אתמול בערב הושג הסכם בין הפרקליטות הצבאית לבין פרקליטיו של אופק בוכריס בעניין עבירות מין חמורות שהוא ביצע לכאורה בחיילת א' ובקצינה ל' שהיו תחת פיקודו. על פי ההסכם, בוכריס יודה ויורשע בשורת עבירות מין אבל סעיף האונס יוסר. כעת, הפרקליטות מתהדרת תחת כל כלי תקשורת רענן שהיא הגיעה להישג משמעותי והצליחה להוכיח שבוכריס שיקר כשטען באופן עקבי שהוא לא קיים מגע מיני עם מי מהמתלוננות. אבל אולי הגיעה הזמן לבוחן מציאות לפרקליטות, אין כאן הישג. יש כאן חרפה.
עשרים שנה בכלא או חמש?
המתלוננות אזרו אומץ רב והגיעו להגיש תלונה על מעשי התקיפה הנוראיים שבוכריס ביצע בהן לכאורה. א' הגישה תלונה על מעשי אונס ומעשי סדום כאשר העונש המרבי על העבירות הללו, בנסיבות המחמירות בהן הן בוצעו הוא 20 שנים. במקום זה, הפרקליטות "הצליחה" להביא את בוכריס להודות בהסדר הטיעון בבעילה אסורה בהסכמה, עבירה עליה העונש המרבי הוא חמש שנים, ובהסדר שהם הגיעו אין אפילו מאסר בפועל.
ל' הקצינה ששירתה תחתיו התלוננה על מעשה מגונה, עבירה עליה העונש המרבי הוא שבע שנים. במקום זה, הפרקליטות רודפת הצדק הגיעה להישג מרשים מאוד שהיא החליפה את סעיף האישום של מעשה מגונה ב"התנהגות שאינה הולמת". הגדרת המושגים בפרקליטות לא ברורה כי לקיים מגע מיני עם מישהי בכמה דרגות מתחתיך תוך ניצול יחסי מרות זאת לא התנהגות שאינה הולמת. התנהגות שאינה הולמת זה לסחוב מהדק, לעומת זאת, להיכנס לקצינה/חיילת לתחתונים זאת כבר אופרה אחרת לגמרי ויש לה שם, מעשה מגונה שמוגדר בחוק כמעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים.
נראה שמישהו בפרקליטות שכח את התפקיד שלו, והתפקיד הוא מאוד ברור, לדאוג לשמירת האינטרס הציבורי ולא על שמירת האינטרס של בוכריס או מפקדים אחרים שסרחו. גיבורי ישראל ככל שיהיו, כשאני שולחת את הבת שלי לצבא הגנה לישראל אני מצפה שהבת שלי תהיה חלק מישראל עליו הצבא מגן בחירוף נפש. תדע כל אם עברייה כמובן.
הסדרי הטיעון: יריקה בפרצוף
הפרקליטות הצבאית כנראה לא מפנימה את השינוי שאנחנו הציבור כותבות בדם. רק בשבוע שעבר נשים אמיצות נחשפו בזו אחר זו וטענו בקול רם שאלון קסטיאל אנס אותן. הן צעדו בראש מורם וסרבו להתחבא מאחורי פיקסלים ובצדק, הן אינן אשמות בתקיפה המינית שחוו, יש רק אשם אחד, האנס, והוא זה שצריך להתבייש.
לפני כשנה האנס יניב נחמן הודה והורשע בעבירת האינוס ומעשה מגונה בכוח, העונש המגוחך שבית המשפט גזר עליו היה חצי שנה של עבודות שירות. רוני ריבר, המתלוננת היחידה שתלונתה הגיעה להסדר הטיעון, שכן מעל שבע נשים הגישו תלונה שנחמן אנס אותן - אך רק אחת הצליחה לעבור את דרך החתחתים שהעבירה את כולן המשטרה והפרקליטות- סירבה לקבל את הסדר הטיעון והתראיינה בפנים גלויות וביקשה לעצמה את הדבר הבסיסי ביותר. צדק. עונש מאסר לאנס שלה ושל רבות אחרות שמערכת המשפט פשוט לא יודעת איך לטפל בתלונות שלהן.
כמו אז, גם עכשיו, הפרקליטות יוזמת ומסכימה להסדרי טיעון מביכים. הסדרי טיעון שהם יריקה בפרצופן של המתלוננות ושל הציבור בכלל.
אונס הוא פשע נגד החברה כולה
על פי הפרסומים בחדשות 2, עורכות דינה של המתלוננת המרכזית בפרשה הבהירו כי היא לא תתנגד לעסקה, אבל ההצהרה הזאת חסרת משמעות. בהליך פלילי המדינה מתנהלת מול הנאשם מתוך תפיסה חברתית שהפשע, כלומר האונס, הוא פשע נגד החברה כולה. מהטעם הזה, הנפגעת היא לא צד בהליך אלא המדינה נגד האנס. אם הנפגעת מסכימה או מסרבת להסדר הטיעון זה לא מעניין באמת אף אחד והחוק קובע כי היא זכאית להביע את עמדתה על ההסדר לפני קבלת החלטה בעניין אך בפועל, אין חובה לקחת אותה בחשבון.
יכול להיות שהשינוי הציבורי לא נוח לפרקליטות ולכן מישהו שם מסרב להפנים אותו. מישהו שם מסרב להבין שאנחנו הציבור ועל האינטרס שלנו יש להגן. שאנחנו החברה שהם מייצגים ושהם חוטאים לנו כל כך. חוטאים לנו, מבזים אותנו. ואנחנו לא שותקות יותר, אנחנו לא נשתוק. אנחנו לא מסתפקות בהוכחה שהוא שיקר, אנחנו רוצות שהצדק ייעשה. אנחנו עומדות איתנות אחת בשביל השניה, תומכות נפשית, מלוות אחת את השניה לתחנת משטרה אפילו בלי להכיר. אנחנו מאוחדות, חזקות, ולא ניתן להסדר טיעון הזה לעבור. אנחנו הציבור ואנחנו צדק צדק רודפות. בשבילנו, בשביל האחיות שלנו, בשביל הבנות שלנו.
עדי עזוז היא עו״ד, פעילה פמיניסטית וממובילות התארגנות צדק צדק רודפות