יש עניין עם בצל, שזה באסה לקצוץ אותו. והפעם אנחנו דווקא לא מדברים על הצריבה בעיניים והבכי הבלתי נשלט שהפעולה הזו מעוררת, אלא על עצם הקיצוץ עצמו. ויודע כל בשלן שקיצוץ של בצל הוא אחת מהאבני היסוד של הבישול - כל בישול - כך שמדובר במלאכה ששווה להשקיע בשביל ללמוד לעשות אותה בדרך הקצרה והטובה ביותר. ולשם כך בדיוק התכנסנו כאן היום.
קיצוץ של בצל בדרך המוכרת כולל 4 שלבים: 1. חותכים בצל לשניים ומניחים על משטח החיתוך כשהחלק החתוך פונה למטה, 2. פורסים את הבצל לפרוסות שמחוברות עדיין בשורש, 3. חותכים 2-3 חתכים לרוחב, במקביל למשטח החיתוך (ונזהרים מאוד שהסכין לא תגיע ליד ותחרוץ בה, מה שקורה לנו הרבה יותר ממה שאנחנו מוכנים להודות), ו-4. חותכים אותו לקוביות, מלמעלה למטה. מבולבלים? הנה, ב-tasting table הכינו לכם את זה מצולם.
לפי השיטה הנכונה, הקלה והמהירה יותר, לא חותכים את הבצל בשלושה כיוונים אלא בשניים בלבד: ראשית חוצים אותו ומניחים על משטח החיתוך, כמו בשיטה הקודמת. עכשיו פורסים את הבצל לפרוסות רוחביות (1), ולסיום משכיבים מעט את הפרוסות, כמו רעפים, וקוצצים אותן לאורכן (2). התוצאה היא קוביות בצל קטנטנות ויפות, בחיסכון של כיוון חיתוך שלם. לא צריך להבין, הכל כאן למטה!
עכשיו תשאלו: איך ייתכן שמורידים חיתוך שלם, והבצל עדיין מגיע לאותו מצב, של קוביות קטנות ויפות? התשובה טמונה במבנה של הבצל עצמו. כשחושבים על זה, הטבע כבר עשה חלק מהעבודה בשבילנו, כשיצר את הבצל גלדים גלדים ולא גוש אחד הומוגני. אנחנו רק צריכים לזכור להשתמש בפרט הקטן הזה, ומהיום אנחנו לגמרי מתכוונים לעשות את זה (ועוד לא התחלנו לדבר על כל הפציעות שהשיטה הזאת חוסכת).