חודש וחצי בלבד לפני חתונתה, כשהיא נמצאת בעיצומן של ההכנות הקדחתניות, קיבלה נוי (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת) הודעה מבעלה לעתיד שהוא מבקש ממנה לחתום על הסכם ממון. "ההודעה הזו תפסה אותי לא מוכנה", היא משחזרת, "אבל בעיקר הופתעתי מהעיתוי. היינו עסוקים בהכנות לחתונה ולפתע הוא מפיל פצצה כזו, בלי קשר לכלום". הבקשה לחתום על הסכם במקרה שלה, אף הוצבה כאולטימטום והובהר לה שחתימתה על הסכם הממון היא תנאי הכרחי לחתונה – אם היא לא חותמת, החתונה מבוטלת.

"הוא היה עצמאי והיה לו בית, אך הנושא לא עלה מעולם. בדיעבד הסתבר לי שאביו הפעיל עליו לחצים, וגם חבר טוב שבדיוק עבר הליכי גירושים שכנע אותו לחייב אותי לחתום על הסכם ממון לפני", היא מספרת. "אחרי ההלם, העמדתי בפניו מספר דרישות, לא גבוהות מדי יש לציין, כמו החזר על חצי מהמשכנתא ששולמה גם מהחשבון המשותף שלנו, ואחוזים על הבית לכל ילד שייוולד לנו. הוא מצידו, וכתוצאה מהלחץ שהופעל עליו, לא הסכים להתפשר ואף רצה שגם העסק שלו, עסק רווחי עם פוטנציאל כלכלי גבוה, ייכנס להסכם ולא אהיה זכאית לרווחים ממנו במקרה של גירושים". הבקשה הזו הייתה בגדר הקש ששבר את גב בגמל והדרמה הקטנה התפתחה למלחמה של ממש. שלושה שבועות בלבד לפני מועד החתונה היא הכל התפוצץ: הם החליטו לבטל את החתונה.

"הבנתי שהמלחמה הזו מעידה הרבה על אופי הזוגיות שלנו. הרגשתי שהוא לא מוכן לשותפות אמיתית, שהוא רוצה לדאוג רק על לעצמו ולא ממש חושב עליי. באותה תקופה הייתי סטודנטית ואמנם הגעתי עם פחות נכסים לקשר, אבל הייתי בטוחה שבעתיד אוכל להכניס למשק הבית לא פחות כסף ואולי אף יותר. באופן כללי אין לי בעיה עם הרעיון של הסכם ממון כל עוד הוא הגון והוגן. כיום אין עדיין שוויון במערכת היחסים בין גבר לאישה מבחינת גידול הילדים ונטל הבית והמשפחה, ולעיתים זה בא על חשבון הגשמה עצמית וקריירה מה שמתבטא גם בהכנסה וההסכם הזה היה מאד בעייתי ולא שוויוני מהבחינה הזו", היא מסכמת.

למרות התפישה הרווחת, חוק הסדר ממון לא נועד לפגוע בנשים (או בגברים), אלא לעגן את כל הפן הכלכלי במערכת היחסים. "חוק הסכם ממון בא להסדיר באופן עצמאי ובדרך הנכונה ביותר עבור שני בני הזוג את מערכת היחסים הרכושית שלהם", מסבירה פרופ' רות הלפרין-קדרי, המייסדת והעומדת בראשו של מרכז רקמן לקידום מעמד האישה בישראל בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן וסגנית נשיאת ועדת האו"ם לביעור הפלייה נגד נשים. "החוק בעצם מעניק לפרטים סוג של אוטונומיה בהסדרת הרכוש ביניהם ועל אף שיש לא מעט חריגות לחוק הזה, בגדול הוא קובע כי כל רכוש שנצבר לאחר החתונה יחולק במקרה של פרידה בצורה שוויונית בין שני הזוג, ואילו רכוש שאחד מבני הזוג הביא למערכת הזוגית בטרם הנישואים יישאר בבעלותו במקרה של פרידה – שיכולה להיות גירושים או פטירה של אחד מבני הזוג".

"באותו רגע רציתי שיגיד לי, 'אהובתי, אם ניפרד אתן לך הכל'"

גם מאיה (שם בדוי) הופתעה מהבקשה לחתום על הסכם ממון, שהגיעה ברגע בו היא ובן זוגה החליטו על רכישת בית, עוד לפני החתונה. "בחיים לא הייתי מדמיינת שאחתום על הסכם ממון", היא צוחקת, "אבל לחיים יש כנראה תכניות משל עצמם".

הם הכירו באתר היכרויות כשהיא הייתה בת 34 והוא בן 33, "מבושלים היטב", כהגדרתה.  ואכן הקשר שלהם התפתח במהירות. אחרי חצי שנה הם כבר עברו לגור ביחד וחצי שנה לאחר מכן היא קיבלה הצעת נישואים. הסכם הממון הופיע בחייה לאחר שהחליטו לקנות בית, עוד לפני החתונה, אבל כבר אחרי שנקבע תאריך והיא הייתה בהריון. "את רוב הכסף לקניית הבית קיבלנו מאבא שלו, והוא זה שהתעקש על הסכם ממון. ההתעקשות הזו נבעה כתוצאה מטראומה שחווה עם בנו הבכור, שגם שם הם נתנו את מרבית הכסף ואז הוא התגרש וקיבל רק חצי מהבית. ההסכם שרצה שאחתום עליו בעצם אמר שבמקרה של גירושים החלק שהוא נתן לבית לא שייך לממון המשותף. מה שכן, הוא הכניס סעיף שאומר שלאחר 7 שנות נישואים זה מבוטל, ומאז אנחנו צוחקים שאני מחכה בסבלנות 7 שנים".

מאיה מספרת שהבקשה לחתום על הסכם ממון הפתיעה אותה. "מצד אחד זה נשמע לי מאד הגיוני, בן אדם חסך כל חייו כסף עבור בנו ורוצה להגן עליו, אבל מצד שני זה היה לא נעים, בלשון המעטה. היו לנו כמה שיחות מאד לא נעימות על הנושא הזה - ומעבר לעובדה שזה לא רומנטי בעליל, גם הייתי הריונית הורמונלית, וזה ערער אותי. באיזשהו שלב אף אמרתי לו שזה מגעיל אותי, שאני לא מתחתנת עם בן אדם כזה ואין סיכוי שאני חותמת על זה. הוא נבהל ואמר שתמיד ידאג לי ולילדים שלנו, ושהדבר היחיד שההסכם הזה אומר שהוא לא מתחייב מעכשיו, עוד לפני החתונה, לקנות לי חצי בית בתל אביב מהכסף של אבא שלו, זה הכל. התשובה לו הרגיעה אותי, למרות שאם אהיה כנה באותו רגע רציתי שיגיד לי רק משפט אחד: 'אהובתי, אנחנו בחיים לא ניפרד, ואם ניפרד אני אתן לך הכל'. גם ההבנה שזו באמת דרישה של אבא שלו, שנכווה מהעניין, ולא שלו, הובילה לפשרה שבעקבותיה חתמתי".

אחרי שליבנו את הנושא היה לה חשוב לוודא שההסכם שומר גם על הזכויות שלה. "מצחיק שדווקא ההורים שלי היו אלה שכל הזמן אמרו שהם לא מבינים מה אני רוצה ושאם הם היו נותנים כל כך הרבה כסף הם היו נוהגים באותו אופן", היא אומרת. "אני מאמינה שאם היינו מתגרשים והייתי צריכה כסף הוא היה נותן לי. אז בשורה התחתונה ההסכם עצמו לא באמת משנה. יותר חשוב עם מי מתחתנים ואם יש כבוד ואהבה והגינות בסיסית לכל הצדדים - כולל הגינות שאומרת 'וואלה, בנאדם חסך כסף כל חייו כדי לקנות לבן שלו בית, בוא ניתן לו את השקט הנפשי שאם יקרה שזה לא יסתדר, חצי מזה לא יעבור אוטומטית אליה".

זוג חותם על חוזה לרכישת בית (צילום: אימג'בנק / Thinkstock)
על מי מגן חוזה הממון? | צילום: אימג'בנק / Thinkstock

"אם הוא הגיע עם בית או עם רכב לזוגיות – מה הקשר של זה אליי?"

ארינה טורופ, בת 31, המתגוררת בעשור האחרון בהולנד עם בן זוגה בשבע השנים האחרונות, לא מבינה על מה המהומה. מבחינתה הסכם ממון הוא דבר בסיסי בכל מערכת יחסים רצינית.רומנטי אפילו. "הסכם ממון, כמו שאני רואה את זה, זו הוכחה כתובה שהיחסים בין שני בני הזוג אכן מושתתים על אהבה בלבד, ולא על אינטרסים כלכליים", היא אומרת. "זו הדרך להוציא את כל העניין של הכסף מהאהבה".

במקרה שלה, ההחלטה לחתום על הסכם ממון עם בן זוגה הייתה קשורה בהסדרת מעמדם הרשמי במדינה. "הייתה לי אפשרות לקבל אזרחות הולנדית, אך אם לא היינו רשומים כנשואים הייתי צריכה לוותר על האזרחות הישראלית שלי, ואת זה לא הייתי מוכנה לעשות בשום פנים ואופן". על מנת לאפשר לה להמשיך להחזיק בדרכונה הישראלי, ארינה ובן זוגה נרשמו כידועים בציבור, מעמדם המקביל לנשואים בהולנד.

"חתימה על הסכם ממון בהולנד היא מאד שכיחה. יש מספר סוגי הסכמי ממון ואנחנו חתמנו על הסכם 'קר' שבעצם אומר שכל הרכוש שבן הזוג מגיע איתו לתוך הזוגיות, וכל מה שכל אחד מהם ממשיך לצבור במהלך חייהם המשותפים, נשאר פרטי – לא מתערבבים. לא בפנסיות, לא בחובות ולא בזכויות" היא מסבירה. "לי זה נראה מאד הגיוני. אם הוא הגיע עם בית או עם רכב לזוגיות – מה הקשר של זה אליי? למה אני צריכה לקבל מזה חלק במקרה שאנחנו נפרדים? יש לי יכולת השתכרות גבוהה משל עצמי, למה אני צריכה לקבץ נדבות ממישהו? הנחת המוצא שתמיד האישה היא קטנה ומטומטמת, חסרת אונים, שצריך לדאוג לה ושאין לה יכולת לשמור על רמת חיים נאותה בעצמה. ההנחה הזו מטריפה אותי", היא אומרת.

ארינה טורופ, "הדרך להוציא את הכסף מהאהבה" (צילום: צילום עצמי)
"לא מחמיאים לעצמנו שהאהבה שלנו תישמר גם ברגעי משבר" | צילום: צילום עצמי

מעבר לעובדה שההסכם ממון יותר שכיח בהולנד, ניסיון החיים של כל אחד מבני הזוג הוביל לכך שמן ההתחלה היה ברור שהם רוצים לחתום על החוזה הכלכלי. "בן זוגי הוא עורך דין שראה מספיק בחייו, והיה נוכח בדיונים של לא מעט מערכות יחסים שהגיעו לידי פירוק שהוביל למלחמת עולם בין שני בני הזוג. האהבה שהייתה בתחילת הקשר התנדפה כלא הייתה, ההבטחות שהבטיחו הופרו ושני בני הזוג נלחמים זה בזו עד זוב דם, כי לא היה להם הסכם מעוגן. זה מאד קל להבטיח הבטחות בתחילת הקשר – כשמאוהבים והעתיד נראה וורוד, אבל מי מבטיח לנו שזה מה שיהיה? אנשים משתנים כל הזמן, הנסיבות משתנות. איך אני יכולה לסמוך עליו שלא ישתנה ואפילו על האני העתידי שלי? זו טעות לחשוב ככה. נכון שכרגע אנחנו מאד מאוהבים אבל אם משהו יקרה, חס וחלילה, אנחנו לא מחמיאים לעצמנו שהאהבה שלנו תישמר גם ברגעי משבר. פה בדיוק נכנס ההסכם 'הקר' הזה".

"משפט כמו 'זה לא רומנטי לדבר על כסף' מעליב אותי"

הדיון על הסכם הממון היה מאד כן ופתוח במקרה של אריאנה ובן זוגה. ואם המרואיינות האחרות בכתבה תיארו את השיחות האלה "כלא נעימות" במקרה הטוב וכמלחמה ממש במקרה הפחות טוב, ארינה מציינת שאצלם זה עניין שגור וטריוויאלי. "אנחנו מאד פתוחים לגבי כסף. אנחנו שני אנשים בוגרים, משכילים, בעלי כושר השתכרות נאה ואין לנו שום בעיה לשוחח על כסף. כשמדברים על כסף בזוגיות אז הכל ברור, אין הפתעות ואז גם הסכם הממון מאבד מהעוקץ שלו, הוא רק מעגן את הדברים. משפט כמו 'זה לא רומנטי לדבר על כסף' מעליב אותי. התרגלנו לחשוב שנשים לא מסוגלות לדבר על כסף, שאין להן את הידע הדרוש לשיח הזה, שכסף זה עניין גברי. זה מרתיח אותי כי אני סופר מבינה בכסף, אני בן אדם בוגר, משכיל ובעל יכולת השתכרות- למה שלא אדבר על כסף? למה שלא אדאג לעצמי ולזכויות שלי? אני גאה בהסכם הבוגר והאחראי שלנו, ומברכת עליו".

זאת ועוד, לתפישתה הסכם הממון שלה ושל בן זוגה מגן עליה בדרך נוספת: בן זוגה עצמאי ובמקרה של חובות עתידיים או פשיטת רגל היא תהיה מוגנת. "במקרה כזה אף אחד לא יוכל לגעת במשכורת שלי או ברכוש שלי והיה לו חשוב להגן עלי במקרה כזה, אם זה לא רומנטי אז מה כן? זו הסיבה שאני חושבת שזה רומנטי בטירוף", היא מחייכת.

יחד עם זאת, חשוב לה לציין ולהדגיש שדבריה תקפים כל עוד אין ילדים בתמונה. "ברור לי שחלק מהמטרות של הסכם הממון הוא גם להגן על האישה, שכושר ההשתכרות שלה יורד משמעותית כשיש ילדים. החוק ניסה למצוא דרך להגן על נשים, שנדרשות או בוחרות לטפל בילדים תקופות כאלה או אחרות בחייהן, בעוד הגבר ממשיך לצמוח כלכלית ולנסוק בקריירה שלו ואז בעצם משפה אותן על התקופה הזו. לנו כרגע אין ילדים, וככל הנראה גם לא יהיו לנו מתוך החלטה, אז יותר קל ונכון עבורנו לחיות בדרך הזו. אני מסכימה לגמרי שבמקרה של ילדים התמונה צריכה להשתנות על פיה – זה לא אשמתם שההורים שלהם נפרדו ומגיע להם להמשיך לחיות בהתאם לרמת החיים אליה הורגלו. אם כן יהיו לנו ילדים בעתיד, אני יודעת שנדאג לשנות ולעדכן את ההסכם בינינו".

פרופ' רות הלפרין-קדרי (צילום: יחסי ציבור)
פרופ' הלפרין-קדרי | צילום: יחסי ציבור

גם פרופ' הלפרין-קדרי מסכימה שהשיח על כסף חייב להשתנות, וכרוך בשינוי בסיסי יותר של חינוך ולמידה של הנושאים האלה מגיל צעיר. "צריך לשרש את המשפט 'זה לא רומנטי לדבר על כסף', כי הוא מוטעה בבסיסו. אם מדברים על הדברים, לוקחים החלטות משותפות ושני בני הזוג מעורים במצבם הכלכלי האישי והמשותף, אזי ההסכם הזה הוא ראוי ושוויוני. אם הוא מגיע ממקום של פער ביחסי הכוחות, בדרך כלל של גברים שמגיעים מעמדת כוח, וההחלטות נלקחות ממקום כזה, אזי ההסכם רק משקף את הפער הזה ומעמיק אותו. אז אם אני צריכה לתת טיפ אחד לנשים – זה פשוט תתחילו לדבר על כסף", היא מסכמת.