קמתי בבוקר, התלבשתי ויצאתי לעוד יום עבודה. או לפחות כך חשבתי. אני עובדת כיועצת פרלמנטרית של חברת הכנסת מרב מיכאלי, ומתוקף העבודה אני עולה מספר פעמים בשבוע לירושלים. הכנסת היא לא רק המקום שבו מתקיימים כל הדיונים וההצבעות - היא גם המקום שבו נמצא המשרד שלי.
בגלל שמבחינתי זה היה עוד יום, לא העליתי בדעתי שיעצרו אותי בבידוק הבטחוני רק בגלל שלדעת מישהו השמלה שלי קצרה מדי - ולכן לא עומדת בתקן. התקן, אגב, אומר שצריך להגיע בלבוש מכובד ואסור להגיע בגופיות, כפכפים, מכנסים קרועים או קצרים וכן אסור להגיע בחצאיות או שמלות קצרות.
התעקשתי שמה שאני לובשת ראוי, ושאני לא מוכנה לא להיכנס. אמרתי לאנשי משמר הכנסת שאני מכירה את קוד הלבוש ולכן ברור לי שאין שום בעיה במה שאני לובשת. יותר מזה, אמרתי להם שכבר נכנסתי בקיץ עם אותה השמלה ולא הייתה כל בעיה. אבל במקום לתת לי להיכנס, הקצין התורן, ועוד שומרים שעברו באזור, ניגשו לבחון את אורך השמלה שלי ולנסות לסייע בהכרעה האם אוכל או לא אוכל להיכנס. שלושה שומרים פשוט עמדו שם ודיברו ביניהם, כשהעיניים שלהם סורקות אותי מלמעלה למטה ובחזרה שוב ושוב. ניסיתי להראות להם שגם אם יסתכלו עלי עד מחר לא אפקפק בעובדה שלא אני הבעיה כאן.
למזלי, לח"כ מיכאלי לא היה ספק שהמצב אליו נקלעתי הוא הזוי, חמור ופוגעני. כשהיא שמעה על מה שקורה, היא מיד התערבה, ובזכותה, בסופו של עניין נכנסתי. התחושה שלי אחרי המקרה הייתה קשה. פתאום הבנתי שכולם מסתכלים על איך אני לבושה ואיך אני נראית. הם חדרו לי לפרטיות והשילו מעלי את כל מה שאינו קשור לחיצוניות שלי.
זו סיטואציה שנקלעתי לתוכה. לא תכננתי אותה ולא התכוננתי אליה, אבל ברגע שהיא התרחשה ידעתי שאסור לי כעובדת, כאזרחית וכאישה לעבור על כך לסדר היום. מדובר בסיטואציה פשוטה, יש שיגידו קטנה אבל בוודאי שלא חד פעמית או מקרית. שאלו אותי באחד הראיונות לאחר המקרה מי אשם במצב. עניתי שאנחנו כחברה אשמים ואשמות. כי חברה שבה נשים נמדדות לפי הלבוש שלהן ולא לפי חוכמתן, חריצותן ויכולותיהן היא חברה שלא מכבדת את עצמה. חברה שמכריחה גברים ונשים למדוד לחברות לעבודה את אורך החצאית שלא תתפלא שהיא נתקלת במקרים כל כך רבים של חוסר כבוד, הטרדות מיניות ואלימות, לא רק כלפי נשים.
אדוני מנכ"ל הכנסת, התנצלותך בפני לפני מספר ימים ראויה, אך היא גם מדגישה את העובדה שלא ברור לך ולנוספים על מה כל הרעש ומה הבעיה. הבעיה אינה הצורך בלבוש הולם בכנסת, הבעיה היא שאורך חצאית ושמלה אינם קשורים ללבוש ראוי הולם או מכובד. בדיקה של חצאית ושמלה הופכת את האישה בכל מקום אליו היא מגיעה לאובייקט. זו בדיקה שיוצרת אי נוחות וזילות גם של הנבדקת וגם של הבודק. אבל יותר מכל, בדיקה כזו מורידה לא רק מכבודן של הנשים, אלא ואולי בעיקר מכבוד הכנסת.
אנשים שונים תהו לאחר המחאה אתמול, איך יכול להיות שליועצות ויועצים אשר עובדים בכנסת יש פנאי לעסוק במחאת חצאיות. מה, אין להם משהו חשוב יותר להילחם עליו? תקציב המדינה למשל? עד יום ראשון האחרון אולי גם אני הייתי חושבת ככה, ואשקר אם אגיד שהמחשבה הזו לא חלפה בראשי תוך כדי עוד ראיון ברדיו. לאותם אנשים ולרבות ורבים אחרים חשוב לי להגיד - לעולם, אבל לעולם, אל תשתקו ביחס למה שחשוב לכם, על מה שאתם מרגישים ויודעים שהוא צודק. גם אם מדובר על המאבק הכי קטן, אם אתם מרגישים שזה ישנה ולו במעט את עולמם של אנשים, עשו זאת ואל תוותרו. אני גם ממליצה לכם תמיד לאסוף סביבכם שותפות ושותפים לדרך, קבוצה שתהיה אתכם גם כשקשה, ותלבש חצאיות גם כשיש שש מעלות בחוץ.