שאלתי חברות שלי מתי היה להן סקס טוב, אבל מ-מ-ש טוב. סקס שהעמיד להן את הפטמות, הרטיט את איבריהן הפנימיים וגרם לרגליהן להתהלך במין פיסוק מעושה כזה, כאילו לא היו עקומות מספיק. הן טענו שאני מגזימה, אך אני טוענת שסקס יכול (וצריך!) להסתיים בצורה הזאת.

 הבעיה היא שתרבות האינסטנט שכולנו שבויותיה, כפתה עלינו חיים על ספידים. חיים של "נכנסת – גמרת", עד כי לפעמים נדמה שאין לנו ולו רגע אחד בשביל להאט מהירות. הכל כל כך מהיר, עצבני, מהיר ועצבני, מהיר ועצבני 2, ולמי נשאר זמן? 

אז נכון שלפעמים אין כמו "קוויקי" ומערבולת התחושות המענגות והמלוכלכות שהוא מביא איתו, אולם כשגרה, עלינו לראות את הסקס שלנו כאילו היה דייט רומנטי לכל דבר. רצוי לעשות מקלחת טובה לפני, להתבשם, להקדיש מחשבה על סוג ומראה הלנז'רי שנבחר, ורק אז להתחיל במלאכת הפיתוי.

תחשבו על המשחק המקדים בתור מרכז הדייט: ההיכרות, הניסיון להרשים, ההתקדמות האיטית תוך משחק השחמט, מי יתקדם יותר, מי ישאיר את המלך שלו חשוף. עלינו לתת לגופות שלנו להתחמם, להיכנס למצב הרוח הנכון, להתחיל לפלוט נוזלי התעוררות עסיסיים, ורק אז, כשבאמת שאי אפשר יותר ואנחנו תיכף מרטיבות את עצמנו לדעת – להנחות את הפרטנר להתקדם לשלב האחרון (שגם הוא יכול וצריך להמשך זמן רב מספיק בשביל להשלים לנו את כל החסכים, ואני מתכוונת לכולם).

 על הסקס להיות ארוך ומסעיר בשביל שנוכל לקבל את המנה הגדושה של השבוע ולהרגיש רגועות ושלוות, לפחות עד שבן הזוג יפלוט משהו מטופש, או ישכח לנקות אחריו. לסקס ארוך יש אפילו אמירה פוליטית: אנחנו שמות סטופ למהירות של העולם, ועוצרות רגע, לאכול את העוגה באיטיות ולהתענג על כל טעימה, ריח ופיסת מגע שנקלעת לדרכנו. סקס ארוך מנצל את הזמן ביעילות ומוודא שבמקום שנוסיף עוד אפליקציה בפייסבוק, מוטב שנקבל את ה"פוק" שלנו חי ונושם, מחכה שנטרוף אותו בחושניות.

בואו נדבר גלויות: אין כמו סקס טוב כדי לעשות אותי נינוחה, שלווה, מסופקת והרבה פחות פולניה. בסופו של דבר, סקס טוב הוא מוצר שכולם יוצאים ממנו מנצחים: גברים מרוצים ותשושים מכדי להתיש, נשים שוכחות לרגע שהן יושבות לבד בחושך או לחילופין מסדרות את הבלגן שהגבר השאיר להן, ואיברים מסוימים נזכרים שיש להם מטרה נוספת בחיים מלבד לעשות פיפי ולהביא ילדים.

 אבל העניין הוא כזה - כדי שסקס יעשה אותנו מאושרות, הוא לא באמת חייב לארוך יותר מחמש עד עשר דקות. וגם אז, רק אם ממש מוכרחים. ועל אחת כמה וכמה אם יש פרטנר קבוע, מישהו שכבר מכיר את כל הטריקים ויכול לתקתק עניינים. וזה לא שאני נגד משחק מקדים איכותי, אני פשוט חושבת שצריך לחלק אותו נכון יותר. הרי הסטטיסטיקה תמיד תפעל לרעתנו: הסיכוי שניפול על פרטנר שכל מה שהוא יודע לעשות זה ללקק לנו את האוזן במשך חצי שעה זהה לסיכוי שנירטב אם ירטיבו אותנו עם מים מהברז – זה כמעט תמיד יקרה.

נקודת זכות בשבחו של הסקס המהיר היא העובדה שהוא מפנה לנו הרבה מאוד זמן בלו"ז הצפוף שלנו ממילא. במקום להתהפך, להתגמש ולשחק אותה כוכבת פורנו נאנחת, זה בדיוק הזמן להוריד שערות, להתעדכן בחדשות (טוב, נו, חדשות הבידור), לפתח קריירה ולהוסיף לפחות חמש אפליקציות חדשות לפייסבוק.

שלא לדבר על זה שכמה זמן אפשר באמת לדמיין שאני שוכבת עם אדוארד נורטון? במשך 10 דקות, אני עוד מסוגלת לעצום את העיניים חזק ולראות את בבואת רוחו של השחקן הנוירוטי צובט את ישבני ומעסה את שד ימיני המוגדל אך אחרי עשר דקות – רמת הריכוז שלי נעלמת ומוטב שכל הסיפור ייגמר עד שאגלה שמעליי רוכן בחור שאני לא זוכרת את שמו אבל יודעת בוודאות שזה לא נגמר בנורטון.

ואם אנחנו כבר מסתכלים על מה שבאמת חשוב, קרי: הערך הקלורי של כל הבלאגן הזה, הרי שטרם הוכח שלעשות אהבה ארוכה בהכרח יוציא אותך רזה בסוף. אז כבר עדיף לסיים את זה מהר ולקנח בלאפה, או סיגריה, או גם וגם.

 הדבר הנוסף שחשוב כמעט כמו איבוד נוזלים, הוא כמובן הגודל. ולא משנה כמה יטרחו לפמפם לנו את האג'נדה השקרית אודות "האיכות על פני הכמות" – הרי שקוויקי מהיר עם איבר גדול הוא שווה ערך לסקס ארוך עם אחד קטן, אם לא טוב יותר. לכן, אסכם את דבריי ואומר כי החיים קצרים, האוכל מהיר וחבל לבזבז זמן על אקט מיני שלא מוביל לאף מקום. תעשו את זה טוב, מהיר ותמציתי. ממש כמו מקדונלדס. עם האופציה להגדיל, תודה.

ושלא תבינו לא נכון – זה שאני בעד סקס קצר, ממש לא אומר שאני נגד שש פעמים. עדיפות לימי שבת. בין שתיים לארבע.