גברים יקרים, אם אתם קוראים את הכתבה בדרך לחדר הכושר, אולי כדאי שתעצרו, תעשו פרסה ותיכנסו לדוכן הפלאפל הקרוב. מתברר שאידאל היופי הגברי החדש כולל הרבה פחות קוביות והרבה יותר צמיגונים.
הרשתות החברתיות והבלוגים האמריקאיים עוסקים בשבועות האחרונים באינטנסיביות ב"דאד-בוד", גוף של אבא בתרגום חופשי: "למה נשים אוהבות דאדבוד?", "הסיבה האמיתית בגללה נשים אוהבות דאדבוד", "הדאדבוד של ליאונרדו דיקפריו הוא הגוף הגברי הלוהט החדש", ואפילו "דאדבוד הוא הגוף שכל הגברים צריכים לשאוף אליו" באתר באזפיד עוסקים כולם באידיאל הגוף הגברי החדש. הרעיון: גברים כבר לא צריכים לצאת לריצות ארוכות ולצמצם את צריכת הלאפות שלהם, אלא בדיוק להפך – לתת לשומן להערים על הבשר ולפתח כרס קטנה וחביבה, שהולכת והופכת לפופולרית להפליא.
סת' רוגאן, ליאונרדו דיקפריו, ואל קילמר, וינס ווהן ואפילו כריסטיאן בייל (החטוב בדרך כלל, שעלה במשקל לצורך התפקיד שגילם ב"חלום אמריקאי") - כולם מייצגים את הטרנד החדש, ולא מתביישים בבטנונה החיננית שלהם. גם ראסל קרואו מציג גוף הולך ותופח לאורך השנים, ואפילו רובי וויליאמס, שלא מעט מאיתנו העברנו את גיל ההתבגרות בפנטזיות על יום החתונה איתו, קיפצץ בפארק הירקון עם אי אילו קילוגרמים עודפים.
לא ברור מה מוביל את הטרנד – ואת כמיהת הנשים אליו. תסביך אבא? ייתכן. רצון להרגיש רזות ליד בן הזוג? לא בלתי סביר. בבלוגים שעוסקים בנושא מדברות לא מעט נשים על כרבולים טובים יותר, ועל תחושת הקלה מכך שהגבר שלהן לא סופר קלוריות ומשוחרר יותר מבחינה תזונתית. כעת נותר רק לחכות מתי ישתנה גם אידיאל היופי המטריד של הגוף הנשי, ויאפשר גם לנו להרפות מאובססיית הרזון ולפנות קצת אנרגיות לדברים אחרים.