נדמה שהאקסטזה הלאומית סביב חיילי צה"ל החתיכים, הגיבורים והמושלמים נמצאת בעיצומה, ועמישראל רק מחפש עוד ועוד דרכים להעביר לחיילים שלנו מסר מחזק של תמיכה עורפית גורפת. זה אחלה ויפה ומגניב ומאחד והכל טוב, אלא שעמוד פייסבוק חדש לוקח את זה טיפה'לה רחוק מדי. העמוד "עומדות עם צה"ל – שומרות את הצוק איתן" (Standing With IDF) מעלה מאז אתמול רצף של תמונות סמי פורנוגרפיות, בהן נשות ישראל מתערטלות ומציגות על גופן את חותמת הצבא האהוב עליהן. לא יודעת אם זה מחזק את הגברים בחזית; די בטוחה שזה מחליש אותנו.
"בנות ישראל היפהפיות מחכות לכם"
הרעיון מאחורי העמוד פשוט, שלא לומר פשטני, שלא לומר מפגר-ברמה-של-כתה-ג', סליחה כתה-י"א: אנחנו רוצות להרים לכם את המורל, אז נראה לכם את הציצים. "'מרימים' את המורל הלאומי, מזקירים את ה'חזית', אתם תשמרו עלינו מלמעלה ואנחנו נשמור עליכם מתחת", מתוארת מטרת הקבוצה תוך שימוש באין סוף כפלי משמעות דביליים. "חיילי צה"ל האהובים, אנחנו פה להראות לכם שמעריכים אתכם ואתם לא צריכים לחכות לעולם הבא בשביל 72 בתולות משופמות, אלא בנות ישראל היפהפיות מחכות לכם כאן, רק תחזרו אלינו, גיבורים שלנו... תחשבו על התמונות האלו כל פעם שקשה (בכל דרך אפשרית...) ותזכרו על מה אתם נלחמים ומה מחכה לכם חזרה בבית" (הטעויות במקור).
מה הבעיה שלי, בעצם? למה לא לשמח את החיילים היקרים עם קצת ישבנים עסיסיים? הם אחרי הכל נמצאים רחוק מהבית ובטח מה-זה חרמנים. תמונה של לירז מפשקת יכולה בוודאי לעזור. אז האמת היא שיותר מהכל מפריעות לי בדיחות הדוד החרמן ("מזקירים את החזית?" איחי בדיחי); אם כבר מחפצנים נשים, לפחות תעשו את זה בקלאס. חוצמזה, אני פחות קונה את זה שמדובר במפגן של מיניות נשית משוחררת - להעלות לרשת צילומים של ישבנים חטובים ושדיים זקורים זו לא הפגנה של מיניות נשית, זו אך ורק הפנמה של מיניות גברית והצרכים שלה. רוצות לעודד אותם ולהגיד להם שאתן מחכות להם בבית? אדיר, תעשו את זה ככה. אפילו תבטיחו לחכות להם ב-ר', או תפרטו מה אתן הולכות לעשות לכל לוחם גיבור שישוב בשלום מן הקרב. אבל בחייאת, תהיו משהו שהוא קצת יותר מציצים. תהיו נשים.
הם חתיכים, גיבורים ומושלמים, אין ספק, והם נמצאים רחוק מהבית ושומרים עלינו. זכותנו להיות אסירות תודה, או בואו נקרא לילד בשמו, חרמניות. הלוואי שהגברים האלה יחזרו הביתה מהר ונוכל להשתולל עליהם ולהרים להם את המורל כל היום וכל הלילה. בינתיים, בואו נכבד אותם בכך שנתחיל לכבד את עצמנו.