שי-לי שינדלר התעוררה יום אחד וגילתה שיש לה בעו"ש 250 מיליון דולר, שזה קצת יותר ממיליארד שקלים חדשים. סכום אותו הרוויח בעלה, ליעד אגמון, מייסד ומנכ"ל חברת דינמיק יילד, בעקבות רכישת החברה על ידי מקדונלד'ס. זה קצת מזכיר לי את הבוקר ההוא שהתעוררתי וגיליתי שביטוח לאומי זיכו אותי ב-159.90 שקל על חיוב שגוי.
בעקבות העושר הפתאומי יצאה שינדלר למסע אחר המתעשרים החדשים, כדי לראות מה קורה להם ב"יום שאחרי האקזיט", ויצרה את הסרט "העשירים החדשים" ששודר אמש בקשת 12. בסרט היא מדברת על איך זה מרגיש להיות עשירה ברגע, פותחת דלת לפחדים ולחרדות שהילדים שלה יגדלו להיות פריבילגיים ומדברת גם על מה זה אומר להיות "אשת איש" עם פורשה בחניה הצמודה ועם שקט ורוגע שבחשבון הבנק יש פלוס תמידי עם שש ספרות.
אז אחרי שבלעתי רוק, עשיתי מדיטציה והקשבתי לפודקאסט על "איך לקבל את הכאן והעכשיו גם כשבא לי להתפוצץ ולבכות יחד", הנה כמה דברים שעלו לי בזמן הצפייה.
האקזיט הוא גם שלך, חד משמעית
"אתה מרגיש שהאקזיט הזה הוא שלי כמו שהוא שלך?", שואלת שי-לי את ליעד. ובכן, ממגדל השן שלי בדירת חמישה חדרים בנס ציונה עם משכנתא (ולא, ללא פתיחת עיניים), הרשי לי לומר: התשובה היא כן. זה אקזיט שלך. חד משמעית.
כאישה נשואה מזה 14 שנים למדתי דבר אחד ברור: כדי שאחד מבני הזוג יצליח (לא בהכרח באקזיט. זה גם יכול להיות מישהו שמחליט שהוא מתחרה לטריאתלון, יוצא לקריירה שנייה או רוצה לעשות הסבת מקצוע באמצע החיים), השני חייב לאפשר לו את זה. וזה כמובן לא חייב להיות הגבר, אבל בכל הנוגע לקריירה לפחות - בואו לא ניתמם.
התפקיד של כינור שני
כשלפרטנר יש חלום אמיתי שיעשה אותו בסוף מאושר/מעושר/מסופק, הדבר האחרון שנרצה זה לקרקע אותו ולנטרל אותו. אם הוא מספיק מוכשר ובעל יכולת, התפקיד של השותף הוא לאפשר לחלום הזה לקרות ולהצליח, וזה בהכרח אומר לתת לו את הרוח הגבית, את האמון שהוא יכול, את הזמן ואת הכוח לזנק קדימה. זה לאחל לו דרך צלחה בכל אותן נסיעות עבודה ממושכות, זה להיות בטקסי השינה בכל אותן ישיבות לילה מאוחרות או לדאוג לכריכי הבוקר בכל אותן ריצות בוקר מוקדמות, זה להיות האוזן לילדים כשהאוזן של הפרטנר צמודה לטלפון (גם פה - זו לרוב תהיה האישה, כן?).
רוצה לומר: רק על היותך שם, נותנת לו גב, ליטוף וקפה טו גו – הרווחת ביושר לפחות 30% מהאקזיט. שנמשיך?
המחיר ששילמנו משותף? לא בטוח
כששי-לי שואלת את ליעד אם האקזיט הוא שלה כמו שהוא שלו, הוא ענה לה: "אני מרגיש שאת בת הזוג שלי ועשינו את זה ביחד, אבל זה אקזיט שלי". עוד הוסיף: "מה שאת עושה בקריירה שלך הוא שלך. זה לא שלי. אני כאן ללוות אותך. אנחנו במסע משותף ויש לך המון קרדיט בדבר הזה. חד משמעית. המחיר ששילמנו משותף ולכן גם ההנאה מההצלחה - משותפת".
מרואיינת אחת בסרט אמרה: "אני מרגישה שעבדתי כל החיים. יש לי תואר בפיזיקה, הייתי בתפקידים בכירים בהייטק. אבל לא משנה באיזה תפקיד אהיה ומה אביא הביתה – זה שולי ביחס למה שיואב הביא. בסופו של דבר, קשה לי שבניתי את עצמי כל החיים ובסוף נעשיתי אשת איש".
אז רגע, החזיקו את כל הסוסים: ברור שכדי להגיע לאקזיט - כולם משלמים מחיר. בהחלט. הבעיה היא שנוטים לזלזל במחיר ששילם זה שנשאר מאחור, בבית, בטיפול בילדים, במשק הבית, בהתקפי הזעם של הילד, בלקחת אותם לחוגים ולבחור להם את הבגדים (כי מסתבר שיש מספר גוונים של בגדי גוף שחורים, כידוע לכל), בלעשות איתם את השיעורים (לעשות? התכוונתי כמובן לומר לרסס את כל הבית בצווחות כדי שיכתבו יותר גדול כי אמא כבר בת 43 ולא רואה טוב, ואין צורך בתשובה מלאה. אני מוותרת לך!), ובלהתדיין איתם אם גבינה צהובה נחשבת ארוחת ערב (בימים מסוימים, היא גם נחשבת ארוחת צהריים אגב). זה לטפל בריבים ביניהם כי "היא נשמה לכיווני" ו"לא מבינה למה התעקשתם להביא לי אח". כזה.
ומה לעשות? בלא מעט מהמקרים, מי שנשאר מאחור היא עדיין האישה. שלא משנה אגב במה היא תעבוד או כמה קרייריסטית תהיה בעצמה - היא כנראה זו שתחזור מוקדם יותר כמעט בכל ימי השבוע, וגם אם לא, היא זו שתדאג לבייביסיטר ולסידורים כשתתעכב בעבודה. היא זו שתקבל את השיחות מהגנים ומבית הספר. הוא יעודכן במקרה הטוב בסוף היום, או בסוף השבוע או אם בכלל.
לא משנה כמה שוויונית מערכת היחסים שלכם, בחלק גדול מהבתים – זה מה שקורה. אז כולם משלמים מחיר, אבל האם כולם מכירים ומעריכים את המחיר הזה? בעיניי הוא לא קטן, הוא לא פעוט. למעשה הוא גדול כמו התקף הטנטרום שהילד דפק בקניון. הוא ענק.
בשורה התחתונה: גם ב-2022 לגברים קל יותר. נקודה.
גברים לא ממצמצים מהמילה "כסף" בעוד שנשים מתכווצות בכיסא
כל המרואיינים הגברים בסרט, בלי יוצא מן הכלל, דיברו על הכסף שלהם בפתיחות, בקבלה מוחלטת, ועל כמה שהרוויחו אותו ביושר. צודקים. הנשים לעומת זאת, גם אלו שעשו אקזיט בעצמן (אחת מתוך השתיים), היו יותר מסוייגות, ונשות הגברים היו ממש מכווצות ונעו באי נוחות.
נשים לא מדברות על כסף? שוקינג. לא מפליא, לא חדש, לא תקין. הסרט מוכיח את הפער העצום בתפיסה של הגבר את הכסף אל מול התפיסה של האישה וזה ממש מציק ברשתית של העין לראות את זה. בא לי ממש להיות קצת כמו ליעד ושות'. גם אם מדובר בחמש ספרות עם נקודה של אגורות. כסף זה כסף ואם הרווחנו אותו ביושר, בכישרון ובעבודה קשה - אין סיבה שלנשים לא יהיו ביצים לומר בריש גלי: "I OWN IT" או לצורך העניין: "בעלי עשה אקזיט. אחרי שאפשרתי לו להגיע לזה".
View this post on Instagram
ומחשבה אחרונה: אם שי-לי הייתה עושה את האקזיט, האם היה יוצא סרט כזה?
האם אתם מסוגלים לדמיין את ליעד תוהה האם הוא ראוי לכל הכסף הזה? איך הוא מרגיש לגבי הפורשה שלו? האם היה מסוייג לכל הדבר הזה? האם היה מעלה את השאלות האלו? לסרט קוראים "העשירים החדשים". איך בא לי לעשות סרט "העשירות החזקות". בכיכובי. אומרים שמחשבה יוצרת מציאות. אני מתכוונת למכור את זה כאקזיט. יש קונים?