מחלקת השיווק של "המשביר לצרכן" קיבלה השנה שתי החלטות נבונות שהעידו על כשרונה להכות בברזל בעודו חם: ההחלטה הראשונה הייתה ללהק את איילת זורר כפרזנטורית רגע אחרי שהיא הודחה מגולברי. זורר, שפוטרה בטענה שהמראה שלה "השתנה לרעה", התקבלה בזרועות פתוחות וצ'ק שמנמן, וכולנו שמחנו שהצדק נעשה, ושאכן מוקדם מדי להפסיד את הדוגמנית בת ה-46. ההחלטה השנייה היתה הבחירה בשחקנית רנין בשאראת לככב בפרסומת בערבית ששודרה בערב גמר היורוליג, כשהרייטינג בשיאו. צופים רבים הגיבו בזעם בעמוד הפייסבוק של המותג ואיימו להחרימו, אך מנכ"ל המשביר, רמי שביט, לא נשבר ולא התנצל: "לא נהיה נתונים לסחיטה ואיום של אף אחד. אנו מנהלים עסק בכבוד ומפרנסים אלפי משפחות. שלא יאיימו עלינו".
ואז הגיעה הפרסומת האחרונה של המשביר, ולצערנו היא נעדרת לחלוטין מאותו התחכום והמחשבה המקוריים שפגשנו בקמפיינים הקודמים. "לבד בט"ו באב?", שואל התשדיר ומיד מציע, "במקום גלידה קני מסקרה". וכך, באבחה אחת, המשביר חזרה לקו מיושן, מעליב ואפילו ביקורתי נגד נשים. כך עושים חמש טעויות ב-14 שניות.
טעות ראשונה: הגחכה של קהל היעד
חגי אהבה, ולנטיינ'ס וט"ו באב, נתפסים כבר שנים כחגי צרכנות שכל מטרתם היא לגרום לאנשים להוציא כסף. גברים מוכי אהבה או אשמה נקראים לרוץ לקנות דובי שמחזיק לב שמחזיק דובי, ואילו הנשים מתבקשות "להשקיע בעצמן". מדובר כנראה בטריק הכי ישן בספר: כדי לגרום לנשים לבזבז, יש לעלוב ולעורר בהן ספקות, ואם אפשר - אז עדיף בפריים טיים. כך למשל היה עם האישה המחושמלת בפרסומת של אסם (שלבסוף נפסלה לשידור), וכך גם עם הסקסיזם המתמשך של גולדסטאר. תוך כמה משפטים קצרים המשביר הצליח ללעוג לקהל הקונות המרכזי שלו, אבל היי - הכל בצחוק. מי שמתעצבנת היא בטח סתם פמיניסטית מרשעת וממורמרת.
טעות שניה: חדירה לחיים
מנהלי הקמפיין הבעייתי הזה לא הסתפקו בשידור הפרסומת בטלוויזיה וברשת, אלא גם שלחו הודעות סמס פרטיות ללקוחות (שנקווה שאכן הסכימו לקבל דיוורים מהחברה). בדומה למטרידני רשת שלא מבקשים הסכמה לפני שהם מציקים בשאלות פרובוקטיביות, המשביר הגיע למכשירי הטלפון של נשים עם הגרסה שלו ל"ערה". הודעות מהסוג הזה אכן מתקבלות בהומור כשזה מגיע מהחברה הכי טובה, לא ממותג מסחרי. המשביר לצרכן הוא לא הבי.אף.אף שלי, והוא בטח לא אמור לשלוח לי הודעות פרטיות.
טעות שלישית: חיזוק המסר שרווקות הן נשים שנכשלו
במשביר לצרכן נשענים על ההשערה שאישה רווקה היא בהכרח עצובה ולא ממומשת. האם באמת אין זה מתקבל על הדעת שיש נשים שהן רווקות מבחירה? האם זה כל כך מוזר והזוי שיש מי שבאמת ובתמים נהנית מהבונוסים שמציעים לה חיי הרווקות, וכשתרצה להתמסד, היא תעשה את זה גם בלי ניגו'סים של חברות? כמובן שאף מותג אף פעם לא יפנה במסר דומה לגברים. הרי הם תמיד נתפסים מאושרים יותר כשהם במצב צבירה: רווק. במקום שבו הן נכשלות - הם מצליחים.
טעות רביעית: זלזול באינטליגנציה של נשים
יש נשים שמחפשות קשר ואהבה, יש כאלה שבאמת ובתמים מתבאסות שהן בלי בני זוג בחג האהבה, אבל הפתרון לזה הוא לא התאבדות לתוך מיכל גלידה או אפילו שופינג ואיפור. המשביר מציע לנו למלא את החסכים הרגשיים במסקרה חדשה או חזייה - האם אנחנו נתפסות עד כדי כך צרות אופקים?
טעות חמישית: הכל מתחיל ונגמר בגבר
כשהקריינית רומזת לנו שאולי עדיף לוותר על הגלידה לטובת איפור, היא פונה למכנה המשותף הנמוך ביותר תוך משחק על רגש הנחיתות הכי עמוק שלנו – דימוי גוף שלילי. במקום זה, היא מציעה לנו להשקיע קצת יותר במראה החיצוני, כדי שאולי בחג האהבה הבא לא נסיים בודדות וגלמודות על הספה. הרי הכל מתחיל ונגמר באיך שאת נראית. לא?
המשביר לצרכן בחרו לא להגיב לכתבה.