כשנורה הניו יורקרית הצטרפה לטינדר לפני שבע שנים היא הייתה בת 32. היא חזרה משש שנים שבהן גרה באירלנד, לא היו לה חיי חברה בעיר, ואפליקציית הדייטינג נראתה כמו כיוון טוב להתחיל ממנו. "לא היו לי שום ציפיות", היא אומרת בראיון ל-The Cut, "הייתי קצת בלחץ כי אני אישה שמנה, אבל הייתי במקום טוב עם עצמי ועם המשקל שלי".
כמו לא מעט נשים, גם נורה מעידה שבשנים האחרונות היא הצליחה ליצור לעצמה מערכת יחסים חדשה ומיטיבה עם הגוף שלה. לפני עשור בערך החל להישמע המושג "באדי פוזיטיב". לנשים כמוה, שחיו בתחושת שנאה עצמית, הדבר שינה את היחס שלה כלפי עצמה באופן דרמטי.
ועדיין, לטינדר, היא אומרת, היא הגיעה כשהיא סקפטית וחרדה. "ידעתי שבטח אקבל ערמות של הודעות מגעילות מכאלה שרק רוצים לעשות וי על אישה שמנה", היא מתארת. "אני פשוט רגילה לזה – את מספיק שמנה כדי לשכב איתך אבל יותר מדי שמנה בשביל לצאת איתך".
כשהיא הכירה את שון, היא הייתה באופן טבעי חשדנית. "מהר מאוד הבנתי שהוא בעניין שלי בגלל שאני שמנה", היא מבהירה. הדגל האדום הראשון היה המעבר המיידי לשיחה על סקס. "הוא היה מאוד רזה", היא נזכרת, "וממש התקבע על הקימורים שלי. הוא ליווה אותי לדירה שלי בברוקלין אחרי הדייט השני וכשעליתי במדרגות זרק הערה על ה'תחת הגדול והיפה שלי'". למרות זאת החליטה נורה לתת לו צ'אנס. אבל אז, בדייט השלישי בפיצרייה בברוקלין, הוא הודיע לה שהוא לא נוגע בפחמימות באמצע השבוע מאחר שאמא שלו ואחותו "אוביס", ואילו הוא רוצה לשמור על עצמו. "באותו הרגע הבנתי שצדקתי וסיימתי את הקשר איתו".
אחרי שון פגשה נורה את צ'רלי. לשניים היה קליק מיידי, הוא לא העיר שום דבר על המידות שלה, והשומן שלה לא היה פטיש עבורו: "הוא פשוט חיבב אותי והיה בינינו חיבור". השניים נשואים כיום באושר.
"הרזון עדיין נתפס כאן כסממן של בן אדם נעלה"
נורה לא היחידה שמרגישה את השיימינג שעוברים אנשים במידות גדולות באפליקציות ההיכרויות. "אני מאמינה שאנשים שמנים מרגישים יותר בנוח לבטא את עצמם בפלטפורמות האלה, אבל כאן זה נגמר", אומרת לינה (37). "יש פה חוק אוניברסלי: אנשים עם סטנדרטים יותר מסורתיים של יופי נדבקים זה לזה: רזים, לבנים, ללא שונות נראית לעין. הרזון עדיין נתפס כאן כסממן של בן אדם נעלה, עליון. גברים רזים עדיין יתייחסו לנשים שמנות כאל נחותות". לדבריה היא ספגה לא מעט עלבונות אלימים וכינויי גנאי, ובמקביל הודעות מגברים עם פטיש לשמנות: "אני יודעת בדיוק מה המעמד שלי בעיניהם".
אחת הבעיות העיקריות, היא אומרת, היא שהאפליקציות האלה בנויות בצורה שמאפשרת למצוא דייטים לפי העדפות מדויקות, אבל משאירות פתח כך שגם הזדמנויות אחרות יכולות לצוץ. יש, למשל, אפליקציות לחיפוש מערכת יחסים עם נשים שמנות, אבל חלק גדול מהגברים לא ישתמשו בהן, כי משיכה לנשים כאלו עדיין נחשבת טאבו.
"באופן לא מפתיע, אנשים שמרגישים בחוץ בתחומי חיים שונים, יהיו מדוכאים גם כאן ויש סבירות נמוכה שיבחרו בהם", אומרת מליסה פאבלו, חוקרת מיניות ויחסים, שגם היא פעילה בטינדר. "עולם הדייטינג הוא השתקפות של העולם באופן כללי, והעולם שלנו, למרבה הצער, הוא מפלה". פאבלו, שהיא עצמה אישה רזה, החליטה לעשות כמה צעדים כדי להימנע משמנופוביה: "אני עושה סווייפ שמאלה לכל מי שמודיע שהוא מתאמן בתור תחום עניין למשל. זאת מבהיר לי מי הבנאדם".
גם לינה מספרת שהיא מסמנת בדגל אדום כל גבר שמעיד על עצמו שהוא "שומר על כושר": "הניסיון לימד אותי שאלה אנשים שכנראה לא יחבבו אותי, הם פשוט לא ירגישו נוח לכתוב 'אין מצב לשמנות'", היא מסבירה, "הם יכתבו משהו כמו 'אני ממש ממש בקטע של ספורט ומקווה שגם את'. קריצה. היום אני לא עונה לאף אחד שמעליב אותי, פשוט עושה אנמאץ'", מוסיפה לינה. "אנשים כאלה לא ראויים למאמץ הרגשי בכלל. אני שמנה, אני בסדר עם זה גם אם הוא לא".