמר מחשיפה ישירה לשמש. קרני ה-UV גורמות לשינויים בגוון הצלקת לאורך זמן, דבר שעלול להקשות על הטיפול בה מאוחר יותר.
שלב ההתפתחות של הצלקת מתחיל בין שלושה עד ארבעה שבועות מרגע הפגיעה בעור. בשלבים הראשונים היא עלולה להיראות אדומה או ורודה, ולאחר כמה חודשים הצבע הולך ומתבהר. לצלקת לוקח לפחות שנה ואף יותר עד שצורתה והגוון הסופי שלה מגיעים למצב יציב.
השיטות הלא ניתוחיות
זריקות: קיימות כיום שיטות מגוונות לטיפול בצלקות כולל טיפול מקומי בזריקות סטרואידים לתוך הצלקת. ההליך מדכא את יכולת התפתחות היתר של הצלקת ומסייע לתהליך אנטי-דלקתי שמשטיח את הצלקת. ניתן לשלב בטיפול גם את החומר הכימי ציטוטוקסי FU5 שמבטל את דיכוי התאים שיוצרים קולגן. כך מסייעים בהשטחת הצלקת.
פילינג: אפשרות אחרת היא פילינג, תהליך קילוף שכבת עור, לצלקות שטחיות ושיפור מרקם העור. פילינג מתאים לטיפול בצלקות בוגרות שהתבססו ואינן מתפתחות עוד, וכאלה שנגרמו בעיקר כתוצאה מאקנה.
לחץ: שיטה לא ניתוחית נוספת היא טיפול בלחץ, שנעשית תוך חבישה מקומית עליונה בעזרת יריעות סיליקון. ברגע שמעבירים על הצלקת את האצבע ומרגישים בליטה, כדאי לשקול את הטיפול הזה. אלו מדבקות סיליקון שמסייעות להנמיך את גובה הצלקת בלחץ מתמיד של טיפול לאורך שבועות וחודשים. הלחץ לא מטפל בגודל הצלקת או בצבע שלה, אלא משפיע רק על הגובה שלה.
לייזר: טיפול במקור אור, לייזר, נעשה גם הוא ללא צורך בניתוח או הרדמה. קיימים סוגים שונים של לייזר. שילוב נכון של אורך גל ועוצמה יסייעו להשיג את השינוי הדרוש לכל צלקת. בעזרת לייזר ניתן להבהיר צלקות כהות (היפר פיגמנטציה) ולטפל בצלקות ורודות ואדומות. בעזרת לייזר אפשר גם לשפר את מקרם הצלקת על ידי פציעה מבוקרת, שתשבור את הקולגן ותרפא את הצלקת.
הקפאה: באופן דומה, טיפולים בהקפאה עמוקה לתוך הצלקת, משחות וג'ל על בסיס סיליקון לא מצריכות גם הן הרדמה או ניתוח.
מיקרונידלינג: טיפולים נוספים לשיפור מראה צלקת הם מיקרונידלינג – דקירות קטנות מרובות לתוך הצלקת הגורמות לפצעים קטנטנים ששוברים את קשרי הקולגן ומעוררים את מערכת החיסון. קיים גם מכשור המחדיר אנרגיית גלי רדיו או גלי אולטרסאונד לתוך הצלקת ויוצר חורים קטנים, מעין נקבוביות, שגורמות לשבירת קולגן ולחידוש האפידרמיס בצלקת. במקרים מסוימים, ניתן לטשטש צלקות על ידי קעקועים רפואיים, שמסייעים לצלקת להתמזג עם העור סביבה גם על ידי טשטוש הגוון.
השיטות הניתוחיות
במקרים מסוימים קיים צורך לנתח את הצלקת כדי לטפל בה. לרוב מדובר במקרים של צלקות כואבות, או כאלה שמפריעות פיזית, לדוגמה הצטלקות באזורי מפרקים, שעלולות לגרום להגבלה תנועתית, לדוגמה אצבעות, ברכיים, מרפקים וצוואר. במקרים כאלה יש "לשחרר" את הצלקת.
השיטות הניתוחיות כוללות כריתת הצלקת ותפירה מחדש, או הזרקת שומן עצמי ישירות לתוך הצלקת. זהו תהליך הזרעת תאי שומן ומרכיבים ביולוגיים הנמצאים בסביבת תאי השומן, שמשפרים את איכות מרקם הצלקת וגורמים לה להיות פחות אגרסיבית, פחות בולטת ופחות נוקשה. לעתים הטיפול משפר גם את צבע הצלקת.
בזמן התערבות ניתוחית של כריתת צלקת וחיתוך שלה, יש לטפל ולמנוע מבעוד מועד את ההצטלקות החדשה, בעיקר במקרים בהם הגוף מפתח צלקות לא יפות ו"מצטלק רע".
עוד ב-mako בריאות:
>> מאמי מייקאובר: המהפך הניתוחי המשולב
>> כל הדרכים לרענן את אזור העיניים
>> למה יש לנו קמטים במחשוף ומה עושים עם זה?
חשוב לזכור
תהליך אבחון הצלקת הוא הגורם המכריע בטיפול שלה. התפתחות צלקות משתנה בין אדם לאדם ולעתים אפילו אחים מצטלקים אחרת. לאנשים כהי עור יש נטייה להצטלקות מוגברת מבחינה אסתטית ויש אזורים בעור בעלי נטייה להצטלקות לא יפה, בהם כתפיים, גב, ומרכז החזה. למרות שבקרב צעירים יכולת הריפוי טובה יותר, אצל אנשים מבוגרים הצלקת מתחבאת בין הקמטים ופחות בולטת. לכן ברור שתהליך האבחון ישפיע על איכות הטיפול והתוצאה.
ניתן לטפל בצלקת היפרטרופית (בעלת גבולות ברורים ומוגבהת) בכל האמצעים שהזכרתי עד כה. מעבר לכך, אני מאמין שכדי לטפל היטב בצלקת, עדיף לתקוף אותה בכמה שיותר אמצעים בו-זמנית, כולל הזרקות סטרואידים, יריעות סיליקון, מריחות ג'ל. לרוב שימוש משולב בסוגים שונים של טיפולים יאפשר טיפול מיטבי.
לעומת זאת, הטיפול בצלקת קלואידית (ללא גבולות ברורים) קשה ומורכב יותר. האפשרות הניתוחית לא תמיד מומלצת משום שהיא יכולה לגרום לצלקת גדולה עוד יותר, עקב הפציעה המשמעותית הכרוכה בניתוח. ישנו טיפול שבמקרים ספציפיים יכול לעזור ואולי לשפר את מראה הצלקת הקלואידית על ידי הקפאה שלה. בתהליך זה מוחדרת מחט מיוחדת לתוך הצלקת ומתבצעת הקפאה בקור אדיר בעזרת חנקן נוזלי.
העצה הטובה ביותר היא לטיפול מונע. הישמרו היטב מכוויות, פציעות, חתכים ופצעים, משום שעדיף למנוע את הצלקת הבאה מאשר לחשוב על אמצעים לטפל בה.
* ד"ר איתם וייס – מומחה לכירורגיה פלסטית ואסתטית. בעל קליניקה פרטית ת"א