אם את רוצה לראות גברים אומללים, סעי לקניון הקרוב למקום מגורייך, היכנסי לחנות בגדים כלשהי, וחפשי את תאי המדידה. רוב הסיכויים שתמצאי שם לפחות גבר אחד מדוכא, בדרך כלל עם תיק קטן ונשי שמישהי נתנה לו לשמור. אם את רוצה לראות גבר אובדני, עשי זאת בערב של משחק חשוב בטלוויזיה.
נשים אוהבות ללכת לשופינג, גברים לא. נשים מסוגלות להסתובב שעות בקניונים, לגברים אין סבלנות אפילו להיכנס לחניון. כל זה ידוע, מוכר ומשמש בסיס לבדיחות סטנדאפיסטים מאז ומתמיד. אבל עכשיו, ככל הנראה נמצאה הסיבה האמיתית לשוני הזה. מחקר חדש שנערך באוניברסיטת מישיגן קובע שיש קשר בין החיבה שלנו לשופינג, לבין התפקיד הקדמוני שנשים וגברים מילאו בשחר האנושות.
הכל בגלל השופינג בפראג
ד"ר דניאל קרוגר, האיש שהביא לכן מחקרים חשובים כמו "איזה תווי פנים נשים מחפשות בסטוץ שלהן" או "למה גברים מודאגים יותר מהמשבר הכלכלי", טוען כעת כי ההבדלים בין נשים וגברים ביחס לקניות נובעים מההבדלים בין התפקידים הקדמוניים של שני המינים. קרוגר מסביר כי בעבר הרחוק – ואנחנו מתנצלות אם שמעת את זה מיליון פעם – הגברים היו אלה שצדים ומביאים את הבשר למחנה. ברגע שהם היו מבחינים במושא מבוקשם, בין אם מדובר בממותה או במוקסינים חומים, הם היו תופסים אותו לפני שהוא היה נמלט.
נשים, לעומת זאת, היו המלקטות. הן היו יוצאות בחבורות גדולות ורעשניות לאסוף יחד גרגירים ופירות. הן היו משקיעות שעות רבות בבחירת הגרגירים הראויים ובברירת הפירות הטריים מן הרקובים. הן עברו משיח לשיח, מחנות לחנות, ולא נחו עד שמצאו את השלל האידיאלי. נשמע מוכר?
מה גרם לקרוגר, חוקר פופולרי כאמור, להתחיל במחקר כזה מלכתחילה? התשובה, כמובן, נעוצה בניסיון אישי כואב. קרוגר טייל עם אשתו וכמה זוגות חברים במרכז אירופה, וכשהגיעו לפראג, בירת תיירות ידועה, נחלקו הגברים והנשים לשני מחנות ברורים – בעוד שהגברים רצו לתייר באתרים היסטוריים חשובים, הנשים, כמה מפתיע, רצו ללכת לקניות. אף אחד מהצדדים לא הצליח להבין את המחנה השני, ואשתו של קרוגר התקשתה להבהיר לו מדוע אתרים היסטוריים יהיו קיימים כאן תמיד, אבל סייל ב-H&M – לא.
מבועת מדרכיו הנסתרות של המין הנשי, שב קרוגר למישיגן ויחד עם עוזר המחקר שלו החל לבדוק האם לאבולוציה יש פתרון בשבילו. הוא קיבץ 467 סטודנטים שהתבקשו לדרג מספר הצהרות ואמיתות, כגון "כשאני מגיע למרכז קניות לא מוכר, אני משתדל למצוא את מבוקשי ולצאת מהר ככל האפשר" או לחלופין, "אני אוהב לראות מגוון של סגנונות וצבעים, כך אני יכול לבחור את מה שנראה בעיניי כמשהו שאני רוצה". על ידי הדירוגים השונים הפרידו החוקרים בין שתי קבוצות של תפקידים – הציידים והמלקטים.
מרכזי קניות שמתחשבים בגברים
הנתונים, כצפוי, הצביעו על רוב הנשים כמלקטות ועל רוב הגברים כציידים, כלומר כאלה שהעדיפו "להרוג" ולצאת מהחנות כמה שיותר מהר. אלא שכאן התגלתה בעיה במחקר: הגברים המשתתפים לא באמת ראו את עצמם כיוצאים להרוג, כשהם נשאלו על לצאת לקניות. מסתבר שיש עוד כמה הבדלים בין הקניון לבין הסבאנות הפראיות.
למרות זאת, קרוגר מתעקש ששני המינים משתמשים בכישורים שנרכשו בעבר הרחוק כדי להתמודד עם חווית הקניות. הוא מקווה שהמחקר שלו יועיל לשני הצדדים להבין זה את זה טוב יותר ואולי יעזור לגברים להתמודד עם הטראומה. קרוגר מסביר שבגרמניה, למשל, יש מעין מעונות יום לגברים בתוך מרכזי קניות, מקומות שבהם הם יכולים לשתות בירה ולבלות בחברת גברים אחרים, בזמן שהנשים שלהם עושות שופינג. או במילים אחרות, הוא מקווה שאשתו תסלח לו על שמנע ממנה את הנעליים ההורסות ההן בפראג, ואולי הוא יוכל לחזור הביתה.