איזה פרק באלוהים. קרו יותר דברים מאשר ההורמונים שמייקל יצטרך לקחת כדי להחזיר לעצמו את השיער ברגל שמאל. ומובן שאני זה שצריך לכתוב על כל הבלגן הזה בזמן שהחיים של האחות החורגת דבש - מקבלת את פרקי ההדחה, בהם חצי מהזמן זה רק ארז וקורין מדברים עם הדיירים. אבל עזבו, לא מתמרמר.
הפרק מתחיל, כמה מעייף, בנשיקה. אחרי שבועות של גיפופים, עמרי וקסניה מצטרפים למורשת מפוארת של התחפרויות מתחת לשמיכה, וזה מעניין אותנו בערך כמו שמעניין אותנו מה גילי וגיל עושים עכשיו. הרי חוק ברזל בטרגדיה של אריסטו אומר שנשיקה בבית האח שמתרחשת מתחת לשמיכה במערכה הראשונה תהפוך לאישה בוכייה וגבר מרוצה מעצמו בשלישית. הרי אנחנו כבר בוגרי ה"יחסים" בין סער ואיילה, דנית ואליאב ואיציק ונטלי (ברצינות, מה יש בשמיכה הזו שמצליח להפוך את כל הגברים לדושים חסרי תקנה ואת כל הנשים לחסרות אונים כל כך?). אז כשעמרי מנשק ובורח לקומה העליונה של מיטת הקומתיים, אנחנו כבר מעדיפים לראות את ארבל מנסה לסחוט בקבוק קטשופ וצועקת "את לא תגידי לי" במקום. זה פשוט שאנחנו יודעים טוב מאוד לאן זה הולך, וחווינו כבר מספיק פאסיב אגרסיב לפחות לעוד ארבע עונות רגילות + שתי VIP.
אבל באופן מפתיע, מהר מאוד אנחנו באמת עוזבים את קו העלילה המיותר הזה, ואחרי שדודו בטוח שהוא זה שאחראי לשידוך של עמרי וקסניה (אז לזה פלורי התכוונה כשאמרה שהוא חי בשקר!), אנחנו עוברים הלאה, רק כדי לגלות את מה שחששנו ממנו מכל: הבית עדיין מפויס יחסית. לרגע ניצתת בליבנו תקווה לליבוי הסכסוך מחדש, כשעמרי מחליט לפרש את הפעם היחידה אי פעם ששי חי לא אמר משהו מעליב כעוד פעם שבה שי חי אמר משהו מעליב (ומספר לפלורי על בדיחת ה"קח אותה ממני כדי שאוכל להמשיך לצחוק עליכם מהצד", רק בלי להזכיר שזו הייתה בדיחה). אבל התקווה הזאת מתפוגגת ברגע שגילי וגיל מודחים מהבית, וכולם מתחבקים – כולל פלורי ואור, ואפילו כולל עמרי ושי חי. מה עשית לשי חי שלנו, תני? היית אמורה להיכנס על תקן ליידי מקבת', אבל בינתיים את מתגלה יותר כסוניה פרס.
ואז, אולי כדי להשקיט את זעקות השבר המביכות על הדחתם של כוכב רשת בעל אוצר של שתי מילים ותימהוני עם חיתוך דיבור של ארז דה דרזנר (אבל הוא חירש, מה התירוץ שלך, גיל?), האח הגדול מתחיל במשימת השקט. המשמעות: פלורי ואור, שתי הנשים הצווחניות, סליחה, החזקות של הבית, חייבות לדבר בשקט - או שיצברו פסילות; הדיירים צריכים לבצע משימות מבלי לעבור רף דציבלים מסוים - או שיצברו פסילות; ואני נזכר עד כמה לחישות זה בערך הדבר השנוא עליי בעולם, במיוחד כשמיקרופונים מעורבים.
"אמא, זה דודו!"
המשימה מתחילה עם פלורי ואור, שצריכות לאכול ביחד שקית ביסלי ולשתות פחית של משקה לא מזוהה מבלי לעשות רעש. הן צוברות בערך 9,000 פסילות, אבל דבר אחד טוב קורה: המשקה נשפך לאור על הראש והיא לא נמסה, מה שאומר שכנראה היא לא מכשפה אחרי הכל. פלורי מבחינה בזה, ומאותו רגע ואילך היא ו"הרוע בהתגלמותו" הופכות להיות החברות הכי טובות בערך, ומחסלות בעזרת וודו מתוחכם במיוחד עוד סכסוך בבית. הלו, יורם זק, מה זה כל השלום הזה? אני רוצה לקבל משכורת החודש, ורייטינג של דיירים מפוייסים לא ישלם אותה – ולא משנה כמה שי חי ופלורי ידברו על "סקס באמצע היום".
אבל אז מגיע רגע השיא של הפרק, שהוא גם רגע השיא של העונה ושל האנושות כנראה, כשדודו מתקשר לאמא שלו, אך היא בטוחה שמדובר בחיקוי. זה שובר לב אפילו יותר ממשבר דודו ואמא הקודם השבוע, זה של משפחת אהרון. "אמא, זה אני דודו", הוא מתחנן, והיא מסרבת להאמין. אחרי הכל, אפשר להבין אותה - הרי הוא לא הזדהה כ"דודו מעפולה", מאיפה לה לדעת באיזה דודו מדובר? לא נורא, דודו, בסה"כ אמא שלך חשבה שאתה עושה חיקוי של עצמך. זה יכול היה להיות הרבה יותר גרוע – נגיד, שירון ברלד יעשה חיקוי שלך. אז המצב יהיה באמת רע.
עוד רגעים חמודים בפרק כללו את ההתפרצות של דודו למיטה עם שי חי ותניה; את ההתפרצות של דודו למיני-ריב של שי חי ותניה ("כך מתחילה התדרדרות של כל מערכת יחסים", אומר שי חי. אולי תהיה קצת יותר דרמטי?); וכמובן – את ההתפרצות הקולנית של דודו במסיבת האוזניות, בה הוא לא מצליח שלא לשיר - מקרה קיצוני וחינני להפליא של "You had one Job". בכלל, זה היה הפרק של דודו, ולאור העובדה ששי חי גם נחלש בפינת "כל האמת בפרצוף", נראה שאפשר להפחית טיפה עם ההערצה כלפיו ולחזור למשבצת הרגילה בה אנחנו מסמסים לבחור העממי שמדבר מצחיק.
אז נכון, היכולת המליצית המשכרת של שי חי עדיין שם – למשל, בנאום הזומבים שהוא נושא בפני הדיירים כדי להעליב את קוקו - אבל גם היא וגם אור עונות לו יפה הפעם ודי משאירות לו אבק. האם זו תהיה נקודת מפנה בעונה, או שהקראטיסט הסדיסט יחזור לעצמו? והאם עמרי בכה בתעודת הזהות כי הוא מתגעגע לאח שלו, או שהוא נזכר עד כמה הוא מאוהב בעצמו? ולבסוף, האם עוד אנשים מוזרים יסמסו לארבל וישאירו אותה פעם נוספת בבית, או שנוכל לסיים כבר עם הפארסה הזאת? תבררו ביום ראשון אצל אחות חורגת. בינתיים אני אעשה לה שחור עם תמונה מיום הכיף של mako, בו אנחנו מעמידים פנים שאנחנו סובלים אחד את השנייה. בדיוק כמו אור ופלורי.
אמרו
"תעשי עם הראש כן או לא" (דודו בוחר בדרך חשאית במיוחד שבה קסניה תאותת לו האם התנשקה עם עמרי)
"איך הם תמיד מצליחים לעצבן אותי בבית הזה" (פלורי תוהה. ובכן, די בקלות)
"היא טועה ב-98 אחוז ממה שהיא אומרת" (עמרי על פלורי. 2 האחוזים בהם היא צודקת: "הנה, קח אוכל")
"אני רוצה להגיד כמה דברים" (סבבה, ארבל, פשוט לא כשאנחנו מקשיבים)
"לחיוך שלה יש את הכוח להחמיץ חלב" (שי חי על אור. עדיין יש לו את זה כשהוא רוצה)
"אנחנו בבית ביחד, תפסיקו עם המריבות" (תניה לדיירים. לא בשביל זה נכנסת, תני!)
"אין טעם למלחמות המטופשות האלה" (תניה לשי חי. דיייייי תניה)
"הייתי אומר לה אם היה מגיע לה" (עמרי על קריאות ה"פלורי אוהבים אותך" מחוץ לבית. נשמה טובה)
"למה אמא שלי חשבה שאני אעבוד עליה?" (דודו. לא נראה לי שהבנת את הקונספט)
"בוקר טוב מכשפה", "תתאבד" (שי חי ואור בדיאלוג שקט)
"מלון שלי. יש בך ריח של זיעה, אל תכעס" (דודו לשי חי, מנפק עוד משפט מושלם)