מה שגילו לי לפני החתונה הוא שבן הזוג אמנם כורע על ברכו ומציע, אך מכאן ועד הצעידה לחופה הדרך היא לא לגמרי משותפת. תכנון החתונה הופך בשלב מסוים למשימה של האישה בלבד. רגע, למה בדיוק? ברור שאנחנו הרבה יותר טובות מגברים במולטי טסקינג, האצלת סמכויות ולעשות "וי", אבל זה ממש לא אומר שצריך לעשות את זה לבד. זה לא שאני אומרת שארגון חתונה היא חוויה רומנטית וכיפית: זה מלחיץ ומייגע, אבל בחוויה הזאת חייבים שותפים. לא כדי שתסבלו יחדיו – אלא כדי שבאירוע הזה תרגישו שיש שם גם אותך וגם אותו. אם הוא אומר לך "מה שבא לך מאמי" על עיצוב השולחנות, האוכל, הדיג'יי ובעצם הכל, תבהירי לו שאת לא מתחתנת עם בובת קן חסרת דעות. לאט לאט הוא יצליח להבין מה הוא אוהב ומה לא, ותתפלאי – לפעמים הוא יציע אחלה רעיונות לעיצוב שאפילו את לא חשבת עליהם. חוץ מזה, הדרך הרבה יותר נעימה בשניים.
עוף גוזלוש: ביי אמא ואבא
לפני שש שנים פרשתי כנפיים ויצאתי מהקן החמים של הוריי, מירושלים לתל אביבה. שבת אחת לשלושה שבועות, במקרה הטוב, הייתה מובילה אותי חזרה אל הבית בו גדלתי, וכמו ילדה קטנה הייתי נהנית מפינוקים ומטעמים. לאחר מכן הייתי חוזרת "לחיים האמיתיים" מחוזקת ממנת אהבה. אז אמנם אני כבר שש שנים מתרגלת עצמאות בשטח, אבל אין ספק שהחותמת הגדולה של נשואה עושה את השינוי הגדול. לקראת היום הגדול, בו יצטלבו משפחת "העבר" שלי ומשפחת "העתיד" שלי, אני מרגישה שהביקורים שלי בבית ההורים הם על זמן שאול. רגע לפני שאני בונה משפחה משל עצמי, אני מעריכה כל פרט קטן בבית ממנו למדתי הכל. (אמא, לא לבכות).
לא משנה כמה עולה החתונה, תמיד ישנה האופוריה הזאת שהכל יהיה בסדר, ושהאורחים יכסו את עלות המנות. אבל בדרך כלל, כשפורטים את התקציב לפרטי פרטים ועושים חישוב של הכל כולל הכל, מגלים שיש סיכוי שזה לא יקרה. במקום להילחץ ולהתחיל להעיף פרטים אלמנטריים כדי שהצ'קים יכסו, כמו למשל אוכל או דיג'יי ("נו ניחא, אז שבן דוד שלי יתקלט מהאייפון"). פשוט מאוד צריך להיות הגיוניים וחכמים: להשקיע במה שצריך, לא לוותר על דברים שחשובים לכם אבל גם לא לקפוץ מעל הפופיק עם הפרחת יונים וכאלה.
חרדת ה"קיץ של אביה"
אף אחד לא סיפר לי שגם הכלה הרגועה ביותר (כמוני למשל) עתידה להיכנס להיסטריית "הקיץ של אביה" כחודש לפני החתונה. פתאום כל המחשבות השחורות ביותר נכנסות לפעולה ואני חוששת שנערוך חופה עם מנהל האירוע וצוות המלצרים כקהל. האמת היא שכשחושבים על זה, לא חילקנו את ההזמנות בזמן, ושמעתי שיש משחק של מכבי חיפה באותו ערב, ובכלל, זו תקופה שהרבה אנשים טסים. טוב, תמיד רציתי חתונה אינטימית זה אחלה טיעון.
יש מצב שתמצאי את שמלת חלומותיך מבלי לכתת רגלייך
לא חובה לחרוך את דיזנגוף ואתרי האינטרנט כדי למצוא את שמלת הכלה בה את חושקת. סטודיו שמלות הכלה הראשון שנכנסתי אליו (הילה גאון לסקרניות) היה גם זה הנבחר. לפעמים זו אהבה ממבט ראשון, אך אם את מתקשה להאמין - יכול להיות לך הרהורים אינספור, ואת בהחלט יכולה להסתכל בעוד מקומות אם את מרגישה ש"פספסת" משהו, אבל אם זה מנט טו בי - את בסוף תחזרי אליה.
גם אני הופתעתי כשגיליתי את זה. זה לא שאני מסתובבת באופן יומיומי ובטוחה שהשמש זורחת מישבני, אבל מהרגע שהבחור הציע – ובכן, אין דבר שהעומד בפני הכלה לעתיד. לעולם לא יגידו לי לא, אני אקבל יחס מועדף, וכולם יקשיבו אך ורק לי. בערך כמו אישה בהריון. מה, לא ככה? ממש לא. זה שהדדליין של החתונה מתקרב, זה לא הופך אותך למלכת אנגליה - אולי ביום החתונה את נסיכה ליום אחד (יש שיגידו כי גם זה מוטל בספק) אבל עד אז, את מפשוטי העם, כפרה.
למה לא כל יום כלה?
אז עבור הסביבה שלך את פשוטת העם, לפחות עד יום החתונה, אבל עבור כל בעל מקצוע ששומע שאת אוטוטו מתחתנת – זו סיבה לפינוקיה. איזה כיף! הקוסמטיקאית עשתה לי מסכה מיוחדת שאהיה יפה לחתונה. האיש של המיצים ליד הבית העניק לי מיץ במתנה לכבוד האירוע הקרב ובא. אפילו הסנדלר לא לקח לי אקסטרה על התיקון של הנעליים. ככה זה, לפנק, לפנק, לפנק.
מזרחית עושה שמח? גם בלקנית ופורטוגזית, תנוחו
בואו נשים את הקלפים על השולחן: מוזיקה מזרחית היא לא היחידה שיכולה להפוך את האירוע שלך למסיבה הלוהטת של השנה. אצלי למשל לא תהיה מוזיקה מזרחית בחתונה. לא מתוך גזענות, אלא כי אני לא נהנית לרקוד את המוזיקה הזו. טראנס? בכיף. ישראלית? תעמיסו. פופ, מוזיקה שחורה, צ'אנטים הינדיים, רגאטון ארגנטינאי, סמבה, טכנו? הכל הולך. אבל וואלה, לא מתחשק לי למחוא כפיים ולעשות כאילו "שמח", כשיש סוגים אחרים של מוזיקה שעושים לי הרבה יותר שמח. בואו ננפץ את המיתוס, מחרוזת "נשבע לך לא בוגד, בחייאת עיוני לא בוגד" לא מבטיחים לי את חתונת השנה. בואו נהיה קצת מקוריים עם מוזיקה מיוחדת, שונה, שמצליחה להזיז את האגן במקצב בלקני או לטיני.
את שמלת חלומותי אמנם מצאתי, אבל רציתי בנוסף שמלה קטנה שאוכל לרקוד איתה בקלילות. לא, לא מדובר בשתי שמלות כלה ששוויון עולה על תקציב של מועצה מקומית להופעות בערב יום העצמאות, הכוונה הייתה למצוא שמלה פשוטה שפשוט תעשה את העבודה ולא תעלה לי הון תועפות. אני כבר הבנתי את השטיק ולכל חנות שמלות ערב שנכנסתי אליה, התרחקתי ככל הניתן מאגף הכלות וחיפשתי שמלת ערב מיני, יפה, מתנפנפת ואה, כן, לבנה. כמובן שמוכרים רבים ניסו מיד להפנות אותי לאגף שמלות הכלה – שם המחירים שילשו את עצמם, אם לא יותר. לבסוף בחרתי בשמלה לבנה לכלה, שהיא לא שמלת כלה.
תדאגו לחברים שלכם והם ידאגו לכם
בהמשך לשני הסעיפים הקודמים, כדאי ורצוי לחשוב על האורחים שלכם. גם אם החתונה לא בצד השני של הארץ, אופציה של הסעה יכולה לשדרג לכם ולהם את החוויה. להם יש טרמפ בטוח הביתה, לכם יש חבר'ה שירקדו איתכם עד השעות הקטנות ומצפון נקי מתאונות. אפשר גם ללכת עד הסוף ולפנק אותם בהסעת ספיישל. חברת "משדן" למשל השיקו שירות חדש הנקרא "בדרך לחתונה לא עוצרים". ההסעה עוצרת אצל חבר קרוב שאחראי על קישוט הרכב בבלונים, שטויות שמחלקים ברחבת הריקודים או תמונות גדולות שלכם ושל חבריכם (לא יגבה תשלום נוסף עבור זמן ההכנה). בעזרת התפאורה החברים ייכנסו לאווירה, בטרם הגיעו לחתונה.
שדכנית או מהנדסת?
ואגב דאגה לחברים, שווה לחשוב גם על מקומות הישיבה. כדי לארגן מקומות ישיבה צריך לדעת להנדס את האנשים כדי שיתאימו זה לזה, ואולי, על הדרך, לייצר איזה זיווג שישלח אותך לגן עדן. מה שמזכיר לי רעיון אדיר לסטארט אפ ששמעתי מחברה טובה: לפני החתונה האורחים יכולים לראות עם מי הם הולכים לשבת בשולחן, לחטט להם בפייסבוק ו"להכין את השטח", ממש כמו לפני הדייט. אבל עד אז, פשוט תסמכי על האינסטינקטים הנשיים ויכולת השדכנות שלך.
הקילוגרמים ינזלו ממך
יש איזו אגדה אורבנית המספרת כי חודש לפני החתונה כלות רבות משילות קילוגרמים בטירוף. הן פשוט "שוכחות" לאכול מרוב התרגשות. לא יודעת מה אתכן, לי זה נשמע כמו שקר גמור. גם אם את בלחץ ובהיסטריה, מדלגת על ארוחות ואוכלת את הפרנץ' במקום את הפרנץ' טוסט – זה עדיין לא אומר שלא תאכלי. את ועוד איך תאכלי, באמצע הלילה, בבולמוס טריפה בהמי. אני בנתיים אוכלת במסודר, ואפילו מרשה לעצמי שוקולד וצ'יפס. אני מתכננת לא לאכול שבוע לפני החתונה, בכלל. סתם.
לא חייבים להגיד "אמן" על כל מילה של מעצב האירוע
פגשתם מעצב חתונות, ולא היה ביניכם קליק? דפדפו הלאה לאיש המקצוע הבא. אם אתם לא מצליחים להתחבר לסגנון של המעצב, ומרגישים שהוא סתם מנסה לחפש דרך לעשות עליכם קופה – באמת שאין צורך לקחת אותו. לזוגות היצירתיים והמעט אמיצים מביניכם כדאי לשקול אולי לעצב בכוחות עצמכם. זה אולי מייצר כאב ראש ומשימות נוספות ברשימה, אבל לפחות אתם בטוחים שהעיצוב יהיה בול בסגנון שלכם.
ציני זה לא הכי, אחותי
לדבר על מה שאנחנו מרגישים? אנחנו? בתחילת הדרך לא האמנו שיש סיכוי שנצליח לצאת ממעגל הציניות, וגם לא רצינו. הרי בשביל מה, אנחנו אוהבים אחד את השני, ואנחנו יודעים את זה – נגמר הסיפור. אבל ככל שהתקדמנו בהכנות לטקס, הצלחנו לגעת בשורש של מערכת היחסים שלנו, להבין מאיפה הכל התחיל, למה אנחנו עדיין ביחד ולמה נשאר יחדיו לעוד הרבה מאוד זמן. כשנגיע למעמד החופה ונתחייב זה לזו, עם כתובה ונדרים משלנו, נחשוף את הרגשות האמיתיים והכי הכי כנים שלנו - את אלו שמצאנו חבויים מתחת למסכות שלנו רק לא מזמן. יש סיכוי שזו ההרגשה הכי משחררת בעולם.