קרינה יירשובה נרצחה על ידי חיילים רוסים בעיר בוצ'ה שבאוקראינה שבוע לפני שחגגה יום הולדת 23. על פי העדויות עינו אותה, אנסו אותה ולאחר מכן ירו בראשה. "היא הייתה בחורה שעבדה בסושי בר מקומי. היא לא סיכנה איש, אבל מכונת המלחמה הרוסית החליטה להחריב כל מה שרק אפשר, וההתעללות בנשים היא לחלוטין אסטרטגיה צבאית", אמר אביה החורג, אנדריי, לעיתון ה"קייב אינדיפנדנט". המשטרה, לדבריו, לא נתנו למשפחתה של קרינה לראות את גופתה, "הם הבהירו לנו שזה יהיה שוק גדול מדי עבורנו".
כבר תשעה חודשים עברו מאז פרצה המלחמה בין רוסיה לאוקראינה. כמעט שנה של זוועות. השפעותיה הגלובליות של המלחמה - על אספקת המזון העולמי, האנרגיה, הכלכלה ועוד - מורגשות היטב, כאשר הנשים, לא מעט פעמים, הן הקורבנות העיקריות.
על פי הדיווחים הצבא הרוסי הפך את האונס והאלימות המינית לכלי נשק. עדויות קשות הגיעו ממעוזי לחימה שונים שנכבשו בידי הרוסים, סיפורי אימה על מאות נשים אוקראיניות שנאנסו ונרצחו על ידי חיילים רוסים וצ'צ'נים. למרבה הזוועה, סיכויה של אישה להפוך לקורבן לאלימות לא מסתיים ברגע שהיא חצתה את הגבול לאחת ממדינות האיחוד האירופי. מתוך חמישה מיליון פליטים, יותר מ-90 אחוז הן נשים וילדים.
במקביל דוח חדש של האו"ם שיצא בסוף ספטמבר השנה, מראה שמלחמת אוקראינה-רוסיה הגבירה את שיעור האלימות המגדרית. כמו כן עקב המצב הכלכלי עלה הסיכון שנערות יוצאו בכוח מהלימודים ויוכרחו להתחתן – כדי שמשפחותיהן יוכלו לשרוד. הערכה נוספת של UN Women, היא שכ-265 אלף נשים אוקראיניות היו בהריון כשפרצה המלחמה ונאלצו לסבול אתגרים פיזיים ובריאותיים קשים מאוד. הדוח הזהיר מפני עלייה מדאיגה של אלימות במשפחה, ניצול למטרות מין וסחר בנשים - גם מחוץ לאוקראינה.
"חשבתי שזה הסוף שלי"
כשהחיילים הרוסים נסוגו מבוצ'ה, האזרחים האוקראינים ששרדו סיפרו סיפורי אימה על אכזריות וסדיזם. על פי עדי ראייה חיילים רוסים אנסו עשרות נשים, והרבה מהן, כך דווח, לא שרדו. בתגובה קרא הנשיא זלנסקי בתקיפות לפתוח בחקירה בגין פשעי מלחמה.
אבל מה שהתרחש בבוצ'ה אינו יוצא דופן. בכל מעוזי הלחימה שבהם עברו הרוסים נזרע הרס לשנים. אנה (שם בדוי) בת ה-50 מתגוררת באזור כפרי 70 ק"מ מקייב. בראיון ל-BBC היא סיפרה כיצד בחודש מרץ, בעודה יושבת עם בעלה בביתה, נכנס אליהם הביתה חייל זר. הוא לקח אותה באיומי אקדח לבית ליד. "הוא ציווה עליי: 'תורידי את הבגדים שלך או שאני יורה בך', ואיים שיהרוג אותי אם אני לא אעשה את מה שהוא אומר, ואז הוא התחיל לאנוס אותי", היא אמרה. אנה תיארה את התוקף שלה בתור לוחם צ'צ'ני צעיר ורזה. "בזמן שהוא אנס אותי, עוד ארבעה חיילים נכנסו. חשבתי שזה הסוף שלי, אבל הם רק לקחו אותו משם. לא ראיתי אותו יותר", היא משחזרת.
כשהגיעה הביתה מצאה את בעלה על הרצפה לאחר שירו לו בבטן. "הוא ניסה לרוץ אחריי כדי להציל אותי, אבל פשוט ירו בו", היא מספרת. השניים תפסו מחסה בבית של שכנה, מצבו של בעלה התדרדר והוא נפטר כעבור יומיים. היא והשכנים קברו אותו בחצר האחורית של ביתם. אבל הסיפור הזה לא הסתיים שם. אותם ארבעה חיילים ש"הצילו אותה", נשארו בביתה במשך כמה ימים. "הם היו מכוונים את הרובים שלהם אליי ומבקשים ממני להביא להם את החפצים של בעלי. כשהם עזבו, מצאתי סמים וויאגרה. הם היו מתמסטלים ולעיתים קרובות גם שיכורים", נזכרת אנה. "רוב האנשים האלה הם רוצחים, אנסים ובוזזים, רק ממש מעט מהם בסדר".
לדברי לא מעט נשים, אלו הגרות באזורים הסובבים את קייב קיבלו אזהרות "לא להיראות יותר מדי", כדי להקטין את הסיכון להיאנס. חלק מהן סיפרו שלעיתים גם חיילים רוסים היו מזהירים אותן. "אחד מהם בא ואמר: 'אל תתנו לבנות הצעירות לצאת החוצה'", תיארה תושבת בוצ'ה בת 38 שהתגוררה במקלט בגן ילדים עם בעלה ומקומיים אחרים. כשיצאה, היא מספרת, לבשה תמיד כמה מעילים כדי להיראות גדולה יותר, כדי שלא יזהו שמדובר באישה.
אבל גם אלו שלא חוו את האלימות על גופן ישאו את הטראומה לשארית חייהן. וילטה קיט, פסיכולוגית מלביב שמטפלת בקורבנות המלחמה סיפרה בראיון על אישה שנאלצה לראות כיצד חיילים צ'צ'ניים אונסים והורגים את השכנות שלה, אותן הכירה כל חייה. "כשהיא הגיעה היא לא הצליחה להגיד כלום. כשהיא התחילה לדבר היה לה קשה לנשום", מספרת קיט. "הטראומה המשנית שלה הייתה חזקה. הטראומה של כל הנשים מהמלחמה הזו תלווה אותן תמיד".