נפתח בעובדה מעניינת: כשמגגלים את המילה "טרנד" מקבלים 177,000 תוצאות רק מהשנה האחרונה. האם אפשר להסיק מזה שהרבה יותר מדי טרנדים ביקרו אצלנו השנה – מי לביקור חפוז מי לשריצה ממושכת? יש מצב, ואם להיות כנים, רבים מהטרנדים האלה (כן סדנת קואוצ'ינג, אנחנו מתכוונים גם אלייך) היינו מעדיפים להשאיר מאחור. כמה רבים? מערכת mako כולה התגייסה לענות.
נשים: אופנה מטרנסילבניה ובלוגי אופנה כפטריות אחרי הגשם
טרנד הערפדים. לא ברור מה קדם למה – סאגת ה- twilight שהפכה את הערפד לאייקון אימו מסוקס, או גל הגעגועים לאייטיז שהעניק עדנה מחודשת לשפתיים האדומות, העיניים המעושנות ושרוולי העטלף הכעורים. כך או כך, הערפדיזציה יצאה מכל פרופורציות: היא פלשה לנו לסלון עם סדרות כמו "דם אמיתי" ו"חצויה", השתלטה לנו על המלתחה ועל תיק האיפור, ואפילו את מלאכת הבוטוקס – רחמנא ליצנן – היא הפכה לסרט אימה. בואו נחתוך את זה בזמן, רגע לפני שיתחילו להגיש צ'ייסר של דם טרי ליד הבירה.
בלוג אופנה לכל קטינה. זה התחיל כמגמה חיובית בהנהגתם של בלוגרים אניני טעם, דעתנים ובעלי חוש אסתטיקה מפותח. אפונה בלוג אופנה, ILOOK הממכר והגרסוניירים האיכותיים היו בין החלוצים שהזכירו לנו שאופנה היא הרבה מעבר לסקיני ופונינט. ראו נערות ישראבלוג הפותות כי טוב, והחליטו לייבא את הנוסחה ליומני הרשת הפרטיים שלהן. התוצאה? גלריית דוגמניות מורעבות בתחתונים לצד תובנות ברוח: "משקפי שמש: קטנות – לא באופנה, גדולות – באופנה". גוואלד.
השראת אייטיז. את האייטיז אפשר לתאר בשלוש מילים: נפוח, מוגזם וטרגדי. כאילו לא די בפירורים שהותירה תקופה נלעגת זו מאחוריה (סמנתה פוקס, ניק קארשו וערוץ VH1 בכללותו), בשנה האחרונה היא חולשת גם על התרבות המהוגנת (יחסית) של זמננו. נשים צלולות בדעתן מפתחות לפתע חיבה נסתרת לכריות כתפיים, מגפי ניטים מחודדי עקב וצלליות בגווני חציל ובורדו; מעצבי על משתעשעים בפייטים וצבעי ניאון בלי להתחשב בהשלכות על האזרח הקטן; נינה דופקת מעילי עור וכפפות תחרה. למען השם, הניחו להן למות!
טרנדים שעדיין לא נמאסו עלינו: חתונות אינטימיות, חזרתו של הלנז'רי המושקע, קימורים נשיים, טיפוח אורגני, קשתות שיער משוכללות.
גברים: חזה שעיר בניחוח לבנדר
דוגמניות רזות מדי. בלי לשים לב הפכו מושגים כמו "עצמות אגן" ו"כלוב צלעות" למילים נרדפות לסקסית. אז בדקנו, ומסתבר שלרוב הגברים די נמאס מזה. כשהם אומרים שהם מתגעגעים למשהו שאפשר לתפוס, הם לא מדברים על כדורסל. נשים, לתשומת לבכן.
מצעד בושה לקירחים. כל השנה אנחנו רואים סרטים שמדברים על זה, פרסומות להשתלות שיער, והתפיסה הרווחת היא שהתקרחות שוות ערך לאיבוד המוג'ו. זה לא. די עם זה.
טרנדים שעדיין לא נמאסו עלינו: פוקר, בר רפאלי בבגד ים, ניפ סליפ של כוכבות, טוויטר של דוגמניות.
בידור: לא בוכים על פטמה שנשפכה
כוכבות שמתבאסות שצילמו אותן בלי חזייה. בשנת 1839 המציאו ניספור נייפס ולואי ז'אק מנדה דאגר את המצלמה, ויחד איתה גם את הפלאש. נראה לנו ש-170 שנים של צילום אמורות ללמד סלביות לא לצאת מהבית לאירועים מתוקשרים בלי חזייה, כי העדשה קולטת ורואה כמעט הכל. זו לא חוכמה לרצות להתפאר בציצי היפה שלכן, ואחר כך לבכות שהתמונות שלו מופיעות בכל מקום - במיוחד אם אתן יודעות בדיוק מה אתן עושות עוד לפני היציאה מהבית.
סלביות שחוזרות למידה אפס שנייה וחצי אחרי הלידה. כוכבות יקרות, כל תזונאית בעולם אומרת שדיאטה אפקטיבית ובריאה זה דבר שלוקח זמן, בפרט אם בילית את תשעת החודשים האחרונים בבליסה עבור שניים. אז למה בדיוק אתן ממהרות לחזור לגזרה הדקיקה במהירות שיא? מלי לוי, אפרת בוימולד, גלית גוטמן, מירי בוהדנה ומיכל ינאי – אתן מפחידות את הציבור עם ההתכווצויות הזריזות שלכן. קחו את הזמן להתרגל למה שיצא לכן הרגע מהבטן במקום לדאוג למה שנכנס אליה. אנג'לינה, ניקול וגווינת – זה כולל גם אתכן.
טרנדים שעדיין לא נמאסו עלינו: הצלחה של כוכבים ישראלים בחו"ל, קוגריות כחול-לבן (וסחתיין לריטה, קרן פלס, מיכל ינאי ומיכל אמדורסקי), וכן, גם כוכבות שמגיעות לאירועים בלי חזייה ולמחרת מופתעות מהתמונות.
אוכל: חטיפי ביס, "פילה בטטה" ויינות שמתחפשים לשמפניה
"ביסים", "אצבעות" ו"נגיעות": טרנד האוכל המתנחמד. מה הסיפור של האוכל הגמדי שמנסה לעשות עלינו דאווינים? מדוע אנחנו נדרשים לשלם יותר בעבור סופגניות ביס מצומקת כשבסופר מחכה לנו סופגנייה שמנמנה מדושנת בריבה של פעם הנמכרת במחיר שווה לכל נפש? מאסנו ב"נגיעות ברוקולי", "אצבעות דג", "ביסוני מוצרלה", ו"מיני קוקיז" למיניהם. רוצים את האוכל שלנו בפרופורציות משביעות שלא ישאירו אותנו עם הלשון בחוץ.
האדרות חסרות בסיס. האגדה מספרת על בית ספר יוקרתי למשוררי מזון השוכן למרגלות הר שוויצרי מוריק, ובו ניתנת הכשרה מקצועית לכתיבת תפריטים פלצניים. בזכות אותו בית ספר אלמותי חדרו לחיינו מנות ראשונות כמו "מדליוני רוסטביף" (שם קוד לפיסות בשר במחיר מופקע), "פילה בטטה" (בטטה מקולפת), "סורבה סלק" (סלק קפוא), ו"קפוצ'ינו בשר סרטנים" (דוגמית של סרטן בבלנדר). יאללה יאללה, עוד מעט נתחיל לקרוא לשקשוקה "מקצפת חלבונים על מצע סלסה".
טרנדים שעדיין לא נמאסו עלינו: שובו של הערק לפאבים, אוכל ביתי (קובה בר, מרקיות למיניהן ותבשילי קדרה), חנויות שוקולד גורמה.
חופש: "בוטיק" בכל חור
טרנד הבוטיק. שנת 2009 חייכה לכל אותם ישראלים שבסתר לבם תמיד האמינו כי הם נצר לשושלת אצולה ולא סתם משפחת כהן מהקיוסק השכונתי: פתאום הם יכלו לרכוש יוגורט עזים ממחלבת בוטיק, להתפנק על כוס מיץ ג'ינג'ר במלון בוטיק, להשתכשך בג'קוזי של צימר בוטיק, וכמובן – לקנות צעיף מעצבים מחנות בוטיק. ובכן, הגיע הזמן שמישהו ינפץ את הפנטזיה: מעדניית הבוטיק היא בעצם מכולת, ומלונית הבוטיק היא כולה אכסניית נוער אחרי שיפוץ. חלאס עם הפוזה.
ברצלונה. לא ברור אם זו הספרדית המתנגנת או הילת הכדורגל שמרחפת מעל העיר, אבל השנה הפכה ברצלונה ליעד המועדף על הישראלים (קצת אחרי תאילנד, שבה מאסנו עוד בשנה שעברה): פתאום לכולם יש בפייסבוק את אותן תמונות בדיוק: הנה הרמבלס בשקיעה, ופה אנחנו מתחבקים ברובע הגותי, וזה סער הקטן מטפס על הפסל של גאודי, נכון חמוד? ובכן, לא.
טרנדים שעדיין לא נמאסו עלינו: ברלין, טיולים קולינריים, מסיבות גג.
רוח: הקואוצ'ר הוא המשיח החדש
אימון אישי. למה כל פוץ עם ז'רגון תוכחות בשקל חושב שהוא יכול לשנות לנו את החיים? אה, נכון, כי אנחנו מתים על זה.
טרנדים שעדיין לא נמאסו עלינו: הממממ.
מוזיקה: עוד חוזר הניגון. וחוזר. וחוזר
טרנדים שעדיין לא נמאסו עלינו: פופ ים תיכוני בהיכל התרבות, זמרים בתוכניות ריאליטי, רוקרים בכוכב נולד, נינט טייב.
ספורט: איזה זבל אנחנו יא אללה
שנאה עצמית. איזה כיף זה לצחוק על הכדורגל הישראלי. מכבי חיפה סיימה קמפיין שלם בצ'מפיונס ליג בלי אף שער! אבי לוזון דואג למשחקים סופר-אטרקטיביים בליגת העל שלנו, כמו הפועל עכו מול הפועל רעננה! אם יש משהו שבאמת נשמח שייפסק, זו ההתבוססות בבוץ הספורטיבי של עצמנו. הנטייה להמעיט בערכנו היא הרי נטייה כלל ישראלית, אבל נדמה שבספורט הציפורניים נשלפות הכי מהר, והן גם חדות מדי.
חברים, בואו נירגע קצת. יש לנו כדורגלן מדימונה שמככב בקבוצת צמרת באנגליה, כדורסלן מיבנה שקולע 10 נקודות למשחק ב-NBA, קבוצת כדורגל בליגת האלופות ועוד אחת בסיבוב השני בליגה האירופית בכדורגל, ונבחרת טניס שמדורגת כרגע במקום ה-6 (!)בעולם. למונדיאל, להזכירכם, מגיעות רק 32 נבחרות.
טרנדים שעדיין לא נמאסו עלינו: לרדת על אבי לוזון, לפרגן לעומרי כספי, חזית הסירוב נגד שידורי הספורט בתשלום וההצלחה של הקבוצות הישראליות באירופה.