מי אני: דנית שמילה (25), רווקה. עובדת כגננת, מתגוררת במושב ברכיה.
מי אני במספרים:
גובה: 157 ס"מ.
משקל לפני הירידה: 100.5 ק"ג.
משקל נוכחי: 70.5 ק"ג.
כמה ירדתי: 30 ק"ג.
תקופת השינוי: ארבעה וחצי חודשים.
הבנות לא העירו אחת לשנייה
"בתור ילדה תמיד הייתי קצת שמנמונת. במשפחה שלי תמיד אכלנו המון, אוכל לא בריא ומלא שמן, ולכן לי ולאחיי היה משקל עודף. למדתי בבית ספר יסודי לבנות, בו כל בת התרכזה במראה שלה מבלי להעיר לאחרות, ולא הייתה לי מודעות למשקל. כשעליתי לחטיבת ביניים עברתי ללמוד מחוץ למושב, וכשהייתי חוזרת מהלימודים הייתי נשארת בבית כדי להכין שיעורים ולהתכתב במחשב עם חברות שגרו מחוץ למושב, ומאז התחלתי לעלות במשקל. אני זוכרת שסביב גיל 15 ממש התחלתי להתבייש בעצמי.
"בסוף שנת הלימודים, קיבלתי תמונה שלי וקיבלתי הלם. התמונה גרמה לי להבין בצורה הכי ברורה לאיזה מצב הגעתי, והרגשתי שזו לא אני. חשבתי שאין לי יכולת לשנות את המצב, וזה הגשים את עצמו. הלכתי לדיאטנית, אבל הפסקתי אחרי שבועיים. אף אחד לא העיר לי או דחף אותי לשנות את המשקל, והמשכתי בשלי. השמנתי בהדרגה, וכל עונה הייתי עולה במידה".
פחדתי מניתוח
כשהייתה בת 18, התחילה דנית לעבוד כסייעת בגן ילדים, במסגרת השירות הלאומי. "היה לי קשה לזוז ולרדוף אחרי הילדים. עברתי לגור בדירת בנות שירות, ושמתי לב שכשהינו חוזרות מהעבודה, כל הבנות היו רעננות ורק אני מרגישה שאני חייבת ללכת לישון. הבנתי שאני צריכה לעשות שינוי בחיים, ונרשמתי לקבוצת הרזיה – אבל אחרי חמישה חודשים הפסקתי להגיע, ותוך זמן קצר עליתי במשקל. מאז היו עוד פעמיים שניסיתי לרזות, ובכל פעם חזר הדפוס שבו ירדתי במשקל, הפסקתי להתמיד ועליתי. בשלב מסוים הציעו לי לעשות ניתוח שרוול כדי לרזות, כי לא האמינו שאוכל להרזות בכוחות עצמי, אבל אני פחדתי מהניתוח, והרגשתי חסרת אונים".
פגישה מקרית עם קרובת משפחה הוציאה את דנית לדרך חדשה. "פגשתי באירוע את בת דודה שלי, שהצליחה לרדת 60 קילו והיא סיפרה לי שהיא מתאמנת באקדמיה להרזיה וחיטוב הגוף אצל טניטה פבר. היא שכנעה אותי לשכוח את הניסיונות הכושלים בעבר. נרשמתי עם חוסר ביטחון ביכולת שלי לרזות, ובאימון הראשון היה לי ממש קשה. ראיתי את כולם מתאמנים עם משקולות, ולא ידעתי אפילו איך להשתמש בהן. קיבלתי ליווי אישי מטניטה ונכנסתי לעניינים כבר במהלך האימון. גם כשהיו נפילות בהמשך - תמיד הרימו אותי. האישיות שלי נבנתה וכוח הרצון שלי התחזק ממפגש למפגש.
"הפסקתי לאכול מאפים מתוקים למרות שהמשכתי לאפות לשאר המשפחה, ואני לא שותה יותר שתיה מתוקה. התחלתי לאכול יותר קטניות, חלבונים וירקות ירוקים . בנוסף, התחלתי להתאמן באופן עקבי במסגרת של 3-5 אימונים בשבוע המתרכזים בקבוצת שרירים רחבה".
התאמנתי רק עם נשים
אבל עם כל הנחישות וההישגים שאליהם הגיעה, דנית לא מתביישת להודות שלפעמים יש גם נפילות. "ההרגלים הישנים קופצים לפעמים לראש, וגורמים להתרכז במחשבות ומעשים שהיו אופייניים בעבר. כשזה קורה, לוקחים כמה רגעים להיזכר שיש דרך ברורה כדי לשמור הבריאות. בכל פעם שההתלבטות קשה אני מרימה טלפון למדריכה ומקבלת תמיכה שמחזירה אותי למיקוד".
ומה לגבי האמונה? הם הדת עוזרת או מקשה על התהליך?
"יש כמה מאפיינים בולטים במיוחד עבורי בתור בחורה דתייה. אני משתדלת לשמור על תזונה נכונה ובריאה עד כמה שאפשר גם במהלך שישי שבת, בלי עוגיות ונשנושים. בהתחלה היה טיפה קשה, כי הייתי רגילה לאכול עוגיות ועוגות, אבל אחר-כך, כשמתרגלים לאורח חיים בריא, זה כבר פחות מגרה. באקדמיה יש שעות מוגדרות שבהם מגיעים גברים להתאמן. אני הייתי מגיעה בשעות שיש רק נשים, ולכן אין בעיה של צניעות ויכולתי להתאמן כמו כולן. והכי חשוב, אני מרגישה שלאורך כל התהליך הקב״ה ליווה אותי ועזר לי. ברגעים שטיפה קשה ואני מרגישה שאני עומדת ליפול אני ישר פותחת סידור או אפילו מדברת איתו וזה עוזר ומחזיר אותי למסלול שאני צריכה להיות בו".
התפריט היומי שלי:
בוקר: סלט ירקות עם 2 חלבוני ביצה.
עשר: חטיף בריאות המורכב מדגנים וחלבון.
צהריים : חזה עוף או דג, עם קינואה או כוסמת עם סלט ירקות.
ביניים: פרי.
ערב : מרק וסלט ירוק עם טונה
בנוסף, אני מקפידה לשתות לפחות 3 ליטר מים ביום.
טיפים למי שמעוניין לעבור שינוי:
"כשאתה באמת רוצה את השינוי, צריך לחפש את המסגרת את התומכת. לאורך כל הדרך יש נפילות. אם אתה נמצא בסביבה הנכונה אז קל יותר להתמיד ולהשיג את המטרה".