באחד הפרקים הזכורים בסדרה "רמזור", גיסנו (נירו לוי) קונה עובדת זרה כדי לקבל ממנה שירותי מין. אתמול בבית האח הגדול גילינו שגם לאיש שמאחורי הדמות אין מודעות פמיניסטית גדולה, כשהוא פינק אותנו בדברי החוכמה שלו: "האישה היא חידה, ויש לה רק פתרון אחד - הריון." הוא כמובן לא הסתפק באמירה המפוקפקת הזאת, ודאג גם לאחל לכל הנשים שאינן אימהות שיזכו להביא ילדים לעולם. או שנירו מתעקש להיכנס למשבצת המיזוגן התורן בבית, או שהוא פשוט חסר מודעות, כי מדבריו עולה שהתפקיד של נשים בעולם הוא להיכנס להריון, להתרבות ולטפל בילדים. כל אישה שבוחרת שלא להביא ילדים ושלא נדע, עושה דברים אחרים בחייה, כמו לעבוד, לפתח תחביבים, לייצר קשרי חברות – חוטאת לפי הגישה של לוי לתפקידה ה"טבעי".
בואו נודה באמת: נירו לוי מביע פה תפיסה מפלה ומדכאת נשים, שקושרת בין אחת מהיכולות הביולוגיות של נקבות למהות שלנו בחיים. זו תפיסה שאומרת שבגלל שלנשים יש את היכולת ללדת, אז כל הקיום שלנו סובב בעצם סביב רבייה. יותר מזה, אם ילודה נתפסת כפעולה טבעית שנשים עושות, זה גורם לה להיתפס גם כפעולה שנעשית בקלות. בפועל, גם ההיריון, גם הלידה וכמובן שגם גידול הילדים הם עבודה מאוד קשה ומאומצת, שהיא קריטית לקיומה של החברה, אבל נשים לא מקבלות עליה כמעט הוקרה מהחברה, שלא לדבר על משכורת – מה שנקרא, "משרה שקופה". דברים כמו אלה שנירו אמר אתמול בבית האח הגדול מעודדים בדיוק את השקיפות הזאת. כשנשים נושאות בנטל שקוף שבגללו אנחנו עובדות פחות שעות, מתקדמות פחות בעבודה וכן הלאה – די ברור איך הגישה שנירו מביע פה היא בדיוק זו שתורמת לעובדה שאנחנו מרוויחות כשני שליש ממה שגברים מרוויחים בממוצע.
עוד דבר: בואו נדבר לרגע על צביעות. כשמדברים על הריון זה כמובן "התפקיד הטבעי של נשים", כי זה מה שחשוב לחברה שנשים ימשיכו לעשות. אבל מה עם להתאפר? למרוט שיערות? ושלא לדבר על, להרעיב את עצמך כדי להיות רזה? כשזה מגיע למודל היופי, פתאום נשים לא צריכות להיות "טבעיות", אבל כשזה מגיע לנשיאה בנטל האימהות בלא תגמול, כמובן שהטבעי הוא מה שהכי חשוב בנשיות. אם נירו כל כך דוגל בטבעיות נשית (או טבעיות בכלל - הרי גם הומוסקסואליות היא לא טבעית לדעתו), אולי הוא בעצם סבבה עם נשים בכל המידות והוא לגמרי בעד שיערות בבית השחי. מה, לא?
חברה שדוגלת בתפיסה של נירו מרשה לעצמה להפלות נשים. רוצים לדעת איך? הנה כמה דוגמאות. אישה לקראת גיל 30 מגיעה לראיון עבודה. המראיין שואל ללא בושה אם היא נשואה, ואם יש לה מחשבות על ילדים. היא מודה שכן, והוא לעולם לא יודה שבגלל זה הוא דחה אותה, אבל כולנו יודעים ויודעות שזה שיקול. ומה עם גבר שנולד לו ילד ראשון, ובמקום להיות הכי מאושר בעולם עם התינוק ועם אשתו בבית, הוא נאלץ לחזור לעבודה תוך פחות משבוע? כשהוא מבקש עוד ימי חופש, הבוס זורק לו בזלזול, "מה קרה, גם אתה צריך להניק?". בסופו של דבר, הורות היא בחירה. עבור חלק מהאנשים היא בחירה נפלאה, ועבור אחרים ואחרות קצת פחות. כך או כך – הורות היא לא בלעדית לנשים, ולא מהווה את תכלית הזהות של כל הנשים. רחוק מזה.
שוויון אמור לאפשר לנשים לבחור, בלי שיוטלו עליהן סנקציות חברתיות על איזושהי בחירה. במקרה של הורות, מותר לנו לבחור להיכנס להיריון ומותר לנו לבחור שלא. אבל גם אם בחרנו להביא ילדים, ולאהוב אותם בכל ליבנו, זה לא אומר שהפסקנו לטפח קריירה, לצאת לבלות, לחשוב על משהו חוץ מהם. היריון ואימהות אמורים לאפשר לנשים לעשות דברים נוספים.
דבר אחרון: קשה שלא לתהות האם האמירה של נירו מעידה על פחד מנשים. להתייחס לאישה כחידה זה לראות נשים כיצור שונה ומוזר בחברה (שבה, כמובן, הגברים נמצאים במרכז). תפיסה של ההיריון כפתרון לחידה הנשית, הופכת את ההיריון לאמצעי שליטה בנשים. במקום לחשוב עלינו כעל קולות שווים בחברה, שראויות לגישה למקומות משפיעים כמו כלכלה ופוליטיקה, נירו בעצם שולח אותנו למקום שהוא מכיר: להיכנס להיריון ולגדל ילדים.