נטלי פרז בת 36 מצור יצחק, אחות, מנהלת יחידת המט"ר שבמחוז השרון, במכבי שירותי בריאות, איבדה את אמה בגיל צעיר לאחר מאבק ממושך בסרטן שד גרורתי. "כשאמא שלי נפטרה הייתי רק בת 26. זה אירוע שמשנה את החיים. מאז הייתי בחרדה מתמדת שזה עלול לקרות גם לי. גדלתי בצל הסכנה לחלות בסרטן השד", היא נזכרת.
לאורך כל חייה, הקפידה נטלי לבצע את כל הבדיקות הנדרשות בעקבות ההיסטוריה המשפחתית שלה. היא ביצעה בדיקות תקופתיות של ממוגרפיה, MRI, אולטרסאונד, בדיקות דם, כירורג ועוד. "הטראומה מהמחלה של אמא היא כל כך גדולה, שהבטחתי לעצמי שאני אעשה הכול כדי שלי זה לא יקרה. להיות עם יד על הדופק כל הזמן כדי שהמחלה הזאת לא תגיע גם אליי", מספרת נטלי.
וכך עם השנים התבשל בראשה של נטלי הרעיון לעבור ניתוח לכריתת שדיים, טרם יתגלה גוש סרטני בגופה וכחלק מטיפול מניעתי שהיא יכולה לעשות עבור בריאותה ועבור ילדיה העתידיים. "מאז ומעולם אמרתי לעצמי – ברגע שאני מסיימת ללדת, אני עוברת ניתוח לכריתת שדיים, כדי להקטין את הסיכון לחלות בסרטן השד. ידוע שהליך הכריתה מקטין משמעותית את הסיכון לחלות בסרטן שד על רקע גנטי וידעתי שזה משהו שאני אעשה בוודאות", היא מוסיפה.
כשהכירה נטלי את בעלה, היא שיתפה אותו בעובדה שהיא נושאת גן של סרטן השד והשחלות וברצון שלה, אחרי שהם יסיימו עם הלידות, לעבור ניתוח להסרת השדיים. "סיפרתי לו את זה על מנת שיכיר, בלי התחשבות ושיקולים מיוחדים - אחרי הילדים מוציאים שחלות ושדיים, זה היה ברור שזה מה שיהיה". השניים התחתנו והביאו לעולם תחילה שתי בנות. "בסוף כל תקופת הנקה הייתי צריכה ללכת למרפאת נשאיות לעשות מלא בדיקות כל 3 חודשים, מאחר שיש שינוי באיזון ההורמונלי הם מפחדים שתהיה התלקחות של מחלה. הבקרה היא לא כמו כל נשאית רגילה, זה יותר אינטנסיבי, לראות שאנחנו לא מפספסים משהו".
"אמרתי לעצמי שאין מקום לרגש, רק שכל"
אחרי שתי הלידות, התלבטו נטלי ובעלה האם להיכנס להריון נוסף או לבצע את הניתוח להסרת השדיים. "למרות שעשיתי את כל הבדיקות ולא גילו כלום, ידעתי שהזמן הוא קריטי, אך בכל זאת החלטנו להביא את ילד שלישי", אומרת נטלי.
אחרי הלידה החליטה נטלי לבצע את הכריתה וקבעה תור לניתוח. "אמרתי לעצמי שאין מקום לרגש, רק שכל, אני לא הולכת להשאיר את הילדים שלי בלי אמא", היא מספרת. "כולם היו בהלם, המשפחה והחברים אמרו שאני מגזימה, הרופאים המליצו לחכות לגיל 40, אבל אני ידעתי שאני לא מחכה דקה. אני הולכת לעשות את הניתוח הזה עכשיו ולא דקה מאוחר יותר. משהו בבטן אמר לי שזה הדבר הנכון לעשות".
נטלי ניגשה לניתוח כריתת השדיים ועברה אותו בשלום. "ביום של הניתוח, אחרי הבדיקות ורק כששכבתי במיטה בחדר ניתוח, הבנתי מה אני הולכת לעשות, גם על הדימוי העצמי, גם על הגוף שלי, למה אני קמה מהניתוח, זה היה מלחיץ ונורא".
"עם 3 ילדים קטנים בבית שרוצים שירימו אותם, זה היה קשה מאוד", מספרת נטלי בהקשר להליך ההחלמה. "המחשבות על הגוף שלי העסיקו אותי. בהתחלה זה היה שוק, אבל לאט לאט כשהתרגלתי התחלתי לאהוב אותם. אין לי בעיות עם דימוי הגוף שלי, אומנם זה לא מרגיש אותו הדבר, זה כבר לא איבר מיני. אבל מבחינה ויזואלית זה נראה בסדר גמור ועשינו גם טיפול לצלקות. כשאני עם בעלי או מול מראה אין לי בעיה עם הגוף שלי. העיקר לא להיות חולה. אנחנו רוצים להיות עם המשפחות שלנו ובריאים כמה שיותר".
כפי שנהוג בניתוחים מסוג זה, רקמות שד נשלחו לבדיקת פתולוגיה לאחר הניתוח. ימים ספורים לאחר הניתוח, קיבלה נטלי טלפון ממזכירתה של הרופאה המטפלת בה. "המזכירה התקשרה וביקשה לתאם לי פגישה בימים הקרובים", מספרת נטלי. "זה לא הסתדר לי וגם לא הבנתי מה הדחיפות, למה היא מנסה לתאם לי תור לתאריך שלא מתאים לי. לא דמיינתי שיש פה משהו מעבר, אפילו בחלומות הכי פרועים שלי לא הייתי חולמת שיש לה משהו מאוד חשוב לספר לי".
נטלי הגיעה לרופאה ונדהמה לגלות – בשדיה התגלה גידול סרטני בשלב מוקדם, הכריתה הצילה אותה ממחלה קשה שעלולה הייתה להתפתח לסרטן גרורתי. "הייתי המומה, בכיתי המון. לא הבנתי איך זה הגיוני בכלל, רק לפני חודש עשיתי בדיקת אולטרסאונד שיצאה תקינה".
"הרגשתי כאילו זכיתי בפיס"
בשחזור השדיים של נטלי לאחר הכריתה, השתילו הרופאים מחדש את רקמת הפטמות. הגוש שהתגלה אחרי הניתוח, היה סמוך לפטמה. "הרופאים בדקו את הרקמה בזמן הניתוח, הם לא ידעו שיש את הגוש הזה. אחר כך היו לנו עוד התלבטויות אם לעשות הקרנות או לא. יש המון סיכונים בהקרנות או בטיפולים הורמונליים. אני כרגע נמצאת במעקבים דחופים מאוד כל חצי שנה, המעקב הזה אמור לשמור עליי", אומרת נטלי.
"בהתחלה כעסתי מאוד, חשבתי שלא משנה כמה אני אנסה לברוח מהמחלה – היא תשיג אותי. אבל אחרי כמה שעות נרגעתי והרגשתי כאילו זכיתי בפיס. ההחלטה שלי הייתה נכונה! תחושת הבטן שלי הייתה מדויקת. אם הייתי מחכה עוד כמה שנים, יכולתי לחלות בסרטן ולהגיע למצב בלתי הפיך. הכריתה חסכה ממני סבל, טיפולים, כאבים וסכנת חיים. הכריתה מנעה מהילדים שלי לחיות בצל מחלה קשה של אמא שלהם, כמוני. אני הצלתי את עצמי".
"החלטתי לצעוק את הנס שלי לעולם", מוסיפה נטלי על ההחלטה שלה לשתף את הסיפור שלה ולהעביר מסר לנשים אחרות במצבה. "גם כמטפלת למטופלים שלי וגם לחברות ביישוב שאני גרה אני מספרת לכולם כל הזמן. קיבלתי את החיים שלי במתנה ואני אחראית לכל בן אדם שבסביבה שלי שלא יפספס את זה. אני מעבירה את המסר גם לנשים בקבוצות של נשאיות בפייסבוק, כדי לעודד נשים לא לפחד לעשות את הניתוח הזה. למנוע את המחלה ולגלות אותה מוקדם".
"ניתוח כריתת שדיים מוריד סיכון (פרופילקטי) נעשה במקרים של בירור גנטי שמדגים נשאות מוטציה המעלה סיכון לסרטן השד", מציינת ד"ר דריה מילבסקי, מומחית לכירורגיה כללית ושד במכבי שירותי בריאות, "הסיכון לסרטן שד לנשאיות מוטציה אינו זהה לכולן ותלוי בסוג המוטציה, רקע משפחתי, רקע אישי של מחלת סרטן בעבר או בעת קבלת החלטה, גיל המטופלת ועוד".
ד"ר מילבסקי מסבירה שבדרך כלל ההחלטה על ביצוע ניתוח כריתת שדיים מוריד סיכון לוקחת זמן ובצדק: "בישראל הניתוח בדרך כלל מתבצע ע"י צוות משולב שכולל כירורג שד שמבצע עצם הכריתה וכירורג פלסטיקאי שמבצע שחזור. חשוב לזכור שניתוח פרופילקטי אינו מוריד את הסיכון לסרטן שד ל-0 אחוז ואינו מונע צורך במעקב כירורג שד גם בהמשך".
הרופאה הוסיפה כי "לצערי, גם הניתוח וגם המעקב הקפדני אינם יכולים למנוע באופן חד משמעי היווצרות של ממצאים חשודים בשדיים. אך באופן חד משמעי המעקב עוזר לגלות את הממצאים בשלב הרבה יותר מוקדם וברב המקרים גם לא מסכן חיים. ניתוח מוריד סיכון אינו מתאים לכולן והינו המלצה אך אינו חובה. למטופלת שלא מעוניינת או לא יכולה מסיבות שונות לעבור את הניתוח, יש להמשיך במעקב קפדני של כירורג שד ולבצע בזמן בדיקות הדמיה של השדיים".