הנשים שעשו לנו את השנה

ציפי לבני. תודה על זה שעמדת מאחורי ההבטחות

צילום׃  רויטרס

ציפי לבני

אמרו עליה הכל: היא לא מספיק נשית/ היא נשית מדי. היא לא מספיק קשוחה/ היא יותר מדי בלונדינית. דרשו ממנה להוכיח שהיא באמת בעד נשים, דרשו ממנה להוכיח שהיא חזקה כמו גבר, ויש מי שאפילו לא טרחו לקרוא לה בשמה, ציפי לבני, אלא "ההיא".

אנשים קטנים יש בכל מקום. אישה גדולה אחת עשתה לי את השנה הזאת, וזו ציפי לבני. חכמה, רגועה מספיק כדי לנסוך ביטחון ואמיצה מספיק כדי להגיד- קואליציה? לא בכל מחיר. לבני עמדה מאחורי המילים וההבטחות שלה יותר משטרחו כל מיני רמטכ"לים-לשעבר משופעי אותות מופת וראשי- ממשלות –מטעם- עצמם להעז ולעשות. לבני אומנם יצאה מרשימת "הנשים הכי חזקות בעולם" של מגזין 'פורבּס', אבל לפי סקר שערך עיתון 'גלובס' היא הוזכרה הכי הרבה פעמים כ"אישה המעוררת הכי הרבה השראה" בקרב נשות הארץ. במדינה שבה דימוי הגבר, הלוחם והמחליט הוא חזק כל כך- להישג של לבני יש משמעות מיוחדת, כמו גם לעמידה האיתנה שלה מול הקואליציה המתרפסת.
בעיני, זו היתה השנה של ציפי לבני. עכשיו אני מחכה לארבע השנים הראשונות שלה על כס ראש הממשלה.
איילת מוהר

שני כהן. ברוכה הבאה לאלפיון העליון

צילום׃  שוקה כהן

שני כהן

לא יודעת מה אתכם, אבל מישהו פעם אמר לי (ככל הנראה מדובר באיזה גבר אידיוט וחסר חן), שנשים מצחיקות זה לא סקסי, ואולי זו הסיבה שאין בארצנו כאלה, כי כולנו מפחדות לאבד את תדמית הנחשקת. מיותר לציין שאותו בחור לא צחק משום בדיחה של עדי אשכנזי או מיה דגן. אורנה בנאי, שלא נכנסת אצל גברים לקטגורית ה"נשים שהייתי רוצה לעשות להן משהו טוב", הייתה בסדר לטעמו. 

אבל זה לא העניין, העניין הוא ששני כהן הוכיחה שאפשר אחרת. שאפשר להיות אישה צעירה (עם אבא שופט!), מצחיקה, פרועה ומצליחה מאוד בתעשיית הבידור המשונה והקשה שלנו, ואחרי כל זה, להיכלל ברשימת הנשים השוות ביותר, וזו הרי משימת המשימות בעולם השוביניסטי הבו אנו חיים. שני כהן ניצחה את השיטה ומביאה הברקה אחר הברקה בכל סופ"ש סוף מחדש. מבחינתי, אנשים שיודעים להצחיק יכולים להיכנס לאלפיון העליון של האנושות. ואם יש להם חן, ויכולת להקסים בתוך כל הסטיגמות, אז בכלל – מדובר במקום הראשון. כהן, תעשי לי מופע, אני אקנה כרטיסים במקום הכי טוב.
בתיה גלעדי בכר

דנה ספקטור. ירח דבש שני

צילום׃  mako

 דנה ספקטור

את הרומן שלי עם דנה התחלתי כשהייתי צעירה מאוד, וכמו בכל ההתחלות, היו לי פרפרים בבטן וכוכבים בעיניים. בכל פעם שהגיע יום חמישי והמוסף היה נוחת בבית, הייתי חוטפת אותו ראשונה ורצה לקרוא את הטור שלה. דנה סימלה עבורי את כל מה שתל אביבי (ומכאן גם מאגניב) בתקופה ההיא, ואני הזדהיתי עם כל תובנה שלה, גם אם לא היה לי בחיים רומן עם בחורה או לא מצאתי את עצמי במיטה של בחור שהכרתי בברקפאסט. שמרתי טורים שלקחתי ללב במיוחד, דסקסתי עם חברות את החוויות המרתקות שלה, בקיצור – הייתי מאוהבת עד מעל הראש.

 השנים חלפו, וגם אני ודנה נכנסתי למין שגרה במערכת היחסים שלנו. היא התחתנה וילדה את מאיה, אני עברתי לתל אביב וכמובן התחלתי לסלוד מכל דבר "תל אביבי". ואז היא הגיעה למסך הטלוויזיה שלי. "מחוברות" הייתה בשבילי ובשביל דנה כמו ירח דבש שני – גיליתי אותה מחדש, והתאהבתי בה שוב. פתאום ראיתי את אלכס בתור גבר אמיתי לטוב ולרע, לא סתם א' חסר פנים. פתאום היא עצמה, על כל האנושיות והפגיעות שבה, נחשפה בפניי ולקחה אותי אל תוך תהליך הכתיבה שלה, אל הבית שלה, אל המיטה שלה. עכשיו יש לנו אהבה בוגרת, כמו שדנה אומרת. אני קוראת את הטור שלה בכל חמישי וסולחת לה גם אם הוא לא הכי מושלם, כי אני יודעת שמאיה בוכה בחדר השני. דנה אומרת שהדבר הכי נורא לשמוע בביקורת הוא ש"גמרת את הסוס". גם אם גמרת את הסוס אצלי, זה לא חשוב - כי הופעת עכשיו על סף דלתי עם הארלי דיווידסון ואמרת: "הברקפאסט מת, אבל פתחו פאב חדש בעיר. את באה?".
קרן בר לב

עירית קפלן. להיות בדיוק מי שאת

 עירית קפלן

לפני כמה שנים טובות, ראיינתי את עירית קפלן לאתר בידור שבו עבדתי. השיחה בת עשר הדקות נועדה לקידום אינטרסים הדדי (סרט חדש מצידה, אייטם יומי מבחינתי), אבל היא גלשה מהר מאוד לפסים אישיים והתארכה עד לכדי שעה. היא הייתה לבבית, מקסימה, חשופה ומזמינה והייתי ככה קרובה להציע לה להפוך לחברה החדשה הכי טובה שלי. זה לא קרה בסוף.

לאחרונה, שמחתי לגלות אותה על שער המגזין "את" בעקבות סרט חדש ומקסים בכיכובה "סיפור גדול". מתהדרת בגוף עגול, שדיים מלאים, אגן רחב ופנים יפהפיות, ישובה רגל על רגל, מישירה מבט יפה, נוגע ללב ועניו אל המצלמה, והיא עירומה כביום היוולדה בתמונה די מהפכנית ומעוררת השראה, גם לישראל של היום. "את גורמת לי לרצות להיות אדם טוב יותר", אמר ג'ק ניקולסון בסרט "הכי טוב שיש". ובכן, קפלן היא ללא ספק האישה שעשתה לי את השנה וזאת שגורמת לי לרצות להיות אישה טובה יותר, אחת שיודעת לקבל את עצמה, ככה כמו שהיא, ומסוגלת להסתכל לצלוליט וליתר ההפרעות הקטנות-גדולות בעיניים ולקבל אותן באהבה.
לילי שרצקי

שרי אריסון. פילנטרופית ומעודדת לתקווה

צילום׃  ורדי כהנא

שרי אריסון

כשאמרתי ששרי אריסון עשתה לי את השנה, הורמו לא מעט גבות. אבל האמת היא שיש לי כמה סיבות טובות. אני לא מקנאה באריסון, האישה העשירה בישראל. לכאורה יש לה הכל ולמרות זאת היא צמאה כל כך לאהבה שלנו. בבסיס זה, לדעתי, מונעות כל פעולותיה. קל לנו להיות ציניים ולהפוך אותה למושא לחיצי הלעג והביקורת שלנו, אבל צריך לזכור שלמרות שהיא לא חייבת לנו כלום, היא עובדת ללא הפסקה והיא פילנתרופית פעילה מאוד. היא אף כל כך רוצה לעודד אותנו בשעת מיתון ומשבר עד שהיא מספרת על תיקשורים שהיא מקבלת המדברים על תקווה: "אני חושבת שאנחנו לקראת הגאולה. אנחנו כנראה בחושך, אבל אחרי זה בא האור", היא אומרת. אריסון מאששת עבורי את ההנחה הפשוטה של הביטלס, לא משנה כמה כסף יש לך, בתכל'ס, all you need is love.
ליזי כהן

סוזאן וגה. אמנית כנה ומחשמלת

צילום׃  עדי יוחליס

 סוזאן וגה

האישה שעשתה לי את השנה עשתה לי גם את רוב שנות הנעורים – שירי הפולק-רוק החכמים והמלנכוליים של סוזאן וגה היו הפסקול של גיל ההתבגרות שלי, וההשראה לאי-אילו מעשי אומץ, תהיות פילוסופיות או נואשות רומנטית של אותם הימים. כמובן שכשגיליתי שהיא מגיעה להופיע בארץ, מיהרתי להפנות גב למדונה ולרכוש כרטיסים בשורה החמישית דווקא כדי לראות את סוזאן, וזכיתי בשעתיים מהפנטות שיחזיקו אותי כמה סנטימטרים מעל הקרקע עוד הרבה אחרי 2009. האישה הצנועה והשקטה הזו עלתה לבמה בלבוש דנדי סולידי ומילאה את האולם הגדוש בכוח הנוכחות והכנות שלה בלבד. ובמשך שתי הופעות ברצף!
מיכל זכריה

נינט טייב

כבר כמה שנים אני חייבת התנצלות לנינט, ופרויקט בחירת נשות השנה של הערוץ נראית לי הזדמנות מושלמת. הסיפור הוא כזה: ב-2003, זמן קצר אחרי שהיא קטפה את תואר הכוכבת הנולדת הראשונה של ישראל, שיחררה נינה לרדיו את הסינגל "כמו ששיר נוגע". בתור עיתונאית מתחילה וחסרת עכבות, חשבתי שיהיה נורא נוקב מצדי להשמיץ את היומרנות של כוכבנית האינסטנט הזאת להפוך לזמרת מן המניין. סירבתי להאמין שהילדונת שרק השתחררה מצה"ל, עוקפת בסיבוב יוצרות מוכשרות דוגמת רונה קינן ותמר אייזנמן, שכבר שנים מנסות לדגדג את ליבו הרדום של גלגל"צ. 

אבל השנים חלפו ושתינו השתנינו: אני התבגרתי והתחלתי לחבב את פליטי כוכב נולד, ואילו נינט דהרה על רכבת הרים תקשורתית ואלימה במיוחד: היא הייתה המאמי הלאומית, הפכה לחברה של רן דנקר, הואשמה בפירוק הזוגיות של יודה ובוימולד, ספגה מאות טוקבקיסטים משולחי רסן, חברה לאביב גפן ולבסוף החליטה לקחת פסק זמן ולהמציא את עצמה מחדש. 

השנה היא חזרה חזקה ומגובשת מתמיד, עם מבט נטול התנצלויות ונקי ממבוכה, אוחזת בגיטרה חשמלית ויודעת בדיוק איפה היא רוצה להיות בעוד 10 שנים. עם הביטחון המוחלט הזה והתשוקה הבוערת בעיניים, היא הצליחה לכבוש אותי כליל. ההתרחקות מהתקשורת, העבודה עם רוקפור וההבשלה האיטית בתוך עצמה – הפכו את נינט לאחת שיודעת. לא אופרת רוק, לא מאמי, לא כפרה. פשוט נינט, מהפנטת מעצם היותה היא. ועכשיו בנוסח מקוצר: סליחה שלא האמנתי בך קודם, ושאפו על האלבום החדש. את מלכה את.
צליל שרון

נינט טייב. בגלל שהיא באמת מלכה

צילום׃  רותם ואחניש

מישל אובמה

קצת קשה להאמין, אבל עד לפני תשעה חודשים כל ההישגים הפמיניסטיים של המאה ומשהו שנים האחרונות נעצרו על סף הבית הלבן. לא משנה מה הגברת הראשונה עשתה לפני הכניסה לשם, עם ההגעה היא הפכה לדודה. אפילו את הילארי רודהאם, שתמיד הרוויחה יותר מבעלה, והיא הרבה יותר חכמה ממנו, הם הצליחו להפוך להילארי קלינטון, אישה בתספורת פסים קצרה וחליפות בצבעי פסטל.

 ואז הגיעה מישל, הו, מישל, וסוף סוף זכינו לראות בבית הלבן אישה שלא מרשה לתפקיד של בעלה לגנוב לה את האישיות. אישה שיכולה לבנות את עצמה לבד, לבנות משפחה, להגיע לאחת המשרות הכי תובעניות וחשופות בעולם, ועדיין להישאר נאמנה לעצמה. ושלא תתנו לשרשראות הפנינים להטעות אתכם, מיסיס אובמה עשתה הכול בעזרת מוח חריף והמון עבודה קשה. היא מתלבשת בצורה לא נשיאותית, מחבקת את מלכת אנגליה, מסתחבקת עם קרלה ברוני, ובכלל, מכניסה לבית הלבן אווירה של "להוציא את המקל מהישבן" שממש הייתה חסרה שם.
אריאלה רביב

מירי חנוך. נמצאה הגורו של הנשיות

צילום׃  יחסי ציבור

מירי חנוך

על מחוברות כבר שפכו קיתונות של דפי כרומו ועמודי HTML, ולכן אחסוך את ההשתפכויות המתבקשות – הכנות הנועזת! חוסר הבושה! היצירה הטלוויזיונית האיכותית של השנה! – ואדלג ישר לנקודה שלשמה התכנסנו: אני רוצה להציע חברות למירי. מירי חנוך, אולי המחוברת הכי אנדרדוגית בסדרה, התגלתה כבר בפרקים הראשונים כפנינה האמיתית של היצירה הזאת. בין הדייטים המתסכלים של ליאת, המונולוגים המרגשים של דנה, האופטימיזם חסר התקנה של זרוב ושבריריות הלב של חנה – ריחפה לה מירי בתוך ענני גראס ושלווה מזהרת של אישה שמצאה את מקומה בחיים. 

בזמן שכולן חיפשו דברים שכבר היו להן קודם – חוכמה, אהבה, אמת ואומץ – ישבה מירי במרפסת והתענגה על כל העושר הפנימי הזה. בלי להתאמץ, היא התגלתה בדרכה הייחודית והפשוטה כבעלת היגיון מעורר קינאה, אהבה עצמית במינונים הנכונים ויכולת מופלאה להתבונן פנימה במקום לפזול לדשא של השכנים. האישה הזו הצליחה לגעת בי בזכות כל אותם רגעים קטנים ולא זוהרים בעליל, שבהם האישיות שלה זרחה החוצה: כשנשרפה לה החביתה והיא צחקה על עצמה, כשאייל הטיף איזו דרשה מייגעת והיא הקשיבה בתשומת לב, וכשהבנות התלוננו על פלישת המצלמה לחייהן והיא, במקום להתחרט ולהפסיק, תעדה את כל זה ברגישות והומור. בקיצור, נמצאה הגורו של הנשיות.
צליל שרון

עוד דברים שיעשו לך את השנה: היכנסי למתחם החגים המפואר של mako.