יש לי שני ילדים: ניב היפהפייה והמושלמת היא בת חמש וחצי, ואם תשאלו אותה מה היא רוצה להיות כשתגדל, היא תענה: "מיכל שם טוב". רום, הבן שלי, בן השבע וחצי הוא יפיוף, ספורטאי וחכם להפליא שעונה קצת אחרת. השבוע למשל הוא בא אליי, וביקש: "אמא אולי תהיי רזה".
הרגשתי מבוכה שלא הרגשתי בחיים שלי, הרגשתי כאילו המלך עירום, כל העיר מוחאת כפיים והבן שלי הוא זה שמצביע וצוחק עליי.
שנייה אחת קצרה לאחר שהנחתי את תחושת הקורבנות שלי בצד, החלטתי להתנהל עם הסיטואציה כמו שאני יודעת. ראשית שאלתי אותו למה הוא רוצה שאהיה רזה, והוא סיפר שבהסעה לבית ספר, הוא רב עם ילד אחר מהיישוב (ולא חשוב עכשיו שמות, נניח), וההוא אמר לו שיש לו אמא שמנה. אגב, בימינו, מדובר בקללה שהיא יותר גרועה מלהיות זונה, אבל עזבו את זה עכשיו.
בן של שמנה או בן של רזה - הילד שלי שאל אותי שאלה, והוא ראוי לתשובה ממש טובה. אני מודה שאני רחוקה מלהיות פרופסור עמוס רולידר, ואת הקורס של מיכל דליות עברתי בקושי, לכן התגובה הראשונה שלי יצאה מתסכול גדול. אמרתי לו: "טוב, בטח אמא של הילד הזה טיפשה, הא?"
למה אמא שמנה? ככה!
פאוזה. והנה ההמשך: "ככה, רום שם טוב, אמא שלך היא כזאת. שמנה. ומה היה קורה אם אמא שלך הייתה גבוהה או נמוכה, גם אותה היית רוצה לשנות? למה אנחנו תמיד צריכים לשנות אנשים? למה אי אפשר לקבל שאנשים הם פשוט שונים? אם אתה היית קצת אחר - היית רוצה שכולם ינסו לשנות אותך? רעיונות פורצי דרך מתממשים רק כשהם שונים; המצאות גדולות מתרחשות רק בזכות הסתכלות שונה ומבודלת; וזה נכון שאמא שלך קצת שונה מאחרות אבל זה גם מה שמיוחד בה".
לקחתי אוויר רק כדי להמשיך בנאום המשולהב שלי: "אתה יודע, רום, יש אמהות רזות שעובדות קשה להיראות כמו שאתה רוצה שאני אראה, והן עצובות ועצבניות. ויש גם אמהות שלא, שהן פשוט רזות. אני בחרתי, רום שלי, לחיות את החיים שלא כמו כולם, אלא כמו שאני חושבת שצריך לחיות. אני לא חיה ממקום של ויתור לעצמי, אלא ממקום של קבלה. אני רוצה ובוחרת בקיצוניות שלי רק כדי שאנשים ירגישו טוב עם האמצע, כי היום אין אמצע. היום יש קיצוניות: מצד אחת יש את הוונדרוומן המהממת גל גדול, ואני, במקרה הטוב, אהיה הפרזנטורית של פילסברי".
המשכתי להסביר לרום שאני לא רוצה שאחותו הקטנה תהיה אומללה בגלל מה שהיא כן או לא מכניסה לגוף שלה ואני לא רוצה שמידת המכנסיים שלה תעיד על הדימוי שלה לעצמה. הסברתי לו שהמדיניות שלי תשליך לדור הבא ולזה שאחריו. הסברתי לו שגם אישה שמנה יכולה להתחתן עם גבר חלומותיה, שהיא יכולה לעבוד בעבודה נחשקת, שהיא יכולה לרקוד, וללבוש צמוד, ולצחוק ולהרגיש בנוח. והכי חשוב – היא לא צריכה להתבייש.
כמה ימים אחר כך אגב, רום חזר הביתה מבית הספר. הוא סיפר לי שהיום אמר ליוני מהכיתה שלו, שזה ממש בסדר שיש לו ריח רע מהפה. אחרי הכול, לא כולם דומים.
*מיכל שם טוב היא סטנדאפיסטית ושדרנית ברדיו דרום 95.8 FM ומגישת התוכנית "באה בטוב"
>> בפעם הקודמת: האם אדם שמן חייב להצחיק?
>> איך מתחילים עם אישה גדולה?
>> לכל הטורים של מיכל שם טוב: "גדולה בעיר הקטנה"