זה קרה בגיל 17, בפאב שלא בדק תעודות זהות. שיחקנו יחד ביליארד ונוצר חיבור שישנה את חיי ואת צורת החשיבה שלי על מין לתמיד. עד אותה בחורה חוויתי רומנים מזדמנים בתנועה, כאלה שמלאים בחיבוקים וריגושים של מתבגרים אבל היא לעומת כולן ידעה מה היא רוצה ומה היא לא רוצה וידעה לדרוש את זה כבר בגיל 18. בתור בתול ידעתי שהדבר הכי נכון שאני יכול לעשות - זה פשוט צלול אל תוך החוויה.
הדייט הרשמי הראשון היה בחורשת פקאנים קלאסית שכולם הכירו. היא כל כך עמוסה בזוגות שצריך להזמין מקום מראש, למזלי באותו היום החורשה הייתה ריקה. דיברנו וצחקנו במשך שעות ארוכות, וכמובן שהיעד הנערי שלי היה מאוד ברור: נשיקה רטובה אחת להתגאות בה בפני החבר'ה. ההבדל הוא, שהיא דווקא רצתה ללכת יותר רחוק ובלי ששמתי לב מצאתי את עצמי מביט בין רגליה, נמצא הכי קרוב לפות שאי פעם הייתי.
אין ספק שמדובר במאורע מרגש, אבל הייתי חייב להתעשת וכפי שבנדורה הציג במחקריו: ילדים לומדים מחיקוי וצפייה במבוגרים, וטפו טפו כמות הפורנו שצרכתי בגילאים האלה לא הייתה מועטה, אז פשוט צללתי לתוך החוויה הלחה והחמימה: נישקתי מסביב, ליקקתי, נשכתי, נשפתי, עם אצבעות, בלי אצבעות ואני חושב שגם האף היה מעורב בשלב כזה או אחר. יכול להיות שלא הייתי כל כך טוב, בעצם - אני יודע בוודאות שלא הייתי טוב, אבל אני כן יודע שהיא ראתה בי את הפוטנציאל וכנראה החליטה לחנוך אותי לטובת המין הנשי כולו.
במשך חודש כמעט כל יום היינו נפגשים למטרה אחת בלבד: עינוג אוראלי שלה. אני מודה שלא כל כך עצרתי לחשוב מה דעתי על זה, אבל הרגשתי שמדובר במשימה חשובה לה וגם לי. אחרי סדרת האימונים הכמעט מפרכת, קיבלתי את תואר האצולה – "צוללן בכיר" והיא המשיכה בחייה ובדרכה. מאותו היום אני מרגיש שליחות לפנק את בנות הזוג שאיתי, גם אלו שהמפגשים איתן יותר אקראיות גם אלו שנשארות לתקופות ארוכות, ועל כך אני מאוד מעריך את המורה הפרטית שלי מימי הנעורים.
כוחו של ההרגל, הטכניקה שצברתי ב"מחנה האימונים" וחוסר הביטחון ביכולות הטנטרה שלי הובילו אותי להבנה עמוקה שאורגזמה אחת לפחות של הפרטנרית תגיע רק עם הידע והכלים שאספתי בחורשת הפקאנים. מהר מאוד הבנתי שאני לא כאן רק בשביל עצמי, יש כאן משהו שקורה ביחד. ויותר מזה, כשהיא נהנת - אני נהנה הרבה יותר.
אבל הנה המגיע הקטע המוזר: היום כשאני נושק לגיל ה-30, ואני כבר ממזמן לא ילד מפוחד וחסר ניסיון, אני נתקל בחוסר ביטחון לא מוצדק בקרב חלק מהנשים שאני איתן, חוסר ביטחון כלפי האיבר שלהן. הייתה אחת שבתוקף לא הסכימה לי לרדת לה והייתי מקבל צ'פחה בראש אם רק התקרבתי, ואחרת אפילו קמה והלכה באמצע. בהתחלה הייתי מופתע ולכן הייתי חייב לשאול, ואז גיליתי שהסיבה העיקרית לכך שהן העדיפו שאשאר למעלה היא לא חוסר ההנאה שלהן מאוראלי, אל מהפחד שאולי אני נגעל מהגוף שלהן.
אחת מהן אמרה לי שכל מה שהיא חושבת עליו בזמן שאני מנסה לענג אותה זה מה אני אני חושב על הפות שלה, האם הוא מריח טוב, האם הוא סימטרי והאם הוא נראה טוב בעיני. והתשובות לכל השאלות היא: זה לא מעניין אותי, כל מה שאני רוצה הוא שתהני, שתגמרי שיהיה לך כיף. כי אני לא לבד כאן, אני ילד גדול ואם אני רוצה לרדת לך סימן שלקחתי בחשבון את כל המשתנים.
אני חושב שבתנאי מעבדה, כלומר בזמן שאנחנו לא חרמנים, איברי המין של כולנו - גברים ונשים - הם לא בדיוק שיא האסתטיות. אפשר להגיד בכנות שמדובר ביצורים קצת מוזרים. אבל בזמן שהדופק מהיר, חום הגוף בשמיים וכולנו עמוק בתוך הסיטואציה, פות מבחינתי, הוא לא פחות מיצירה אמנותית פסיכדלית. כשאנחנו בתוך האקט, המחשבות והמעשים שלנו שונים בתכלית מאלו כשאנחנו קרים. בזמן אמת אנחנו לא שופטים ומשווים, אלא רוצים ליהנות ולגרום לכן ליהנות.
בעיני, לרדת לאישה צריך להיות הסטנדרט במין. גברים לא צריכים להירתע, אבל גם הנשים לא אמורות. את יכולה לסרב, כמובן, תרגישי בנוח גם לסרב, אבל הייתי מעדיף אם הסירוב הזה מגיע ממקום נכון ואמיתי, ולא מתוך הפחד שהגוף שלך לא יפה או מלוכלך.