במשך כמעט 45 דקות דנו בשאלה האם לכתוב את הטור הזה. האם להקה שאיש אינו מכיר, שמעולם לא באמת הצליחה לפרוץ בארץ ושבחרה לעשות פורנו כדי להצליח בחו"ל, ראויה לפרסום באתר שלנו? אם היה מדובר באמן מוכר, נניח אסף אמדורסקי או מישהו בליגה שלו, שעושה שימוש פסאדו-אמנותי בגוף האישה, זו בכלל לא היתה שאלה. במקרה כזה היה אפילו מתבקש שניכנס בו וחזק, אבל טייגר לאב? מי לכל הרוחות בכלל מכיר את טייגר לאב? התשובה היא: מישהו באתר Bullettmedia, ליתר דיוק כתב בשם לוק א'וניל שכבר פעמיים פרגן ללהקה. פעם אחת אתמול, ופעם נוספת לפני כשנה וחצי (אבל עוד נגיע לזה).
גיגי בן ארצי - אחד משלושת חברי טייגר לאב, העלה שלשום לפייסבוק שלו לינק לכתבה של בולט-מדיה והוסיף באנגלית, "חזרנו". הכתבה עצמה מציגה את "SPACE IN SPACE" - הקליפ החדש של הלהקה, אוי, סליחה - אמרתי קליפ? התכוונתי לפיסת הפורנו המסוגננת שעושה שימוש מבזה ודוחה במיניות נשית מטעמים ארטיסטים. אוי, סליחה - אמרתי טעמים ארטיסטים? התכוונתי לטעמים מסחריים וציניים. מניפולציה זולה שנועדה למשוך תשומת לב.
בקליפ, שבחרנו במודע לא לשתף כאן, מופיעה דוגמנית בלונדינית ועירומה, שוכבת במיטה באמצע הפארק, ומאוננת כמו שמאוננות הכוכבניות של יו-פורן. ותעזבו אותי עכשיו מדיונים על אורגמזה נשית ובעלות הנשים על גופן - כל תנועתה של הדוגמנית נועדה כדי לספק את המבט הגברי. היא מאוננת מטעם להקה של שלושה גברים, מביים אותה גבר כך שתענה על הפנטזיה הרווחת של בני מינו ובסופו של דבר מי שיצפה בקליפ הזה ויקבל זקפה במקום בחילה יהיה כנראה גם גבר.
בגלל שיש קצת סלואו מושן ובגלל שבשלב מסוים הדוגמנית העירומה מרחפת בשמיים כשכף ידה מסתירה את מפשעתה החלקה, יש מי שעשוי לטעות ולחשוב שמדובר ביצירה אמנותית. אוי כמה מסכנה האמנות שהיא מנוצלת שוב ושוב כמפלטו של הפרובוקטור בשקל. אני לא מצטערת: אי אפשר להשתמש ביוהרה אמנותית כתירוץ לכל דבר. אי אפשר להגיד שפדופיליה היא אמנות, שסנאף הוא אמנות ושאישה מאוננת כדי לספק את הצופה ולא את עצמה, תוך כדי שהיא תופסת לעצמה את הישבן כאמנות.
אישה מאולפת, לא משוחררת
“מה ההבדל בין זה לבין הקליפים של ריהאנה?". גם השאלה הזאת עלתה באותה ישיבה שערכנו, והתשובה היתה מהירה כפי שהיא היתה ברורה מאליה: בקליפים של רירי או ניקי ברור כשמש שהשליטה היא בידיים שלהן, ליטרלי. מיניות נשית לא צריכה להיות טאבו, וטוב שיש כוכבות פופ בינלאומיות שמציגות שליטה ובעלות על הגוף שלהן, נגד זה דווקא אין לי ביקורת. אבל מעבר לזה, יש גם עניין קטן של הקשר. כשריהאנה נוגעת בעצמה בקליפ שמדבר על חשפניות, או ניקי עושה טוורקינג בשיר שעושה ריקליימינג לישבן הנשי השחור - יש כאן מסר ברור של העצמה נשית. דוגמנית רזה שמאוננת באופן לא מציאותי (סורי גייז, בסוף אוננות זה לא ריקוד של "בת-שבע") נועדה לשרת את המבט הגברי נטו, ואם כבר - עושה שירות מאוד גרוע לשיח על מיניות נשית.
בכתבה בבולט, בן ארצי אומר ש"נשים הן יפות. רציתי להציג את האישה בחוויה חייתית ופראית, ולא משנה איך היא מצטיירת בחברה או איך נשים כבולות לנורמות חברתיות. הן מאוד מורכבות ושלמות עם עצמן". תודה על ההסגברה גיגי, אבל אם אתה באמת רוצה להראות אישה פראית שלא כבולה לנורמות, אולי כדאי שתלהק לסרטון מישהי שהיא לא פאקינג-דוגמנית-בלונדינית. מיניות, כפי שאתה אולי יודע, באה במגוון רחב של סוגי גוף וצבעי שיער, ומה שאתה מראה זה לא אישה משוחררת, אלא דימוי של אישה מאוד מאולפת.
הפורנו של טייגר לאב הוא לא הפעם הראשונה שחברי הלהקה עושים שימוש בנשים בשם האמנות. כאמור, באותו בולט-מדיה התפרסמה בסוף 2014 כתבה על מיזם צילום של בן ארצי ולורל אמיר (גם הוא חבר בלהקה) בשם "דיוות הדאונטאון". בפרויקט מופיעות נשים שצולמו ברוסיה, מכורות להרואין שהתדרדרו לזנות - אותן הלבישו בבגדי מעצבים. כן, הגאונים האלה אשכרה לקחו נשים שהתעללו והתאכזרו עליהם, החיים - אבל גם גברים אחרים, ועשו עליהן סיבוב. כמובן שהנשים מופיעות בעירום או עירום חלקי. ב"בולט" גיגי הסביר איך עלה לו הרעיון המבריק: "פגשתי באחת הבנות האלה בלילה אחד, היו לה מאפיינים של דוגמנית, מאוד רזה, תסרוקת מגניבה. חשבתי שזה יכול להיות מגניב לצלם אותה כמו דוגמנית".
לא יהיה זה בלתי סביר להניח שהסיבה העיקרית שהלהקה בחרה לעשות פורנו לקידום עצמי (במקום, נניח, מוזיקה) טמונה בחוסר הצלחתה של הלהקה לפרוץ כפי שהיתה רוצה. טייגר לאב, כפי שהגדירו לא מעט אנשים ששוחחתי איתם, היא להקה של כמעט. היא כמעט הצליחה. היא אמנם חיממה את פט שופ בויז ומארק רונסון, והופיעה בפסטיבלים באירופה, אבל בסופו של דבר גמרה במועדון הברקפסט בתל אביב מול 200 איש, מקסימום.
אם נלך לפי מדד הצפיות וללייקים, אז הפוסט האחרון של גיגי בפייסבוק למשל - זה שמפנה לקליפ, קיבל שישים לייקים בערך, ולקליפ עצמו יש נכון לעכשיו חמשת אלפים צפיות. זה לא קצת עצוב? שהדרך היחידה שהלהקה הזו חושבת שתעזור לה לקדם את עצמה זה באמצעות פורנוגרפיה, ואפילו כשהם עושים את זה כבר - זה לא מצליח?
נכון, הם לא הישראלים הראשונים שפונים לעולם באמצעות ציצים, "גארדן סיטי" למשל, הרכב אלקטרוני שפרץ בעולם לפני כשנתיים, שיווק את עצמו גם באמצעות שתי היפסטריות שעושות סקס. אבל שם לפחות העירום סוגר את הקליפ, לא פותח ומלווה את כולו בצורה כל כך גסה ושקופה לצופה.