ב-29 לנובמבר 2014, היממה שקדמה למותה של מירה סגל-פלד, נרשמו במנוע החיפוש של הפלאפון שלה שני חיפושים: "טעמו של הרעל ציאניד" ו"ציאניד למכירה". בשעה 00:16, בלילה שבסוף אותו היום, הוקלד במנוע החיפוש שמו של הרעל הקטלני פולניום ואף נפתח דף כתבה העוסקת באפשרות להשיג אותו דרך הרשת. בשעה 00:18 הוקלד שוב שמו של הרעל ציאניד.
שעות לאחר מכן, בצהרי ה-30 בנובמבר, נמצאה פלד (50) ללא רוח חיים כשהיא שרועה על הכורסה בסלון ביתה בשכונת הדר יוסף בתל אביב. בן זוגה ב-14 השנים האחרונות, איתן חנני, הציג לנציגי המשטרה אישור לפיו מירה הייתה חולת סרטן בשלבים מתקדמים. השוטרים קבעו כי מדובר במוות טבעי ממחלה ועזבו את המקום. רק כאשר התייצבו בני משפחתה של פלד בפני החוקרים - הוריה, אחותה וביתה הבכורה מנישואים קודמים – וטענו כי כלל לא הייתה חולה, החלו במשטרה לחשוד שמשהו לא כשורה. האישור שהציג חנני לרופאים התגלה כמזויף וברקורד הרפואי של מירה לא התגלה כל זכר לסרטן. בן הזוג, שהוגדר בצוואתה של פלד כיורש העיקרי, נעצר לחקירה בחשד לרצח.
במשך כשבועיים שהה חנני במעצר, ולאחר מכן הועבר למעצר בית של עשרה ימים. כל הנתונים רמזו שמדובר במקרה דומה לזה של שמעון קופר – אשר הורשע השבוע ברצח שתי נשותיו. אלא שנתיחה לאחר המוות לא העלתה זכר לחומרים רעילים בגופה של מירה, ובפרקליטות הסבירו כי לא מצאו ראיות הקושרות את חנני למוות. החודש החליטו לסגור את התיק סופית מחוסר אשמה. בחקירה חזר חנני וטען כי במשך שנים ארוכות היה בטוח כי בת זוגו סובלת ממחלה סופנית וסעד אותה במסירות. כעת, הבין שטעה לאורך כל הדרך. "לפני שנה וחצי גילה כי מירה, שלמיטב ידיעתו עד אותה עת חלקה עמו את סודותיה האינטימיים ביותר, והוא תמך בה במחלתה הקשה, שיקרה לו במשך שנים, מסיבה שאינה ברורה כלל ואינה מובנת", מסר באמצעות עורך דינו.
פלד ז"ל לא יכולה להגיב לדבריו של בן זוגה, וגרסתה לסיפור כבר לא תשמע. ברור כי היא ומשפחתה האבלה הם הקורבן הברור של האירועים - אלא שגם שנה וחצי מאוחר יותר, איש לא יודע להגיד מי בדיוק אשם במותה, אם בכלל.
רגע על כיסא גלגלים, רגע אחרי כבר לא
מירה סגל-פלד גדלה בנתניה למשפחה אוהבת, והתמודדה עם טלטלה עזה כאשר אחיה נפטר בעודו נער לאחר מאבק במחלת הסרטן. היא התחתנה עוד לפני שמלאו לה 20 והביאה במהרה שלושה ילדים לעולם. לפני כ-16 שנים התגרשה מאב ילדיה, כיום קצין בכיר במשטרת ירושלים, ושבה לעיר נעוריה נתניה עם בת הזקונים המשותפת. זמן קצר לאחר מכן פגשה את חנני, מהנדס בטיחות ואיש עסקים לשעבר, בעל מפעל מתכות שפורק. חנני, היום בן 65, היה גרוש טרי מאם שני ילדיו ובין השניים נרקם קשר רומנטי, במסגרתו עברה מירה להתגורר איתו בתל אביב. במשך כ-14 שנים, ניהלו מה שנראה בעייני כל הסובבים כזוגיות אוהבת. מירה, מספרת אחת החברות, לימדה אז בחוג לצורפות בתל אביב ובהמשך פתחה בשיתוף עם חנני חנות תכשיטים בנתניה, אותה העתיקו מאוחר יותר לשוק הפשפשים ביפו.
מי שהכיר את פלד מתאר אישה זוהרת ומלאת אנרגיה. "מירה היא אדם מאוד צבעוני ומיוחד והילדה שהכי עזרה להורים תמיד", אומרת אחותה הגדולה, וחברת הילדות מיכל אביב מספרת כי מירה הייתה צורפת מוכשרת ואדם שמח וחיובי מאוד. "מהרגע הראשון היא עשתה רושם של אישה תאבת חיים", מסכימה נעמי משיח, חברה משותפת של הזוג. "מירה הייתה מישהי כזאת שאוהבת מאוד לבלות ורוצה להיראות רק ברגעיה השמחים".
אלא שהחודשים שאחרי מותה הבהירו כי למעשה חיו שתי "מירות", זו לצד זו. הוריה, אחותה, שני ילדיה הבכורים וגם חברי ילדות הכירו את מירה כאישה בריאה וחיונית. אחותה של פלד אף מספרת כי ביום שלפני מותה השתיים יצאו לבילוי בחיפה ומירה נראתה מצוין. "טיילנו, נהנינו, אכלנו, היא שתתה בירה בצהריים", אמרה בעבר בראיון לחדשות 2. אלא שהחברים והמכרים המשותפים של מירה ואיתן הכירו אדם שונה. הם יכלו להישבע שחברתם נאבקת על חייה לאחר שסרטן השד בו חלתה התפשט לעצמותיה. זה מה שהיא סיפרה להם, זה מה שידעו: המחלה גומרת אותה במהירות, וגם השתלות מח העצם והטיפולים אחרים לא מועילים.
"מהרגע הראשון שאיתן הביא אותה ל'פרלמנט' החברים של ימי שישי ידענו שהיא חולה. היא אמרה שהיא סובלת מהסרטן כבר שנים, עוד מתקופת נישואיה הראשונים", נזכרת החברה בתיה נוי, "הם אפילו סיפרו שהיא אמרה לאיתן שאולי לא כדאי לו להיכנס לקשר עם אישה במצבה". גם נעמי משיח קובעת שלא היה ספק בכלל באשר לגורלה האכזרי: "היא סיפרה שחזרה לגור בנתניה, שם גרים הוריה ותומכים בה כלכלית בגלל המחלה והתרופות היקרות. לפרלמנט היא תמיד הייתה מגיעה אחרי הכימותרפיה ברמב"ם. היו מזונות שהיא לא יכלה להכניס לפה בגלל זה".
הגילוי לאחר מותה כי לא נמצא סרטן בגופה של מירה והחקירה שהעלתה כי מעולם לא טופלה בבתי החולים – הדהימו את החברים. "עד היום אני לא מצליחה להבין", אומרת משיח, "היא הופיעה קירחת ובלי גבות, לפעמים עם מקל, פעם הגיעה כשכולה נפוחה ואדומה. שום דבר מכל זה לא נראה לי מעולם חשוד. שום דבר לא סתר את עצמו". "היא סיפרה שעברה שלוש פעמים השתלת מח עצם ושרק בפעם שלישית ההשתלה הצליחה", מוסיפה נוי, "היא אפילו נפגשה עם התורם – בחור בן 16". ירון מור, חבר ותיק של איתן, הכיר דווקא סיפור אחר על השתלת מח העצם: "היא סיפרה שהרופא אמר שהיא נס רפואי. שמערבוב של מח עצם של כמה אנשים הצליחו להשתיל לה מח עצם שמתאים לה במיוחד", הוא מספר. "כשהגעתי לבקר את אשתו של חבר אחר בבית החולים, ראיתי אותה מסתובבת בלובי של הקומה בה מקבלים טיפולי יום עם אינפוזיה ביד. גם תקופה אחרי ההשתלה היא הגיעה לפרלמנט מחוברת לאינפוזיה. היא סיפרה שהייתה לה ירידה בהמוגלובין ושהיא הולכת לאחר מכן לקבל מנות דם וכולנו התגייסנו לתרום דם עבורה. החברים בפרלמנט הלכו לתרום, הקב"ט של הנמל (חיפה) אירגן את כל החבר'ה של הנמל וחבר אחר שלי הביא את הילדים שלו כדי שיתרמו גם הם".
חברים נוספים מאשרים כי אכן הלכו לתרום דם, כל אחד במקום מגוריו. חקירת הפרשה העלתה שמירה אף ביקשה מאביה את כרטיס התורם שלו מבלי להסביר מדוע. עוד מצאו החוקרים כי האישור הרפואי למחלת הסרטן נשמר כקובץ במחשב בביתם של מירה ואיתן. בשנת 2012 הציגה פלד עצמה אישור דומה על היותה חולה להוצאה לפועל. היא ביקשה לנסוע לבקר את בנה המתגורר בניו יורק, אלא שחובות אליהם נקלעו מנעו ממנה לצאת מהארץ. בבקשה שנכתבה בכתב ידה היא מתארת מחלה סופנית ומבקשת הזדמנות אחרונה לראותו. הבקשה התקבלה ומירה הוציאה דרכון. לנסיעה שלח איתן את ביתו שתלווה אותה ותסייע לה. פלד יצאה מכבש המטוס על כיסא גלגלים. כשראתה את הבן מיד נעמדה. מאוחר יותר, הסבירה שלא רצתה שבנה יראה אותה חולה.
"אף אחד לא נכנס איתה לטיפולים"
בחקירתו, סיפר חנני כי האמין לכל מילה של בת זוגו בעניין הסרטן. הוא נהג להסיע את מירה לבתי החולים, אך היא מצדה ביקשה שלא ייכנס איתה לתוך הטיפולים עצמם וכך היה. משיח מספרת שגם היא נתקלה בתגובה דומה מצד מירה כשהציעה עזרה. "גרתי בעבר ממש מול ביה"ח רמב"ם והצעתי לה שאבוא לשבת איתה כדי להנעים את זמנה, אבל היא סירבה", היא אומרת, "היא הסבירה שהיא לא מרשה לאף אחד לראות אותה ככה. מירה שידרה שהיא לא מוכנה שיראו אותה בחולשתה ואני כיבדתי את זה".
חנני נהג להכין למירה מדי ערב שייק ירוק שנועד לחזק את מערכת החיסון שלה. "הוא פינק אותה כל הזמן", אומרת משיח. "בישל לה והסיע אותה, ממש היה עבד לרגליה. הם נראו מאושרים כמו זוג צעיר. היא תמיד אמרה: 'בזכותו אני קמה בבוקר לעבודה. בזכותו אני חיה'". זמן קצר לפני מותה, השניים חגגו את יום הולדתה ה-50 של מירה. "באותה שנה איתן ארגן למירה מסיבה במלון ביפו. הוא הביא קוסם והזמין את כל החבר'ה. היינו כמה עשרות אנשים והיה אירוע יפה ומרגש מאוד", אומרת משיח. גם חברת הילדות מיכל אביב מספרת שנראה היה שהזוגיות הזו עשתה למירה טוב: "כשנפגשנו בשנה שלפני מותה היא נראתה ממש מאושרת. היא הייתה בזוגיות עם איתן שנראה בחטף אדם מקסים, ונולד לה נכד".
חבריו של איתן טוענים כי לא היה מסוגל לפגוע בבת זוגו. "אני מוכן לשים את ידי באש שאיתן בחיים לא היה עושה דבר כזה", אומר אבי יולז'רי. ירון מור מסכים: "מי שפוגש את איתן מבין על איזו נשמה מדובר. אם תצטרכי עזרה באמצע הלילה הוא יבוא ויעזור. וגם למשפחתה של מירה ולילדיה הוא ניסה לסייע".
חנני ועורך דינו טוענים כי כל ניסיון לקשור אותו לרצח מגוחך, בעיקר כי לא קיים מניע. בצוואתה, פלד אמנם הורתה להחזיר לבן זוגה 300 אלף שקלים אותם הלווה לה לכאורה, אלא שבפועל סכום כזה לא היה ברשותה. במסמך נכתב כי הכספים, שמקורם בדירה שנמכרה בעבר, נמצאים בחזקת אביה - אלא שאחרי מותה הסתבר שפלד מעולם לא קיבלה כספים על מכירת דירה והסכום לא הוחזק על ידי האב. פרטי החקירה העלו כי עיקר רכושה של פלד היה התכשיטים בבעלותה, ששווים הוערך בכ-200 אלף שקל. לצדם נותרו בעיקר חובות.
ביום מותה של פלד, טוען חנני, יצא לעבודתו ביקנעם כבר בשעה שש בבוקר, כשמירה עוד שכבה במיטתה. החקירה העלתה כי בין השעות שבע לשמונה בבוקר נשלחו שתי הודעות טקסט ממכשיר הטלפון שלה ללקוחה של חנות התכשיטים, אך מאז איש לא יודע מה קרה. לפנות צהריים חייג חנני מספר פעמים למירה. כשבת זוגו לא ענתה, סיפר בחקירה, ביקש מחבר לקחת את המפתחות לבית מהשכנה ולבדוק מה מצבה. במקביל החל לנסוע לכיוון תל אביב. פלד נמצאה על ידי החבר כשהיא כבר אינה בחיים ותוך זמן קצר הגיע גם חנני למקום וגילה שבת זוגו הלכה לעולמה.
"כשהכרנו סיפרה לי שהיא חולה בסרטן ושהמחלה בנסיגה"
הרבה סימני שאלה מלווים את השנים האחרונות בחייה של פלד. סימני השאלה רבים מהתשובות, והתחושה הכללית של מקורביה היא שחלק מהסיפור חסר. "אנחנו מרגישים דפוקים לחלוטין", אומר מור, "מרומים עד עמקי נשמתנו". אבל מרומים על ידי מי בדיוק?
משפחתה של פלד מתקשה להאמין לגרסתו של חנני לפיה חי עם מירה בזוגיות שנים רבות כל כך ולא הבחין בכך שאינה חולה. "הוא סיפר בשיחות שהוקלטו על ידי המשפחה שהוא ליווה אותה לרמב"ם להשתלת מח עצם ושהוא סעד אותה לאורך הדרך - אבל איך קורה שאדם שאתה חי איתו מקבל טיפולים, לוקח תרופות ועובר השתלה ואתה לא רואה כלום? לא יודע כלום?", אומר עו"ד דן כץ, המייצג את המשפחה. "אדם שעובר השתלת מח עצם צריך להיות בבידוד, לעבור תהליך מורכב. איך אפשר לזייף תהליך כזה?".
איך חנני מסביר את זה? לדבריו, בתחילת היכרותם, הרבה לפני שהפכו לזוג, סיפרה לו מירה שהיא חולה בסרטן, ושהמחלה נמצאת בנסיגה. לדבריו, כמה חודשים לאחר מכן סיפרה לו שמצבה הדרדר, ושהיא מקבלת טיפול בבית חולים תל השומר. איתן פגש אותה ליד בית החולים, כשהיא לבושה בחלוק בית חולים ועליו מעיל, והשניים ישבו יחד בבית קפה. חנני הוסיף שמירה סיפרה לו שיש רופא ברמב"ם עמו היא קבעה פגישה כדי לעבור הכנה להליך השתלת מח עצם. איתן הסיע את מירה לפגישה עם הרופא והמתין מחוץ לבית החולים. בעקבות אותה פגישה הוא הסיע את מירה לבית החולים מספר רב של פעמים, בימי שישי מדי בשבוע, כדי שתעבור את טיפולי ההכנה עליהם סיפרה לו לדבריו.
לגרסתו, לאחר שהסתיימו טיפולי ההכנה, סיפרה לו מירה שהיא מאושפזת ברמב"ם ועוברת השתלת מח העצם. כשבועיים לאחר מכן הוא ביקש לבקרה והשניים נפגשו בלובי המחלקה האונקולוגית ברמב"ם. בהמשך, סיפרה לו לדבריו שהיא עוברת להמשך טיפול באיכילוב, וזקוקה למנות דם רבות לצורך זה. איתן וחבריו התגייסו, ותרמו דם בבנק הדם.
חנני הדגיש שלא היה ביכולתו לזהות למה היא התחזתה לחולת סרטן. "איתן אינו רופא או פסיכיאטר, והתשובות לשאלות אלה אינן בתחום מומחיותו", מסר עורך דינו. המשפחה האבלה שכבר חוותה על בשרה אובדן בן ממחלת הסרטן מתקשה להאמין שמירה בדתה ביוזמתה את הסיפור. "על אחותי אפשר להגיד הרבה דברים, היא הייתה מיוחדת בדרכה, אבל האמת היא שמשנת 2006, כשהתחילה לחיות עם האדם הזה, משהו השתנה", אומרת האחות. "ההורים שלנו ומירה היו עד אז בקשר מושלם ופתאום היא התחילה להסתיר דברים, כמו כל מיני עסקאות שהיו עושים ביחד בקוסמטיקה, הלוואה שהיא לקחה בשוק האפור ולא ברור בשביל מה. הרי שניהם עבדו וגרו ביחידת דיור קטנה ויש להם הכנסות. את מרבית הדברים האלה גילנו רק בסוף".
המשפחה מאמינה כי לחנני היה אינטרס לטעון שמירה חולה, כדי ליהנות מההטבות להן זכאים חולי סרטן. במסגרת עבודתו כמהנדס נהג להוציא חשבוניות על שם חנות התכשיטים של פלד, הרשומה על שמה, ובהליך ההוצאה לפועל שהתנהל נגדו היא שלחה מכתב המבקש הקלות, כבת זוגו. "מירה עומדת בראש כל המסמכים, היא הייתה זאת שעמדה בחזית מול הרשויות והבנקים, אבל מי שמכיר אותה מבין שהיא לא ידעה ליזום את הדברים האלה", אומרת אחותה. "לפתוח חנויות בנתניה ואז ביפו זה לא מתאים לה". (בתגובה מסר עורך דינו: "התנהלותם הכלכלית של בני הזוג אינה ממין העניין. היו אלה שיקולים כלכליים שהניעו את בני הזוג לנהל את עניינם בחשבון בנק אחד שהיה רשום על שמה של מירה. לאיתן היה אינטרס אחד, והוא שמירה תחיה עוד שנים ארוכות כבת זוגו אותה אהב ואוהב עד עצם היום הזה").
חשדות המשפחה, לדבריה, מתחזקים כשלוקחים בחשבון שורת אירועים שהתרחשה ביום המוות. "קרו כל מיני דברים הזויים לחלוטין", אומרת האחות, "בעוד שהגופה של אחותי הייתה מכוסה בבית, איתן נסע לחנות התכשיטים כדי לרוקן אותה. במקביל, אשתו לשעבר הגיעה לבית". חשוב לציין כי לדברי חנני, השתיים היו חברות טובות. עוד מספרת האחות: "כששאלנו את איתן לגבי ערך התכשיטים הוא סתר את עצמו. בהתחלה הוא אמר שאין בחנות שום דבר בעל ערך. כשהוא גילה שמירה חייבת כספים על חומרי גלם לתכשיטים לחנות באלנבי הוא אמר שהתכשיטים שייכים לבת של מירה, הפיל את החוב עליה, ופשוט נעלם". הגרסה של חנני לעניין התכשיטים שונה לגמרי: "הואיל והייתה כוונה לפרסם מודעת אבל על מותה של מירה בסמוך לחנות התכשיטים ביפו, ונוכח העובדה שידוע היה כי מירה היא העובדת היחידה בחנות, וכי עם מותה תישאר החנות נטושה, סבר איתן כי יש להעביר את המלאי למקום בטוח, מחשש לפריצה. בפרט, לאחר שמספר שנים קודם נפרצה החנות ותכולתה נגנבה. כל התכשיטים בעלי הערך אוחסנו בכספת, ותכולתה נמסרה למשטרה", מסביר עורך דינו. לגבי החוב לחנות באלנבי, איתן מספר שהוא פרע את החוב לבעל החנות מכספו שלו.
עו"ד כץ מספר כי "בסוף השבעה התקשר איתן לאביה של מירה כמה פעמים וביקש לתאם פגישה בעניין כספים ובעניין אותם 300 אלף שקלים, אותם חשב שהאב מחזיק. אביה של מירה, אדם מבוגר, נלחץ מהבקשה והפנה אותו אליי, אבל ברגע שאני הפכתי להיות הכתובת איתן הפסיק להתקשר ולדרוש את הכסף". עצם העובדה שהתקשר כדי לבקש את הכסף מעידה לדברי המשפחה על כך שחשב שאכן קיים סכום כסף המיועד לו בצוואה, אותה ניסחה מירה ב-2009, בשנות הארבעים לחייה. לגרסתו של חנני, חוב 300 אלף השקלים של מירה אליו נבע מהלוואה שנתן לה בראשית היכרותם לצורך פתיחת חנות תכשיטים בנתניה. חנני הכחיש כי פנה לאביה לצורך קבלת החוב.
ביתה הבכורה של מירה מספרת כי אחד הדברים שהציקו לה היא התחושה שלה שחנני מיהר למחוק כל זכר לאימה. "יום אחרי השבעה, כשהגענו לקחת את החפצים שלה, מצאנו ערימות של ניירת שאיתן הכין כדי לזרוק. הוא ניקה גם את התיקים, את הכיסים, כיבס את הבגדים שהיא לבשה", היא אומרת. "גילינו שמישהו גם מחק את כל תכולת האייפד שלה", מוסיפה האחות. "גם המיילים של איתן מהחודש האחרון, שהייתה אליהם גישה מהמחשב של מירה, נמחקו בבת אחת. לאט לאט הבנו שהיינו תמימים. חזרנו הביתה ואמרנו: 'אנחנו חיים בסרט". חנני מכחיש מכל וכל את הטענות האלה. לדבריו כשהילדים ביקשו את תכולת הארון של מירה לאחר השבעה, העביר להם אותה, וכן שלא מחק דבר, לא את המיילים ולא חומרים מהאייפד שלה. ונכון לעכשיו, למשפחה אין ראיות שמוכיחות אחרת.
חולים סופניים לא נראים ככה
משפחתה של פלד טרם עברה על חומרי החקירה ולכן אינה יכולה לשלול את ממצאיה. עם זאת, היא מתקשה לקבל את העובדה שהתיק נסגר מחוסר אשמה, סטטוס השמור למקרה בו אדם מזוכה לחלוטין, בעוד בעניינה של מירה שאלות רבות נשארו פתוחות. המשפחה מספרת כי בפגישה שקיימה עם ראש צוות החקירה המיוחד במטה מרחב ירקון בת"א, נמסר להם שחנני סירב לבדיקת פוליגרף (בהמלצת עורך דינו), סתר את עצמו בחקירה ושמר על שתיקתו בחלק מהשאלות.
בפועל, גם כיום, למשטרה ולפרקליטות אין תשובה לשאלה ממה מתה מירה ואין באפשרותם לשלול את האפשרות שנרצחה. הסיבות המרכזיות לערפול: זירת האירוע לא נחקרה בזמן האמת וגם הגופה נותחה רק חודשים לאחר מכן. "בסמוך לשבעה ניגש אביה של מירה לתחנת המשטרה, הסביר שלא ידוע לו כלום על סרטן וביקש לבדוק את נסיבות המוות ואת שעת מותה", מספר עו"ד כץ. "המשטרה חזרה אל האב שבועות לאחר מכן עם תשובה לפיה בתו מתה מסרטן, דבר שמהווה מחדל בפני עצמו. רק לאחר התעקשות נוספת מצד המשפחה התיק נפתח והתברר שהאישור מהרופאה היה מזויף (אבל, כאמור, אין מחלוקת על כך שמירה עצמה סיפרה לאנשים רבים שהיא חולה בסרטן). את הבדיקה האם אכן סבלה מסרטן ניתן היה לבדוק באמצעות בתי החולים בפרק זמן של יומיים, אך הגופה נותחה רק ארבעה חודשים וחצי לאחר מכן". מנהל המכון למדע פורנזי, אבנר רוזנגרדן, מסביר כי "בפרק זמן של ארבעה חודשים וחצי חומר רעל יכול להתפרק ולכן לא תמיד ניתן למצוא שאריות לו". המשמעות היא שממצאי הבדיקה הטוקסולוגית לא יכולים לשלול חשד להרעלה.
"תמונות של מירה מהיום שלפני מותה מעידות שהיא לא נראית כמו חולת סרטן על ערש דווי. היא נראית בהן בריאה לחלוטין, קורנת, קצת מלאה, עם שיער שופע", אומר עו"ד כץ. "תראי לי חולה סופני אחד מסרטן שנראה ככה יום לפני מותו. מספיק שאיתן אומר למשטרה משהו על כך שיום קודם לכן היא נראתה בסדר גמור כדי שאולי היו חוקרים יותר". ההסבר של חנני הוא שמצבה של מירה, לדבריה, ידע עליות ומורדות, ולכן, כשלא קיבל ממנה שיחת טלפון או מסרון, החל לדאוג. מטבע הדברים, הואיל ולמיטב ידיעתו היא היתה חולת סרטן, זה מה שאמר למשטרה. לטענתו, כל אדם אחר במקומו היה פועל באופן דומה.
אם חנני האמין לכל מילה של פלד וקם בוקר אחד לגלות שהוא חי שנים בשקר וכעת חשוד ברצח – נעשה לו עוול. אך משפחתה של מירה חשה שהסיפור אחר. "אחותי מתה בבית ואף אחד לא יודע ממה ולמה", אומרת אחותה הבכורה בדמעות, "כמה שעות לפני מותה, כשביליתי איתה, הבחורה הזאת לא רצתה למות. היא הייתה מאושרת, בריאה, הכל היה לגמרי בסדר. אז מה גרם לה ללכת פתאום?".
עו"ד רועי בלכר ממשרד גולדפרב זליגמן ושות', בא כוחו של חנני, מסר בתגובה: "איתן חנני שכל את מירה, בת זוגו האהובה, לפני כשנה וחצי, ומאז התהפך עליו עולמו. התברר לו, כי היא שיקרה לו. בנוסף, ילדיה והוריה של מירה, שראו באיתן חלק בלתי נפרד ממשפחתם, ואשר היו נוהגים לבלות יחד ולחגוג אירועים משפחתיים יחד, רואים היום באיתן כמי שאחראי למותה של מירה. אילו היו בני המשפחה פונים אליו וחולקים עמו את ספקותיהם אודות נסיבות מותה של מירה, היו מגלים שאיתן פתוח, גלוי ונכון לענות על כל שאלותיהם כמיטב ידיעתו. כאבו - כאבם, אובדנו – אובדנם. כפי שלהם נותרו שאלות, גם הוא נותר עם סימני שאלה רבים. במקום זאת, בחרו קרוביה של מירה להתעלם מפניותיו הרבות של איתן ליצירת קשר ופתחו במסע האשמות והשמצות קשות כנגדו".
"גם אם ניתן היה להבין בתחילת הדרך את הספקות שאחזו בבני המשפחה, לאחר שהתברר כי מירה לא הייתה חולה בסרטן, הרי שכיום, לאחר שהחקירה מוצתה והתברר מעבר לכל ספק כי איתן אינו קשור כלל במותה של מירה, ותיק החקירה נגדו נסגר בחוסר אשמה, אין לקבל את התנהלותם והתנהגותם של בני המשפחה. ראוי למשפחתה של מירה שתתכנס באבלה ותאפשר לאיתן לבכות את לכתה של מירה ולנסות לשקם את חייו ולהחזירם למסלול לאחר מותה של מירה".
ממשטרת מרחב ירקון נמסר: "אנו דוחים בתוקף את הטענות המועלות בכתבה. בניגוד לנטען, הייתה זו משפחת המנוחה אשר במספר הזדמנויות ממועד פטירת המנוחה, עובר למועד הגשת התלונה, סרבה למתן אישור נתיחת הגופה לצורך ברור נסיבות המוות. הסכמת המשפחה לביצוע הנתיחה ניתן רק כעבור מספר חודשים". (נציין כי המשפחה טוענת שדברים אלה לא היו מעולם)
"המשטרה חקרה את תלונת המשפחה באופן מקצועי תוך התבססות על תוצאות הנתיחה, גביית עדויות וחקירת מעורבים. חומר החקירה הועבר לידי הפרקליטות אשר קבעה כי אין בחומר הראיות די כדי לגבש אשמה".
מפרקליטות מחוז ת"א (פלילי) נמסר: "לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית המורכבת בתיק ובין היתר, בחינת הבדיקה הטוקסיקולוגית, ממנה עולה שלא ניתן לקבוע כי מות המנוחה נגרם מסיבה לא טבעית, החליטה הפרקליטות לסגור את התיק מחוסר אשמה. הקושי הראייתי בתיק הוסבר למשפחת המנוחה ולבא כוחה בפגישה עם פרקליט המחוז וכן הוסברה להם האפשרות לעיין בחומר החקירה ולשקול הגשת ערר על החלטת הגניזה. אם המשפחה תחליט להגיש ערר, הפרקליטות תבחן את טענותיה במסגרת הערר".