אנה היא מדריכת יוגה שמצאה את השילוב המושלם בין בריאות, רוח והתפתחות; לורן מיילדת שמתרגשת בכל פעם מחדש; ניצה מסתובבת סביב נעליים כל חייה; וקרן הצילה את חייה בזכות העבודה; קבלי ארבע נשים שנהנות מכל רגע בדיי-ג'וב שלהן. ומה איתך?
אנה צורני. "כל תלמיד שמשתף אותי ופותח את הלב כדי להעמיק ביוגה מרגש אותי מאוד" | צילום:
אוה כהן
במדינה תובענית כמו ישראל, אין ספק שהעבודה היא חיינו. השעות לא נגמרות, המיילים לא פוסקים וקשה מאוד להתנתק מהעבודה גם כשאת עמוק בתוך ענייני הבית. לכן זה הכרחי ליהנות ממה שאת עושה ביומיום אך אין זה מובן מאליו. מצאנו ארבע נשים שממש אבל ממש לא היו מוכנות לוותר על הדיי-ג'וב שלהן ולמעשה הן היו ממליצות לכולנו לנסות ולו ליום אחד בלבד להתחלף איתן: ממיילדת שחווה את נס הבריאה על בסיס יומי ועד מדריכת היוגה שנושמת בריאות וגמישות בכל רגע נתון.
"שווה להתחלף עם כל אדם שעוסק במה שהוא אוהב"
אנה צורני היא מורה ליוגה שלא מוצאת ולו חיסרון אחד בעבודה שלה. "תמיד התעניינתי בתורות ודרכי חיים רוחניות, ובמקביל עסקתי בפעילות רוחנית וספורטיבית. עוד בבגרותי, קראתי ספרי בודהיזם וחיפשתי דרכים לפתח את המימד הרוחני. למדתי נטורופתיה, שחיתי ותרגלתי מדיטציה ויוגה. כך מצאתי את השילוב המושלם של בריאות, רוח והתפתחות באורך חיים יוגי. מצאתי מורים מדהימים בארץ אצלם העמקתי את הידע והוכשרתי כמורה. העבודה כמדריכת יוגה עבורי היא שיתוף אחרים באורח חיים יוגי ובתרגול יוגה. אחרי שאני מעבירה שיעור, יש תחושה של שלווה שלא ניתן לתאר במילים. נעים לראות אנשים שנכנסים לתרגול כשהם עייפים ועמוסים רגשית, אבל יוצאים ממנו נינוחים יותר ומחייכים. זה בריא ומשמח ועל הדרך גם מפעיל את הגוף ומזין את הנפש".
עם זאת, על מנת להתפרנס, צורני עובדת גם בבקרים במרכז לרפואה משלימה ומלמדת יוגה בערב. "השאיפה היא להפוך לעצמאית וללמד יוגה בלבד. זהו עיסוק שתומך בבריאות, בשלווה וכתוצאה מכך עוזר לנו להיות יותר אוהבים, יצירתיים ומגשימים".
צורני אומרת שאין רגע שיא ספציפי עבורה בתפקיד, אלא ש"כל רגע של נוכחות הוא אושר גדול ולכן יש הרבה רגעי שיא, לא צריך סיבה מיוחדת. כל מה שצריך זה לנשום ואז החיים עצמם הם שיא. יחד עם זאת כל תלמיד שמגיע ומסתכל לי בעיניים ואני רואה בו שינוי לטובה, או תלמיד שמשתף אותי ופותח את הלב כדי להעמיק ביוגה מרגש אותי מאוד".
"אני אהיה כנה איתך - אני בהריון"
"בהחלט אפשר לומר שבעבודה שלי אני ממלאת את ייעודי". קרן ולדמן | צילום:
תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
קרן ולדמן, רכזת אנגלית ומורה ב"הבית של תמר" שבמשמר השרון, הגיעה לתחום לגמרי במקרה. "נכנסתי לבית ספר יהודי בקליפורניה לתלות שלט, שמציע שירותי שמרטפות. המנהלת קלטה אותי בזווית העין, הכניסה אותי למשרד והציעה לי משרת הוראה. לא הבנתי עד כמה זה 'בשבילי' עד שקיבלתי את ה'תודה' הראשונה שלי מתלמיד. ל'בית של תמר' הגעתי גם במקרה: חזרתי לארץ אחרי 13 שנים בארה"ב וידעתי שרק משרה זמנית תהיה אופציה מכיוון שהייתי בחודש החמישי להריוני. בתום הראיון, אמר לי המנהל: 'אהיה לגמרי גלוי אתך: המשכורת לא גבוהה'. עניתי: 'אהיה לגמרי כנה אתך- אני בהריון, אבל אם תצליח לראות מעבר לבעיה הקטנה שלי אני מבטיחה שלא להחזיק את גובה המשכורת נגדך'".
וזה עבד. בדיעבד, יודעת קרן לומר שדבר לא היה סתמי בבחירת המקצוע והמקום. "באותה השנה בני הבכור החל לגלות סִימנים של לקות קשב וקשיים בוויסות חושי ואם לא היה לי את המקום הזה שלימד אותי על האתגרים, הטיפול ובלעדי כל הצוות הנפלא שעובד איתי, אני לא בטוחה שהייתי יודעת מה לעשות.
ולדמן מאמינה שעבודתה היא בהחלט ייעודה בחיים. "אני רוצה להעצים אנשים ולהחדיר בהם את האמונה ש'הכול אפשרי'. בסופו של יום, אין כמו לדעת שלקחתי חלק בתהליך העצמה של מישהו. כששמיניסט מסכם את חווייתו בביה"ס במילים, 'הגעתי לכאן מפורק, לא האמנתי שאני יכול ללמוד דבר, ועכשיו אני יודע שאם אני רוצה, גם אני יכול להצליח ובגדול'".
ומה קורה בכל זאת עם הכסף? ובכן, לטענת ולדמן, אם עושים מה שאוהבים - גם הכסף מגיע. "בסופו של דבר הוותק מפצה כספית. אבל בכנות את מה שהעבודה הזו נותנת לי חזרה אי אפשר למדוד בשקלים. הייתי ממליצה לנשים אחרות לעבוד במשרה כדי לשנות, להשפיע ולעשות טוב בעולם, כדי לקחת את הידע שלך ולהעביר את זה הלאה. ובעיקר משום שזו עבודה מעצימה באותה מידה שהינה מאתגרת".
"מבחינתי מיילדות זה המקצוע הקסום והמרגש ביותר שקיים"
"ההתרגשות מדבקת ואני מוצאת את עצמי דומעת ובוכה הרבה בעקבות התפרצות של אושר מצד המשפחה". לורן ענבר | צילום:
תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
לורן ענבר, מיילדת בבית החולים מאיר מזה 13 שנים, הגיעה לתחום במקרה בהחלט. "לקראת סיום השירות הלאומי חיפשתי מקצוע שיהווה עבורי שליחות ואוכל להרגיש משמעותית לאחרים. בביקור אצל חברה אמריקאית היא נתנה לי לקרוא את "Spiritual Midwifery" של Ina May Gaskin ומיד הבנתי שאני רוצה לעסוק בתחום, ושחדר הלידה הוא ה-מקום עבורי". ענבר אומרת שלא הייתה יכולה לבחור מקצוע שיותר מתאים לה. "מבחינתי זה המקצוע הקסום והמרגש ביותר שקיים. אין תחליף לעוצמות ההתרגשות שאני חווה עם היולדת ועם המשפחה ברגעים הקסומים ביותר שאישה הופכת לאמא ומשפחה".
עם זאת, היא מודה שלא הכל זוהר בעולם המיילדות. "לידות עצובות וככל שהן מעטות, משאירות חותם. כמו שחדר לידה יכול להיות מקום הכי שמח - הוא גם יכול להיות הכי עצוב. העבודה קשה מבחינה פיזית. את נמצאת הרבה על הרגליים, מרימה דברים, רצה, דוחפת וכמובן משמרות לילה הם מאבק עם הגוף".
ומה לגבי משכורת? ובכן, ענבר מודה ש"כסף לא היה המניע שלי בבחירת המקצוע ועדיין המשכורת תלויה במשמרות", אבל אומרת ש"באופן עקרוני מרוויחים כמו כל הסקטורים של עובדי הציבור".
בין רגעי השיא בעבודתה, ענבר נזכרת בשתי לידות בלתי נשכחות. "בלידה אחת ליוויתי יולדת מירדן שגרה פה באזור המשולש. אני זוכרת שבעלה ליווה אותה עם המון רגישות ואהבה שפשוט נשפכו מפניו כמפל של חסד, ואמא שלה היתה המלווה השנייה. אני זוכרת שהסתכלה לבעלה ולאמה וביקשה עזרה והם פשוט תמכו בצורה מעצימה, ובאותו רגע היא הפנימה שהכל תלוי בה, לחצה לחצה וילדה". לידה נוספת שענבר נזכרת בה הייתה של זוג דתי שהגיע אליה במוצאי יום כיפור לחדר הטבעי. "התחילו צירים מאוד קשים ,האישה התיישבה על כדור פיזיו וביקשה שבעלה ישיר, והוא שר שירי קודש. עשיתי את עצמי קטנה ככל האפשר, התמיכה של הבעל באשתו היה טוטאלי, במילים ובזימרה, כעבור זמן קצר עלתה למיטה וילדה. אין מה לומר - מדובר ברגעי השיא הגבוהים והטהורים ביותר. התרגשות מדבקת ואני מוצאת את עצמי דומעת ובוכה הרבה בעקבות התפרצות של אושר מצד המשפחה. זו זכות של ממש להיות נוכחת ברגע משמעותי בחיים של אחרים".
"אני עושה משהו שקרוב ללב של כל אישה ואישה"
"אני חיה ונושמת את העסק 24/7, מרבית מהזמן שלי מוקדש לעסק". ניצה סלטון | צילום:
טריי סלטון
_OBJניצה סלטון היא בעלת בוטיק MYMA, אותו פתחה לפני 20 שנה, כשהייתה רק "בת 24 מאוהבת הנעליים". בדומה לצורני, גם סלטון מסבירה כי הסוד לחיים טובים הוא לעבוד במשהו שאת אוהבת. "אני מאוד מעודכנת בטרנדים ומגמות ומסתובבת הרבה בעולם וכמובן, יש לי בארון הפרטי המון המון נעלים ובגדים". עם זאת, היא אומרת שיש גם חסרונות לעבודתה התובענית. "אין רגע דל. אני חיה ונושמת את העסק 24/7, מרבית מהזמן שלי מוקדש לעסק ופחות לדברים אחרים ובמיוחד שהבעל מנהל בוטיק לאופנת גברים. ועוד בעיה שצצה היא שלחברות שלי אין מה לקנות לי בימי הולדת", היא צוחקת.
