יום האישה עבור כתבת N12, דפנה ליאל, היה השנה משמח במיוחד. "בתקופה הזו בשנה שעברה ארזתי את חיי ועברתי משואבה שבהרי יהודה להרצליה", פתחה וסיפרה בפוסט שהעלתה הבוקר לרשתות החברתיות, "זה היה שינוי חד אחרי שנים ארוכות שבהן גרתי שתי דקות בדיוק מהאולפן בנווה אילן. הייתי שלמה עם ההחלטה - עברתי כדי להיות קרובה למשפחתי המורחבת ולהוריי האהובים - אך דאגתי מאד מהשינוי באורח החיים. עד אותו רגע הרגשתי שהצלחתי לג'נגל בזכות הקירבה לאולפן".

בהמשך הפוסט מתארת ליאל כיצד אחרי לבטים רבים החליטה לאזור אומץ ולבקש שחברת החדשות תקים אולפן בביתה החדש. "האמנתי שהערך המוסף שאני מביאה לשולחן הוא מעבר לנוכחות הפיזית שלי בדסק - הוא המסירות, היצירתיות ונקודת המבט הייחודית שלי, אך פחדתי שמנכ"ל החברה, אבי וייס, לא יאשר שכן מדובר בתקדים שאחריו היה לי ברור שיגיעו בקשות דומות".

אבל להפתעתה הרבה החלום שלה הפך למציאות ללא קושי כמעט. "לשמחתי, לקח לו שניה בדיוק לאשר", המשיכה ותיארה, "כעבור כמה שבועות בלבד נחנכו אולפני הרצליה 2, או בשמם הרשמי בליינאפ 'אולפני ליאל'".

 

האולפן הביתי של ליאל עובד כבר קרוב לשנה, בהם שדרה ממנו כמה פעמים בשבוע וסך הכל כבר מעלה למאה שידורים. בשיחה עם mako סיפרה ליאל מדוע בחרה דווקא ביום האישה לספר לציבור על הפתרון היצירתי. "רציתי לראות איך זה עובד במשך תקופה ואיך זה מתקבל במערכת, מול הצופים וגם מול הקולגות שלי", היא אומרת, "היום הרגשתי שאני יכולה להגיד שזה כבר סיפור הצלחה, שזה מודל ושאין שום סיבה שזה לא ילך ויתרחב. פעם חשבו שעיתונות זה רק להסתובב בשטח, אבל שידור מהאולפן אפשר לעשות היום מכל מקום וזה הופך את היכולת שלנו לשלב את המשפחה והעבודה בצורה יותר הגיונית".

 היו פאדיחות בשידור בגלל המיקום בתוך הבית?
"בהתחלה, עד השנייה שהיו פונים אליי בשידור היו צרחות אימים בבית, 'כולם לסתום, כולם להיות בשקט', אבל הם התרגלו וגם אני התרגלתי. הגעתי למסקנה שגם אם הצופה ייחשף לזה שאני לא משדרת מהאולפן בנווה אילן זה לא נורא, זה חלק מהסיפור שלי וזה מי שאני. בהרבה מהשידורים שלי אם מקשיבים טוב אפשר לשמוע ברקע ילדים צורחים, אני לא מתרגשת מזה".

צוות של חברת החדשות, היא מספרת, הקים עבורה אולפן ביתי שהיא מפעילה בלחיצת כפתור. "אני לוחצת על מתג שמפעיל את התאורה ואת המצלמה", היא מסבירה, "אני לוקחת בגדים מהאולפן ומתאפרת בבית, וגם אם זה נראה טיפה-טיפה פחות טוב, זה שווה לי את זה. זה ברור שאני לא מאפרת כמו מאפרת מקצועית, אבל זה בדיוק העניין. זה לא הערך המוסף שאני מביאה".

יצרת תקדים? היו עוד שביקשו בעקבותיך אולפן ביתי?
"בטח. לניר דבורי יש אולפן בבית וליעל אודם יש אולפן בבית ואני בטוחה שיבואו עוד בעקבותיהם, ובצדק, הם עובדים מסביב לשעון. אני חושבת שזה win-win, כי אני רוצה לתת את עצמי 24 שעות לעבודה וזה WIN למקום העבודה שמקבל עובד מבסוט וזמין. במקום שיהיה לי יום שאני מנוטרלת בו לגמרי, אז המערכת מקבלת אותך טיפה פחות נגיש. הקורונה לימדה אותנו שהערך של אנשים הוא   לא הנוכחות הפיזית שלהם במשך אינסוף שעות, אלא כל אחד והייחוד שלו. הקורונה הקלה עליי לבוא ולבקש את זה".

מאיפה יותר כיף לשדר?
"בסופו של דבר ברור שמבחינה מקצועית יש יתרון בלהיות באולפן: את יכולה להגיב למרואיינים, לתקשר עם העורך. אבל היו לי שידורים שהתחלתי מנווה אילן ונסעתי הביתה, ואז קרה עוד משהו ואם הייתי בלי האולפן בבית לא הייתי יכולה לשדר. זה מאפשר הרבה יותר גמישות ומענה יותר גדול".

בפוסט כתבה ליאל שהמסר שחשוב לה להעביר ליום האישה הוא שאפשר לראות בעיתונות ובתקשורת אופציה שניתן לשלב אותה עם חיי משפחה. "יום האישה זו גם הזדמנות נפלאה להודות לחברת החדשות שאפשרה לי זאת והוכיחה שאפשר גם אחרת", סיכמה. "אני חושבת שהמסר צריך להיות שצריך לבקש, לומר בפתיחות מה אתה צריך כדי לגרום לזה להצליח. הרבה פעמים זה נופל על אוזן קשובה".

מה את חושבת על הפאנל הגברי בענייני מלחמות?
"זה עוד שינוי תודעתי שנשים צריכות לעשות. יותר קשה להביא נשים לאולפן כי לנשים נורא חשוב להיות בקיאות בכל פרט, ואני מקווה שאחד השינויים שילכו ויתחדדו הם שנשים ירגישו יותר בטוחות לבוא ולהתבטא בנושאים האלה - שגברים מתבטאים בהם בשמחה גם אם הם לא בהכרח מומחים לאוקראינה. אנחנו עושים מאמץ להביא נשים, אנחנו גם מצליחים ואנחנו מקווים שיהיו עוד".