לכל אחת יש את החברה הזו. הכי מקסימה, הכי מגניבה, הכי מפרגנת. עד שקורה לך משהו טוב. או שהיא נזכרת שיש לך את מה שלה אין. אז היא משנה את עורה, מתחילה לזרוק הערות מרושעות, מורידה אותך יופי איפה שרק אפשר וגם המחמאות שלה נשמעות יותר כמו נעיצת סיכות בבובת וודו שלך. בדבר אחד אין ספק: הבחורה מקנאה בך.
תהילה (28) מתל אביב, חוותה את זה על בשרה. לפני מספר חודשים, היא אירחה קולגה שלה, שכבר הפכה לחברה, בביתה בזמן שבן זוגה היה בחו"ל. "הבחורה עברה כמה טלטלות בחייה. היא בדיוק יצאה מקשר לא נעים והייתה בין מעברי דירה. הייתי כתף מנחמת בשבילה ואיכשהו הפכנו לחברות. כשהיא גרה אצלי התחילו הויכוחים, שמהר מאד הפכו למריבות, ובאחת מהן האש התלקחה והיא צרחה עלי: 'לא לכולנו השמש זורחת מהתחת, לא לכולנו יש זוגיות טובה, וגרים בדירה מגניבה במרכז תל אביב'. ואז הבנתי שהבחורה מסכנה. היא פשוט מקנאה. זה אכל אותה מבפנים. היום אנחנו לא בקשר, אני חושבת שזה עדיף לכל הצדדים".
גם מרינה, בת 30 מתל אביב, יצאה ממערכת יחסים עם חברה כשהבינה שהכוח המניע בחברות שלהן הוא קנאה. הקנאה הזו, אגב, הובילה את השתיים למקומות אפלים. בשנה הראשונה לתיכון היא הכירה את נועה, שחזרה לארץ אחרי שהות בחו"ל עם המשפחה והשתיים הפכו לחברות. מהר מאד החברות הזו הפכה לאובססיה, מהצד של נועה. "היא הייתה חסרת בטחון ולא הכירה אף אחד. היה לה רק אותי", מרינה נזכרת. "היא התלבשה, דיברה והתנהגה כמוני, הייתה חברה של החברות שלי וככל הנראה גם הייתה עם האקס שלי אחרי שנפרדנו. כשמישהו מקנא בך קנאה טהורה, אני חושבת שזה בדרך כלל נובע מאיזה סרט שלו עם עצמו, ובואי נגיד שהיא הייתה לגמרי שרוטה. באיזה שהוא שלב הגיעו מים עד נפש והחלטתי להפסיק להיות חברה שלה. אולי בדיעבד הייתי צריכה לעזור לה, כי היה לה קשה עם עצמה, אבל היא כל כך הרגיזה אותי שלא יכולתי".
"הרגש הזה כל כך 'אסור' אז חייבים להסתיר אותו"
"קנאה היא אחד הנושאים הכי קשים וטעונים. בגדר טאבו", מגלה פרופ' סוזי קגן, מטפלת זוגית ומשפחתית בכירה, בעלת מרכז לטיפול רגשי בילדים ומבוגרים. "יש לגיטימציה להרגיש רגש כמו כעס או שנאה, אבל יש רגש אחד שנמצא בקונוטציה שלילית שאנחנו כמעט מבטלים אותו, לא מאפשרים או לא מאמינים שאנחנו מרגישים אותו וזו הקנאה. זה רגש טבעי לגמרי. רוב בני האדם חשים קנאה במעמד, ביכולות – במשהו שאין להם".
עוד מוסיפה כגן, כי רגש הקנאה לא מתחשב בסוג הקרבה. "את יכולה להגיד לעצמך: זאת הבת שלי, אני לא יכולה לקנא בה – זו אמירה רציונלית, אבל בפועל לקנאה אין מסננים. בגלל שהרגש הזה כל כך 'אסור' הוא נכנס למימד ה'סוד' והופך מהר מאד להיות עומס רגשי על אותו אדם".
האם קיים הבדל בין קנאה נשית לגברית?
"סטטיסטית, נשים מקנאות בדברים ויזואלים יותר, כמו בית יפה מבחינת עיצובית, מראה פנים, גוף או לבוש. לעומת זאת, גברים בדרך כלל יותר מקנאים בנושאים שסביב הכסף ובמה הוא יכול לקנות לנו – מכונית יוקרה, בית גדול. עניינים שקשורים למעמד כלכלי".
מה ההבדל בתגובת הקנאה של נשים ושל גברים?
"זו כמובן הכללה, אבל נשים יותר מתקשות להתנהל מול מושא הקנאה שלהם בעוד אצל הגברים יש שיח פנימי מסוג אחר. נשים יכולות להיות פוגעניות, רגש הקנאה משתלט ויכול להוביל לפעולה שלילית. למשל, אם מושא הקנאה מגיע להתייעצות. למטופלת שלי, בחורה יפהפיה בת 27, נכנס איזה ג'וק לראש שהאף שלה לא מושלם, מה שלא נכון, אגב. היא התייעצה עם חברתה הטובה ושאלה אותה האם היא חושבת שהיא צריכה ללכת לניתוח פלסטי. החברה אמרה לה שלדעתה היא צריכה ניתוח. היא לא עשתה את הניתוח ובשלב מאוחר יותר, כשהתעמתה עם החברה, זו אמרה שבעצם היא קיוותה לשני דברים: שהבטחון העצמי שלה יפגע, כי הנה היא מאשרת לה שחלק בפנים שלה לא יפה או שהניתוח יעשה לה רע".
האם רגש הקנאה מפסיק באיזה שהוא גיל?
"לצערינו, מדובר ברגש חזק שמלווה אותנו כל החיים. יש לי מטופלת בת 67 שהיא אלמנה מגיל 45. חברתה הפכה לאלמנה לפני שבועיים. עכשיו, היא אומרת לי, היא באמת יכולה להיות חברה שלה. אחרי שבעלה של החברה נפטר היא מרשה לעצמה לומר את זה – היא מרגישה הקלה".
מה יכולה לעשות מי שמרגישה שהחברה שלה מקנאה?
"יש בושה מאד גדולה למי שמרגישה שמקנאים בה לדבר עם החברה הקנאית בגלל שזה טאבו, ויש לנו תפיסה שזה מגיע ממקור שחצני. וברגע שאנחנו אומרים את המילה 'לקנא' זה מיד הופך אדם לאגרסיבי – בדרך כלל בקרב בני נוער, 'את? מה יש לקנא בך בכלל?', ואז מתחילה מריבה".
ומה עושים כשמקנאים בחברה הטובה, עד שזה שורף בלב?
"הקנאה מפעפעת, כמו בסיר לחץ. צריך לדבר על זה, זה אמנם לא מבטל או מרפא אותה אבל זה משחרר. אפשר לדבר על זה בהומור אם זה קל יותר, בחצי צחוק. אבל חשוב לגלות את זה באיזו שהיא צורה. אחרת זה יופיע כשחברה שלך תבקש ממך עצה, ואת תתני לי אחת פוגענית. תהיי מודעת לזה שהקנאה מנהלת אותך, ואל תתפתי לפגוע".
"הטרפתי את עצמי שהוא יבגוד בי עם החברה שלי"
"מגיל די צעיר אני זוכרת את חווית הקנאה. בבית הספר היסודי הייתי ילדה לא מקובלת והסתכלתי בקנאה על הבנות שהיו מלכות הכיתה – כמו בסרט אמריקאי", מספרת הילה לוי, בת 37, נשואה פלוס שניים מהרצליה, עורכת דין ובלוגרית. "גם כשבגרתי, אני זוכרת שבתיכון תמיד הרגשתי שהחברות הטובות ביותר שלי היו נראות לי כאלה מוצלחות: יפות, חכמות ומגניבות ותמיד הרגשתי 'לא מספיק'. השיא היה באוניברסיטה, עם מי שהיא עד היום אחת החברות הטובות שלי. היא מאוד יפה, חכמה, שנונה ומצחיקה, ואם כל זה לא מספיק, הלימודים באו לה כל כך בקלות - בזמן שאני הייתי יורקת דם ומוציאה בקושי שמונים, היא הייתה לומדת רבע מהזמן ומפגיזה בציונים.
הערצתי אותה והיה ברור לי שכל בחור שיפגוש את שתינו יתאהב בה ולא בי, ולכן שכשמישהו התחיל איתי הופתעתי. נהיינו זוג, אבל כל הזמן פחדתי שבסוף הוא יתאהב בה – הוא הכיר את שתינו. פשוט לא האמנתי שמבין שתינו הוא יבחר בי ולא בה. כל כך הטרפתי את עצמי, שבסוף נפרדתי ממנו כי פשוט לא האמנתי שזה יכול להמשך".
מתי הבנת שהקנאה עושה לך רע?
"בעקבות הפרידה קלטתי שכנראה הבעיה היא בעיקר אצלי והלכתי לטיפול שדי סידר לי את הראש. כשבגרתי וסיפרתי על זה בגילוי לב לאותה חברה היא הפתיעה אותי בתגובה שלה: היא אמרה לי שהרגישה שהתייחסתי אליה בכזאת הערצה עיוורת, עד כדי כך שחששה לספר לי על 'כשלונות' שלה כדי שאני לא אתאכזב".
פרופ' קגן מגלה שהקנאה יכולה לשתק, אבל יכולה גם להניע לפעולה – וכאן, היא דווקא יכולה ליצור משהו חיובי בחיינו. "אם הקנאה משתקת אותך, זה סימן להתרחק מאותה בחורה, גם אם את אוהבת אותה. אם נכנסת לדכאון או מרה שחורה ולא מאמינה שתשיגי כלום בחייך, זה בעייתי. מצד שני, זה יכול להניע אותך להתקדם, להגיע להישגים, זה מדרבן ונותן מוטיבציה. אפשר לגלות לחברה שאת מקנאה בה ולהוסיף 'אני מקנאה, במובן הטוב. גם אני רוצה להתקדם ולהיות כך וכך'. אפשר לתעל את הרגש ההרסני הזה למחוזות יותר טובים".
וזה בדיוק מה שמיוחד בסיפור של לוי - העובדה שהיא הייתה מודעת למה שהקנאה מייצרת אצלה, ואכן הצליחה לתעל אותה לטובתה האישית: "בחלוף השנים והרבה בעקבות הטיפול, התחלתי להתייחס לזה אחרת. הקנאה עדיין עולה הרבה פעמים בעיקר בתחום הקריירה ולכן אני תמיד מנסה לראות מה אני יכולה ללמוד מאותה אישה שהגיעה לנקודה כל כך מוצלחת בעיני שמעוררת בי קנאה. הרבה פעמים אני פשוט שואלת מישהי איך היא עשתה את זה, איך היא הגיעה לשם - התוצאות של זה בעבודה פשוט מדהימות. זה עזר לי לצמוח וללמוד היום".
לוי מגלה שגם בכובע הבלוגרית יש לא מעט רגעי קנאה. "הבלוג שלי קיים כמעט ארבע שנים ולאחרונה נתקלתי בבלוגרית שכותבת על תחומים דומים מאוד לשלי שחגגה שנתיים לבלוג שלה וכמות התגובות שהייתה לה בתוך הבלוג כדי לברך אותה הייתה פשוט מדהימה. לא הבנתי איך זה שהבלוג שלה קיים חצי מהזמן שלי ויש לה כזה קהל קוראות עצום ומפרגן. אז גם כאן החלטתי לעשות מעשה ובדיוק השבוע נפגשתי עם מומחה SEO שיעזור לי להבין את רזי הגוגל ולשפר את מקומי בחיפושים אורגניים. אני לוקחת את הקנאה למקום שיכול להעצים אותי".
גם מיקה, בת 36 מגוש דן, המגדירה את עצמה כ"קנאית שקטה", הצליחה לקחת את הקנאה למקום החיובי של צמיחה. היא לעולם לא תחשוף את זה מול חברותיה, אבל היא מקנאה יותר מכל בדבר אחד שיש להן, ולה אין: אימא. "כל מי שיש לה אמא אמיתית, שעוזרת לה וכזו שאפשר לסמוך עליה ולהתייעץ ולדבר על הכל. אין לי את זה. וגם לא עזרה. עכשיו, עם התינוקת השניה שלי, הכל קל יותר, אבל בתור אמא צעירה הייתי ממש אומללה ובודדה. החוסר באמא אמיתית, אמפתית ומכילה היה לי קשה ומאוד מורגש. השינוי המטלטל בילד הראשון יכול לגרום להלם, לדכדוך, לרגשות אשם, להרגשה שהחיים נגמרו, לבדידות. כשיש אמא נוכחת וסביבה משפחתית תומכת זה ממש יכול לעשות את ההבדל. למדתי כל כך הרבה מאז הלידה של הבת הראשונה שלי והאמהות הנוכחית שלי שונה בהרבה ולטובה. בגלל שאני יודעת כמה קשה המחסור הזה, אני משתדלת להיות לעזר ולאוזן קשבת לכל מי שילדה, בעיקר את הילד הראשון".