מי אני?
עדי שוורץ, בת 31 מעכו. עובדת כרכזת גיוס והשמה בחברת משאבי אנוש.
מי אני במספרים?
גובה: 1.68 מ'.
משקל לפני הירידה: 80 ק"ג.
משקל אחרי הירידה: 63 ק"ג.
כמה ירדתי: 17 ק"ג.
תקופת השינוי: שנה.
"לא גדלתי בבית של אנשים מלאים, אבל התרבות סובבת סביב אוכל"
עדי מאז ומתמיד גדלה בצד המלחמה במשקל, היא מתארת את עצמה כילדה מופנמת, שקטה ולא מקובלת שפחדה להתבלט. "הייתי מן כמו אקורדיון, עולה ויורדת", היא מספרת: "השמנתי בצבא והיו צריכים להרחיב לי את המדים. אחרי השחרור עליתי עוד אבל הצלחתי להוריד 12 ק"ג.
"לא מצאתי בגדים שנראו עליי טוב, זה מאוד פוגע בביטחון העצמי"
לא מעט פעמים ניסתה עדי דיאטות שונות שהצליחו – אך לזמן קצר. "נכנסתי למסגרות שלימדו איך לרדת, אבל לא הסבירו לי איך לשמור על זה". בעקבות מעבר דירה למרכז, חוותה עדי משבר נפשי שהתבטא באכילה רגשית, שרק הוסיפה למשקל שלה עוד כמה קילוגרמים.
"הבנתי שאני במקום רע עם עצמי, אבל מפה אני חייבת להתרומם למעלה"
כשעדי הבינה שהיא לא מרוצה מההישגים המקצועיים שלה, המגורים במרכז וכמובן – המשקל, היא החליטה לחזור לצפון ולהצטרף לקבוצת ההרזיה של שר פיטנס. "המעבר חזרה גרם לי להרגיש שאני צריכה לעשות שינוי, כשהצטרפתי לקבוצה נכנסתי למסגרת שנתנה לי הכל". בקבוצת ההרזיה קיבלה עדי תמיכה מקצועית, תפריט מאוזן ואימוני כושר קבועים.
"זה כבר לא לאכול מתי שבא לי וכמה שבא לי"
השינוי של עדי כלל פרידה מהמטוגנים והפחמימות הריקות: "אני מאוהבת בפסטות ושמנת והיום זה לא קיים בתפריט שלי", היא מספרת. היום עדי מתנהלת עם תפריט מסודר שכולל לחם קל, מנות מוקצבות וכמויות מדודות. "אם מאוד מתחשק לי משהו שאסור, אני מאפשרת את זה לעצמי ונהנית מזה עד הסוף". השינוי של עדי נכנס גם אל מקום העבודה שלה – שם כולם התגייסו למענה יחד.
"החלפתי לכל המשרד את התפריט. אין צ'יפס ושניצל, העוגיות שתמיד היו בסביבה נעלמו, אנשים רוצים שאני אצליח וזה מאוד מדרבן שיש מי שעובר את זה איתך". גם המשפחה של עדי מגויסת למען המטרה. ארוחות השישי בבית פחות שמנוניות ויותר בריאות: "יש יותר סלטים טריים ושעועית ירוקה היא מצרך חובה. לפעמים יש לי מנה מיוחדת".
"אימונים זה ההתמכרות שלי"
כדי להשלים את תהליך ההרזיה ולהתחטב, עדי מקפידה להתאמן ארבע פעמים בשבוע. כן, גם בימים הקרים והגשומים שהופכים את היציאה מהבית לקשים במיוחד: "אני עוברת אימון מגוון ועם יחס מאוד אישי, וכשלא בא לצאת מהבית, יש כאן אחווה נשית שנותנת המון כוח אחת לשנייה ומוודאת שכולנו מגיעות. זה הופך להיות חברתי כי הנשים כאן איתך עוברות את אותו תהליך. הן מבינות אותך הכי טוב".
"זו שגרה, זה אורח חיים וצריך לגייס כוחות לא להישבר"
גם עדי נאלצה להתמודד עם לא מעט משברים בדרך, במקרה שלה מדובר בירידה איטית יותר ותוצאות שלא תמיד נראות לעין מהר: "להיות צמודה לתפריט זה לא פשוט, אבל בסופו של יום אני כאן כי אני אוהבת לאכול וזו הנאה שאני לא אוותר עליה לגמרי. לוקח זמן ללמוד להתאזן ולא לתת לעצמך ליפול".
התפריט היומי שלי:
ארוחת בוקר: קפה וחטיף אנרגיה.
ארוחת ביניים: שתי פרוסות לחם קל עם גבינה.
ארוחת צהריים: חזה עוף עם תוספת של אורז או פחמימה כלשהי וירקות.
ארוחת ביניים: מנת פרי או שני תמרים מיובשים.
ארוחת ערב: חביתה, סלט, גבינות ולחם קל.
השינוי של עדי לא רק הביא לה גזרה חדשה, אלא הביא אותה להשלמה עצמית גם מבפנים. "לפני הירידה לא הייתי יוצאת לדייטים. חשבתי שאם אני לא אוהבת את עצמי, אף אחד לא יוכל לאהוב אותי". בעקבות הירידה במשקל, עדי עברה שינוי תעסוקתי, נכנסה לאימון אישי – קואוצ'ינג ונהנית לצאת, להכיר ולבלות. "כל הכוחות שקיבלתי מהירידה במשקל, גרמו לי להבין שיש לי כוחות לעשות דברים אחרים".
טיפים למי שמעוניינת לעבור שינוי:
להבין שמדובר באורח חיים.
לדעת שבסופו של דבר זה משתלם.
להפנים שאת תהפכי לגרסה הכי טובה של עצמך.