אבישג ארבל (צילום: רונן פדידה)
איך את עושה את זה? אבישג ארבל | צילום: רונן פדידה
אבישג ארבל, בת 40, נשואה פלוס 3 (בגילאי 4 ,8 ,11), מעצבת בגדי הריון ובעלת שישה סניפים ברחבי הארץ.

איך את מספיקה?

בקיץ אני מתעוררת בשעה 5:15, ובחורף לוקחת לי עוד רבע שעה להתפנק. אני רצה שלוש פעמים בשבוע בפארק הירקון מרחק של 8 ק"מ, חוזרת הביתה, מתקלחת, מארגנת את הילדים לבית הספר ויוצאת לעבודה. בימים שבהם אני לא רצה, אני בדרך כלל יושבת על המחשב בשעות האלה.

יש לפחות יום אחד בשבוע שבו אני מתזזת ממקום למקום ונמצאת או בחנוית או בפגישות, ובדרך כלל יום בשבוע שבו אני עובדת מהבית על גרפיקות. יש לי יומיים ארוכים בשבוע שבהם אני מגיעה הביתה ב-21:30-22:00 עם הלשון בחוץ. בימים האלה אני בטרפת של יום עבודה, ומתעסקת בכל הדברים שלא הספקתי לעשות. אין לנו עזרה משפחתית, כך שלאורך כל השנים היו לי בייביסיטריות ומטפלות. לבעלי יש את "יום הגרושים" בעבודה, כך שלמרות שהוא לא גרוש, הוא מגיע הביתה כדי לאסוף את הילדים. באחד מהימים הארוכים שלי, אני משתדלת גם תמיד להיפגש עם חברה.

אבישג ארבל (צילום: רונן פדידה)
חזרה למשקל שלפני הלידות | צילום: רונן פדידה
בימים שבהם אני חוזרת מוקדם, אני מעבירה אחר הצהריים בחוגים של הילדים, בגינה ומשימות שקשורות למשפחה. לפעמים קורים דברים בחנות גם אחר הצהריים או בערב, ואין מה לעשות. כבר היו מקרים שמצאתי את עצמי בגינה מסתכלת על הילדים אבל כל הזמן בפלאפון, וכבר לקחתי את הילדים לחנות לפגוש את האינסטלטור כי הייתה נזילה.

גם בימי שישי אני עובדת. אני מטיילת בין החנויות, ונמצאת עם אנשי הצוות ופוגשת את הקונות. הן לא יודעות שזו אני, וככה אני זוכה לקבל ביקורת לפנים.

משישי בצהריים אני הופכת ל"סבתא רחל": מנקה ומבשלת ממש כמו האישה של פעם. גדלתי בבית פטריארכלי, בו האישה עשתה הכל, ומלבד נוהל שישי - כמעט בלתי אפשרי למשוך את הדימוי הזה לחיים של היום.

איך את מפרגנת לעצמך?

ביום-יום אני לובשת בדרך כלל את הבגדים שלי, ואני לא נהנית כל כך לקנות. במשבר גיל ה-40 שלי קניתי כמה תכשיטים - דבר שלא עשיתי מגיל 16. אבל ההנאה הכי גדולה שלי היא להיכנס לחנות של "נייקי" או "אדידס" ולקנות נעלי ספורט חדשות, ובגדי ספורט כיפים ונעימים. פעם בחצי שנה אני קונה נעליים חדשות כי הן נשחקות. בחו"ל אני קונה ב-Lululemon - מותג ספורט אוסטרלי שאני מאד אוהבת, ואין אותו בארץ. אני גם אוהבת לקנות בחו"ל את הבגדים של Cos.

איך את מפנקת?

ללא ספק נשאר בי מהמש"קית חינוך של פעם, וכל שבת אני גוררת את כולם לטיולים. זה גם תחביב של בעלי שמכיר היטב את הארץ. הכרנו בטיול, ומאז אנחנו מטיילים בלי סוף. לאחרונה היינו בנחל קישון ונחל דלתון, הר ברכה ורמת הגולן. כשגרנו בבוסטון למשך שנה בגלל העבודה של בעלי היינו מטיילים שם המון, ואין משהו שלא עשינו. פעם בשנתיים אנחנו נוסעים לטיול משפחתי בקרוואן וזה לחלוטין גיבוש משפחתי קיצוני. היינו במקסיקו בכפר דייגים מקסים בשם אקומל, וזו הייתה מקסיקו במיטבה - צבעונית, עשירה, עם חופי רחצה דמיוניים, אתרי טבע מאלפים ואתרי צלילה.

אבישג ארבל (צילום: צילום ביתי)
מוצאת את עצמי לפעמים במקרי קצה של הגבול בין אימהות ועבודה | צילום: צילום ביתי
אני מתה על סרטים בקולנוע. זה האסקיפיזם המושלם בעיני, עם פופקורן וכל החבילה. הסרט האחרון שראיתי היה החדש של וודי אלן "יסמין הכחולה" שהיה מהמם בעיניי. למעשה הייתה תקופה שהתחייבנו, בעלי ואני, לצאת לסרט פעם בשבוע, אבל אנחנו לא עומדים בזה לצערי.

איך את נראית כמו שאת נראית?

הדבר שהכי נהנית ממנו זה הספורט. כל יום שבו אני חוזרת מריצה, אני אומרת תודה על כך שהברכיים שלי עובדות והגוף שלי סוחב אותי. רצתי במשך 10 שנים לפני הילדים, ובמשך 7 שנות הריון והנקה ויתרתי על זה. היו אפיזודות שניסיתי לחזור וחרף המאמצים, פשוט לא הצלחתי. היום אני בשלב שבו אני ישנה בלילות, כך שאני יכולה לעשות את זה. מה גם, שאני לא לוקחת מאף אחד כלום. אלא מקפידה לעשות ממש מוקדם בבוקר, כשעוד חשוך וכולם ישנים. אבל זה משרת אותי נפלא - אני נהנית מהזמן הזה לבד ומנקה את הראש, כי ביום-יום יש תמיד סביבי עומס של אנשים.

אבישג ארבל (צילום: גיא כושי ויריב פיין)
גם בימי שישי אני עובדת | צילום: גיא כושי ויריב פיין
כל הריון עליתי קרוב ל-20 קילו, ותמיד נשארו 4 עודפים, כך שסיימתי את כל ההיריונות עם עודף של 10-12 קילו. היה שלב שבו אמרתי שהם לא יירדו לעולם גם אם אחזור לרוץ, אבל אז למזלי פגשתי בבוסטון חברה שהיא גם דיאטנית (טל פלג), והבנתי שהייתי די "סתומה" בנושא התזונה. היא מאד עזרה לי, וקיבלתי ממנה דוגמה אישית, ולשמחתי אחרי חצי שנה בחברתה ואחרי שחזרתי לרוץ, הצלחתי לחזור למידה שבה הייתי לפני הילדים. זו אחת המתנות הכי גדולות שקיבלתי. מאז שהכרתי אותה אני משתדלת לאכול בריא יותר, הרבה ירקות ופירות, והורדתי את כמויות הבשר. החטא היחיד שלי זה קולה, עליו אני לא מוותרת.

אני מאד חלשה בטיפוח, ומהבחינה הזו אני האכזבה של אמא שלי, שכל חייה ציפורניה משוכות בלק מעודכן ובאיפור מתוקתק. אחת לכמה שנים אני אומרת שהגיע הזמן, וקונה כל מיני מוצרים שבסוף מוצאים את דרכם למתנות עבור אחרים. לאחרונה למשל קניתי קרם עיניים במחשבה שזה בטח כבר מאוחר מדי, אבל אני מחפפת גם בזה. גם לוקח לי זמן עד שאני מגיעה לספר. יש לי שיער מתולתל, ובגיל 40 לראשונה עשו לי פן והתעלפתי על זה, אבל אני לא מצליחה לתחזק את זה. אני מתקלחת בבוקר ואין שום סיכוי שאמנע מהמים לזרום על פניי רק בגלל תסרוקת. במשך כל שנות הילדות והתיכון שלי היה לי שיער קצוץ כי הספר שכנע אותי שזה יפה, וזה היה נורא. אחרי מותו של אבי, כשהייתי בת 29, כמו בסיפורים, כל השיער שלי הלבין, ואני דווקא כן מקפידה לצבוע את השיער כל שבועיים-שלושה.

איך את נשברת?

אבישג ארבל (צילום: גיא כושי ויריב פיין)
"אני מאוד חלשה בטיפוח" | צילום: גיא כושי ויריב פיין
אני מוצאת את עצמי לפעמים במקרי קצה של הגבול בין אימהות ועבודה, כי ילדים לא תמיד מבינים וגם בעבודה זה קשה, אבל אין לי רגשי אשם. פעמיים בשבוע נגמר לי הכוח, ואני מכבה הכל והולכת לישון עם הילדים בשעות הזויות כמו 20:30. אנשים שקשורים לעסק עוד מתקשרים אליי ואני מדברת איתם חצי ישנה.

יש לי מנטרה שאני מגלגלת הרבה בלשוני במצבים קשים (משפט שאמר פעם הנשיא פרס): "אין מצבים נואשים, יש אנשים מיואשים". אני לא אדם מיואש. אני תמיד אומרת, אוקיי, נפתור את זה, נגייס אנרגיה, יעלה קצת כסף, נתעשת. אני מסתכלת על ההר ואומרת שאצליח בסוף לטפס, גם אם יהיה לי קשה.

אני לא יותר חכמה או מוצלחת מאחרים, אבל אני מאד חרוצה. אני קמה כל בוקר למלחמה. אני לא מוותרת לא לעצמי ולא לסביבה הקרובה שלי. 

>> לכל הנשים במדור "איך את עושה את זה?"
>> מקודשות ומהממות: הכלות שעשו לנו את 2013