אנחנו רגילות לשני סוגים של גברים בממשלה: אלה שהגיעו מקריירה צבאית כשבאמתחתם אוסף דרגות ונורמות "כן המפקד", וכל השאר. ל"כל השאר" יש סוגי אישיות מגוונים, שבדרך כלל גם מאפיינים את סוגי הגברים שהכרנו בימי חיינו. יש את ההוא שחי על הכבוד, ההוא שמאמין לתדמית של עצמו קצת יותר מדי, זה שלא מצליח לשמור את הידיים שלו לעצמו, המושבניק שובה הלב שגילה את החיים הטובים ושכח אותנו, ההוא שכל כך עסוק בלהיות צדיק חברתי שהוא הפך להיות מציקן חברתי, ואת המתוק שאמא גידלה אותו מינקות על האמונה ש"גבר" זה בעצם "מלך" ושהכל מותר לו. ויש את השרמנטולוג.
השרמנטולוג הוא דמות מיוחדת, הוא האיש שכולנו מסתכלות עליו בערגה ויודעות, פשוט יודעות, שהוא יתחבר תמיד לבחורה הכי מוצלחת בשכבה/ מצטיינת קורס קצינות/ המבריקה של החוג למדעי המדינה. היא תלווה אותו לאורך כל הקריירה, והוא יהיה בשבילה מה שהוא תמיד רצה להיות – חבר הכנסת האציל, זה שלא מתלכלך בפוליטיקה בזויה, זה שכולנו נושאות אליו מבט כי אנחנו יודעות שבניגוד לשאר הגברים, הוא לא ממשיך ללכת מכות באמבט הבוץ הממשלתי אלא מיישר את העניבה ובנימוס מפנה את מקומו עד שתגיע שעת הכושר לחזרתו. בשקט ובחכמה.
דן מרידור, השרמנטולוג היחיד שיש לנו כרגע בכנסת, עשה בדיוק את זה. האיש שלא הגיע עם נורמות צבאיות (למרות שהיה קצין שריון), האיש שלא בחר בדרך הכוחנית, האיש שהיה מזכירו האישי וחברו הקרוב של אבי-אבות הג'נטלמנים – ראש הממשלה המנוח מנחם בגין. האיש שהיה כל כך אלגנטי עד ששילם על צחות דרכיו בדמות "חרצופים" רפה הממלמלת "מיצי-מיצי-מיצי" ונעלמת לאיטה, בדיוק כמו שנעלם הוא לכמה שנים מיד לאחר מכן.
למה לא גייסו אישה לתפקיד
מרידור מעשה שרק שרמנטולוגים אמיתיים יכולים לעשות: הוא מחל לביבי על אישיותו הדורסנית וחזר לליכוד ערב הבחירות האחרונות. במחווה ג'נטלמנית של כבוד ותמיכה הוא התקין על עצמו את החיוך הנכון והוסיף משהו על אחדות המפלגה, ועזר לכל השאר לנשוף בגבו של ביבי עד שהגיע לכס ראש הממשלה. ואז, כשכל זה כבר מאחוריו והוא מחזיק בתיק השר ה"מופקד על ענייני המודיעין והוועדה לאנרגיה אטומית" (נשמע נורא נורא חשוב!) – אז הגיעה הבקשה מביבי: בוא תהיה שליח הממשלה המיוחד לעסקת גלעד שליט.
הזדמנויות בודדות נקרות בחייו של שרמנטולוג לצאת גבר-גבר. לא לכל הזדמנות הוא יכול להיענות, הרי כל אישה יודעת שאם שרמנטולוג ירצה להגן על כבודה, הוא לא יעשה את זה בכוח אלא בדרכי קטיפה הידועות רק לו. וזה בדיוק מה שקיווינו שמרידור יעשה; שהאיש הזה, אב לארבעה ילדים, איש שמעולם לא בחר בדרך המלוכלכת אלא שמר על אלגנטיות אופטימלית, האיש שתמיד ידע לצאת בצורה נקייה ממלחמות הבוץ הממשלתיות – יבין שאין דרך אלגנטית לסרב לשליחות כזו, לסרב לבקשה לעמוד בראש הצוות שיניע את המגעים לשחרור חייל ישראלי שנלקח בשבי. חמישה ימים לקח לו להגיד "לא". חמש דקות צריך היה לקחת לו כדי להגיד "כן, בוודאי". מרידור סירב.
איכשהו ברור לנו שביבי, או כל ראש ממשלה אחר, לא היה מבקש מאף אישה – ותהא זו חברת הכנסת הכי מנוסה והכי קשוחה שיש – לעמוד בראש הצוות לשחרור גלעד שליט. אנחנו יודעות את זה. לשליחות מהסוג הזה דרוש קודם כל אומץ, ולא לכל גבר יש את האומץ הדרוש לגייס אישה לתפקיד כזה. אבל זה אומר שכל חבר כנסת (ודאי בתפקיד שר) שהתבקש לקחת על עצמו את המשימה הזו, חייב להבין שזו חובה מוסרית עליונה, הרבה יותר מכל משימה מודיעינית ג'יימס-בונדית שבמסגרתה אתה נשלח ללונדון לפגישות חשאיות ונראה מה-זה מסתורי כשאתה עולה על מטוס אל על כשפניך חתומות בסוד. אבל להשתפן ככה?
דרושה: אישיות שלא מסתתרת מאחורי חליפות
תבינו את מרידור. הוא וגברים כמוהו, תפקידם להישאר שרמנטיים. חליפותיו המושלמות, הצרפתית השגורה בפיו ונעימוּת הליכותיו ה"בּגיניות" ימשיכו להרשים אותנו כי תמיד חלמנו על גבר שיפתח לנו את הדלת וימזוג לנו את המשקה לפני שהוא מוזג לעצמו. אז שיישאר שרמנטי.
אבל אם ממשלת ישראל מחפשת אישיות עם ביצים, עם לב, עם מוסריות ועם אומץ, אישיות שלא רק מגדלת ילדים אלא גם רגישה לגורלם של ילדים של אחרים, אישיות שלא שוכחת מי נשלח, לאן ובשם מי, שלא שוכחת את אמו של רון ארד שהלכה לעולמה בלי לדעת מה עלה בגורל בנה, שלא שוכחת את יונה באומל, שנפטר השבוע בגיל 81 בלי שידע מה עלה בגורל בנו החייל הנעדר זכריה באומל, אישיות שלא יודעת פחד מהו ואינה מסתתרת מאחורי חליפות וגינוני טקס ויודעת שלפעמים תשובה שלילית לא יכולה לבוא בחשבון, כי הפריווילגיה אינה בנמצא. אישיות חזקה, ועקשנית, רגישה ואלגנטית. למישהו יש את הטלפון של אילנה דיין?
עוד ב-mako נשים:
רוצה לשזף גם את הפטמות מבלי ללכת לחוף נודיסטים? תכירי את הבגד ים השקוף, אחרי 40 שנות פמיניזם: אנחנו הרבה פחות מאושרות, למה כובעים נראים הרבה יותר טוב על הכוכבות בהוליווד?