עד גיל ההתבגרות המשקפיים שלי היו הסיבה לנידוי החברתי שלי. אלה היו משקפיים ענקיים שכיסו את פניה של ילדה בת שלוש וגרמו לה להיות מעט חריגה בנוף. אבל אז הגיע גיל ההתבגרות, והשיער שלי, שקודם היה חלק, החל להתלתל ולהתקרזל. מאותו רגע, המשקפיים הפכו לשקופים והכינוי "משקפופרית" הוחלף ב"מתולתלת". התלתלים היו לי לנטל. שנאתי אותם בכל צורה והעדפתי להדק אותם בכמויות של ג'ל ולקשור בקוקו עגבנייה.
במהלך התיכון, עשיתי לא מעט דברים כדי לנסות לבטל את רוע הגזרה. עשיתי פן אצל ספר - וקיבלתי בתמורה תסרוקת שנראת כמו פאה נפוחה ומחושמלת, ועברתי טיפול ל"פתיחת תלתלים" - בעקבותיו קיבלתי שיער מדהים, עד ששוב צמחו לי תלתלים מקורזלים בשורש השיער. הפכתי לסוג של בדיחה. הרגשתי שאני לא כאן ולא שם. לא מתולתלת ולא חלקה. לא אני.
ואז, אחרי הצבא, משהו השתנה. השתחררתי מצה"ל והחלטתי לצאת לחופשי, למרוד, לאמץ את התלתלים שלי. מצאתי ספר שאוהב תלתלים (משימה לא פשוטה בכלל) שלימד אותי את סוד הקסם וצייד אותי בכמה תכשירים שבעזרתם סיגלתי שיגרת טיפוח. מאז לא רק שהפכתי למתולתלת לגמרי, אני גם עושה הכול כדי להעצים את התלתלים ולתת להם מראה נפוח ומלא יותר. החרדה הכי גדולה שלי הפכה הנשירה, שמא נפח התלתלים ירד ואני אשאר עם מה שאני קוראת לו "תלתלים עצובים".
זורמת, קלילה, חסרת מעצורים - ממש לא
ככל שהזמן עבר, כך אהבתי את המראה שלי יותר. פתאום הרגשתי מיוחדת. פתאום הסביבה הגיבה אליהם בהתפעמות ("הלוואי והיה לי שיער כמו שלך") ואף זכיתי בזכותן ללא מעט תשומת לב גברית. אבל זה ממש לא אומר שהזוגיות הזאת מתנהלת על מי מנוחות. רוב הזמן לשיער שלי יש חיים משלו - ורוב הזמן הוא לא מסתדר.
"ספונטניות", למשל, אינה מילה שנמצאת בלקסיקון של מתולתלת. לפני כל יציאה מהבית אני חייבת להוסיף שעה של התארגנות רק כדי לסדר את התלתלים. שגרת הטיפוח שלי מחייבת השתעבדות למגוון רחב של מוצרי שיער, החל מהמסרק הנכון, דרך השמפו, המסכה ואינסוף קרמים. אם חלילה יחסר לי מרכיב אחד מתוך סדרת המוצרים, אין שום סיכוי שקסם התלתלים יעבוד. אבל בואו נניח רגע לנושאים הטכניים הבלתי נלאים, כי חוץ מהרעמה - נוספו לי גם שלל תכונות שלא ידעתי שיש לי.
מאז ששחררתי את התלתלים, לא פעם זכיתי לתגובות על היותי "מגניבה", "קלילה", "חסרת מעצורים", "כייפית" ו"זורמת" (לאחרות מוסיפים אפילו את "פרועה" או "רעשנית"). הלוואי והייתי כזאת - אבל אני לחלוטין לא. חוץ מהשינוי בשיער, נותרתי אותה חנונית ממושקפת שלימודים הם בראש מעייני. הפער הזה סיקרן אותי והחלטתי לבדוק למה בעצם רב הנשים מחליקות את שערן, למה למתולתלות מוצמדות תכונות אופי והאם יש בזה מן האמת? המחקר האישי הזה שלי הפך לפרוייקט במחלקה לעיצוב במכללת "סמינר הקיבוצים".
מחליקות - ומהוות מודל לחיקוי
התעסקות בשיער תמיד מצטיירת בתור משהו שטחי מאוד. נו, הנה עוד אישה שמתעסקת במראה החיצוני שלה. אבל לשיער יש משמעויות פוליטיות הרבה יותר נרחבות מאסתטיקה ויופי. באפריקה למשל, השיער השחור היה לשם דבר לאורך ההיסטוריה. ככל שהתהלכת עם רעמת שיער מפוארת יותר וגבוהה יותר, כך נחשבת אדם חשוב ומוערך יותר. השיער המקורזל והעבה נחשב סמל לכוח ועוצמה. כאשר האדם הלבן פלש לאפריקה ולקח לו משם עבדים, הוא חשב איך להשפילם ולהוריד את ביטחונם העצמי. המעשה הראשון שעשה היה גילוח שיער ראשם של האפריקנים, ובכך, בדומה לשמשון הגיבור, נטל מהם את כוחם.
הסרט "Good Hair" של הקומיקאי כריס רוק, עוקב אחר פרקטיקת ההחלקה המודרניות של נשים שחורות בארה"ב, וחושף את אחד הסודות השמורים ביותר בתעשיית הבידור. רוק מציג את התהליך הכואב של החלקת השיער בו נשים שחורות פוקדות את המספרה לעיתים תכופות ומשלמות הון תועפות כדי לחוות כאב שבסופו של דבר יביא ל"אושר": שיער חלק ונחשק.
הדרך הזאת לאושר עוברת דרך החלקות כימיות בתכשירים מסוכנים (Relaxer) ועד לשזירות מכאיבות עד דמעות ופאות המיובאות מהמזרח. בסרט מרואיינות לא מעט נשים מתעשיית הבידור כמו גם שחקניות וזמרות מוכרות החושפות שגם שיער ראשן מוחלק או שאינו אמיתי. האירוניה בכך היא שאותן נשים משמשות מודל להערצה עבור ילדות ונערות רבות ובכך הן מטפחות דור נוסף של מחליקות שיער, במקום להוכיח שאפשר אחרת.
"אחרי שעשיתי פן, כמות התלונות ירדה"
לצערי, הגישה הזאת היא לא מנת חלקן של נשים אפרו אמריקאיות בלבד. גם בטלוויזיה שלנו יש הרבה מאוד מתולתלות ומוחלקות - שלא עושות זאת רק כי הן באמת רוצות. באחת מתוכניות הבוקר של "אורלי וגיא" בערוץ 10 (בין המתולתלותת היחידות בתעשייה), התארחה שני עוקבי-פרטוש, סטודנטית לתואר שני בסוציולוגיה, שפרסמה לאחרונה את מחקרה בנושא. כמוני, גם היא רצתה להבין כיצד נשים מתולתול מושפעות משיער ראשן והתגובות אליו. המחקר שלה נגע ספציפית בקהל הישראלי והעלה שאלות הנוגעות גם לקשר העדתי בין שיער מתולתל ומזרחיות, אל מול שיער חלק ואשכנזיות.
במהלך הראיון, אורלי וגיא שוחחו טלפונית עם ח"כ שלי יחימוביץ'. יחימוביץ', היא אחת הדמויות המזוהות ביותר עם החלקת השיער הדרמטית עם המעבר לטלוויזיה. זכור לי במיוחד משפט שאמרה בראיון כשנשאלה על התגובות שקיבלה להחלקת השיער: "הדבר הכי מדהים הוא שאחרי שעשיתי פן, כמות התלונות על דברי תוכן שאמרתי ירדה ב־50%. זה לא מצחיק. יש כאן משהו פוליטי ומגדרי. בעיקר לנשים שיש להן דיעות והן נוכחות והן אומרות דברים שהם לפעמים שנויים במחלוקת. לכן אני אתיישר. אני אעמוד עם משמרות הפן ולפחות אני אגיד את הדברים שאני רוצה".
תלתלים נפתחים לעולם
ימים ולילות שקדתי על מציאת המשפטים המדויקים ביותר על מנת להעביר את "החוויה המתלתלת" ולאט־לאט נוספו עוד פיסות מידע שהתפתחו לקלסר עב־כרס. פתאום החיים שלי נהיו תלתלים, וכולם דיברו על תלתלים. כתבות בעיתון הציפו אותי בכל מקום: מגזינים לנשים לימדו איך להתמודד עם שיער טבעי, בעיתון "הארץ" כתבו בהתרסה על פריצתה של מברשת מחליקה חדשה, ומפורסמות רבות כמו יובל דיין, יוליה פלוטקין וקורין גדעון, מילאו את המסך בתלתלים ושימשו מודל לחיקוי.
בקולנוע, צירפה "דיסני" האגדית לאוסף הנסיכות את "מרידה" בסרט האנימציה "אמיצה" (2012). מרידה היא אינה נסיכה רגילה, היא מתולתלת שיער ומרדנית (כפי שמתבקש) שנמצאת בקונפליקט עם אימה חלקת השיער. גם הסדרות האהובות עליי כמו "סקס והעיר הגדולה", קיבלו משמעות חדשה והפכו גם הן לעוסקות בתסביך התלתלים. קארי ברדשו, הדמות הראשית, היא מתולתלת ניו־יורקית גאה. באחד הפרקים היא מגלה שאותו אקס מיתולוגי, עליו היא עדיין לא התגברה, מאורס לאישה אחרת. היא מפתחת תיאוריה יחד עם חברותיה , שכן התלתלים שלה מייצגים את היותה אישה מסובכת, ולכן כל גבר, כמו "מיסטר ביג", יעדיף אישה חלקת שיער ופשוטה - בלי כל הדרמה .
שיאו של המסע היה צפייה באייטם בחדשות אודות ילדה בת שש בשם אגם זכריה, שעברה חרם בבית הספר בגלל השיער המתולתל שלה. "אני רוצה שתעשי לי פן או קרחת", אמרה לאמה. אגם סיפרה שילדים הציקו לה ולא רצו לשבת לידה מפני שיש לה שיער "מכוער". ימים לאחר מכן הילדה קיבלה קמפיין וזכתה להפוך את ה"פגם" שלה לייחודיות. היה מחריד בעיניי לגלות ששיער ראש הופך להיות סיבה לנידוי חברתי, ובו בזמן נדהמתי שהעיסוק בשיער המתולתל צף שוב ושוב בתקופה האחרונה ומוצמדים אליו, ממש כמו בימים שאחרי העבדות בארה"ב, ערכים פוליטיים וחברתיים.
הצטברות החומרים גרמה לי לבלבול גדול. הגעתי למצב של גודש חומרים לספר עם מאות עובדות, מחקרים, ציטוטים ומאמרים אודות תלתלים. היה עלי לחזור לאחור, למה שריגש אותי בבחירת הנושא, לאותם סיפורים אישיים שנגעו בי וגרמו לי להזדהות. יצרתי סדרת איורים שמייצגת חוויה אישית שיכולה לעורר רגשות של הזדהות אצל כל מתולתלת. המסר שאני רוצה להעביר הוא פשוט. התלתלים שלי הם חלק ממני. הם לא תמיד נחמדים אליי, ולא תמיד אני אוהבת אותם. רוב הזמן הם מייצגים בי דברים שאינם בהכרח נכונים אבל הם כן מייחדים אותי, ובשבילי הם הדובדבן שבקצפת.
לי מולכו היא בוגרת המחלקה לעיצוב במכללת סמינר הקיבוצים. לי תציג את עבודתה במסגרת תערוכת הבוגרים של המחלקה לעיצוב שתפתח ב-30 ביוני (יום ה') במסגרת אירועי לילה לבן, במרכז עמיעד, שוק הפשפשים, תל אביב-יפו.