אי אפשר לדבר על נשים ועל נשיות, מבלי להתייחס גם לגברים ולגבריות, ואם לדייק: איך מלמדים בנים להפוך לגברים. המודל המקובל שכולנו מכירות ומכירים הוא גבר חזק, שולט שמוקף נשים יפות, אבל האמת היא שבשנים האחרונות הגבריות הישראליות ניצבת מול לא מעט אתגרים, וכתוצאה מכך עוברת לא מעט שינויים. האם האידאל הוא חייל קרבי או אב מעורב? יותר כיבוש מזכירות בלשכה או חיפוש אחר הדדיות במין? הנה 5 סיבות שבגללן הגבר המצוי כבר לא כל-כך בטוח איפה הוא עומד.
1. בגלל המצב הכלכלי
גם אם אתם לא מכורים לעיתונות כלכלית, אתם בוודאי יודעים שיש בישראל משבר כלכלי: רמת החיים עולה, המשכורות נשארות כפי שהן, ויותר מדי אנשים נסמכים על ההורים, על הלוואות מהבנקים או מתחילים לטבוע. גם התאגדויות עובדים, פעולה שבעבר הייתה גברית ברובה ונועדה להתמודד עם בעיות כלכליות, נשחקה (אם כי יש סימנים שהיא מתעוררת לחיים מחדש). זו לא מציאות מעצימה לאף אחד או אחת - אבל גם היום הציפייה החברתית לפרנסת משפחה עדיין נופלת על גברים. הסיבה לכך היסטורית: בעבר, משכורת של גבר ממעמד הביניים הספיקה כדי לפרנס משפחה שלמה. לאורך השנים המשכורות נשחקו עד ששתי משכורות כבר לא מספיקות, אבל תפיסת האחריות נשארה כפי שהיתה.
כשגבר לא מצליח לפרנס את משפחתו, הוא כאילו לא מתנהג כפי שגבר אמור להתנהג. פתאום הוא חייב לסמוך ולהסתמך גם על בת הזוג שלי, פתאום הוא מוצא את עצמו מודה בקול שקשה לו, פתאום הוא לא לחלוטין מצליח לעמוד בציפיות החברתיות. זו כנראה אחת הסיבות לכך שהמחאות הכלכליות האחרונות הובלו ברובן על-ידי נשים - לא כל הגברים מוכנים להודות במצב החדש. כנראה שלא סתם יש מחקרים שמראים שבעיתות של משבר כלכלי גברים עוסקים יותר בפיתוח גוף. כשקשה לשחק את התפקיד במקום אחד, עוברים לפצות במקום אחר.
2. בגלל המצב הביטחוני המדיני
אחד התפקידים הראשונים שמלמדים גברים שהם צריכים לעשות, הוא להגן על נשים. הם לומדים את זה מהמקום המיוחד שחיילים קרביים תופסים בציבוריות הישראלית, מסיפורים ביום הזיכרון ומהפמפום התמידי על המלחמה הקרבה שעוד בוא תבוא. אממה, בישראל כבר מזמן אין כאן חלוקה ברורה של חזית ועורף: פיגועים, דקירות, גל טרור, אינתיפאדה – תקראו לזה איך שתרצו. המשמעות היא ששום מקום כבר לא בטוח, אפילו לא אירופה.
כשהמלחמות התרחשו מעבר לגבול, הגברים ידעו מה לעשות: הם היו צריכים ללבוש את מדיהם, לצאת אל שדה הקרב ולחזור לקול תשואות ההמון המודה להם על ההגנה שהם מעניקים. עכשיו שהפגיעות מגיעות מכל מקום, לא ברור איך הם אמורים לספק את אותה ההגנה. מה הם אמורים לעשות עכשיו? לקחת איתם סכינים לבתי קפה?
כששר הביטחון לשעבר, בוגי יעלון, אמר כי הוא ממליץ לאזרחים בעלי נשק לשאת אותו איתם בימים אלה, הוא לא רק ביטא את חוסר יכולתה של הממשלה להגן על אזרחיה, אלא - על הדרך - תדרך אזרחים לקראת התפקיד הגברי החדש המצופה מהם. תפקיד, שלא בטוח בכלל שהם רוצים לקחת על עצמם.
3. בגלל הערעור של המודלים לחיקוי
הפוליטיקאים מעוררים קבס, הטייקונים ואנשי העסקים הגדולים מוקעים כפושעים וכל גיבור תרבות שני מתגלה כאנס או מטרידן סדרתי. כל המערכות הממוסדות שהגברים רק חיכו לתורם להיכנס אליהם (מתוך תפיסה שמגיע להם להיכנס) מתגלות כרקובות. הדמויות שאמורות לייצר חזון ולהוביל דרך מתגלות כלא מרשימות במקרה הטוב ומושחתות במקרה הרע.
חלק ניכר מהכוח של גברים הגיע מהמודלים הרבים לחיקוי שהיו להם – שלימדו אותם, היו קרש קפיצה לנטוורקינג ומעל לכל התוו את הדרך. אמנם עדיין יש הרבה מאוד מודלים לחיקוי, כמו בתחום הספורט והתקשורת, אבל חלק מהדרך כבר מתחילה להתערער. במקביל, בקרב נשים צומחות דמויות מנהיגות מרשימות. כשהמועמד מול הילארי קלינטון הוא דונאלד טראמפ – זה אומר הכל.
4. בגלל נשים ובגלל הפמיניסטיות
במאה האחרונה נשים החלו להיכנס לזירות שהיו שמורות לגברים בלבד, וההפרדה הברורה בין ה"נשי" ל"גברי" החל להתערער. אחד התחומים שהושפעו עמוקות מהשינוי הזה הוא התחום המיני. היום, לא רק שאסור לקפוץ על מישהי מאחורי השיחים ולאנוס אותה, אסור לאנוס אותה כשהיא שיכורה, אסור לשכר אותה כדי לאנוס אותה, אסור לאנוס אותה גם אם היא כבר התפשטה, גם היא כפופה אליך, ואפילו אם היא בבגד ים. אסור לזרוק הערות ברחוב, אסור לספר פנטזיות מהתקופה שהיא עבדה אצלך ואסור לשלוח דיק פיקס. לגברים שגדלו במציאות שבה נאמר שמגיע להם לקבל שירותי מין מנשים, מדובר בשינוי גדול, שדורש מהם לעשות התאמות, ומהר (ובצדק).
יותר מזה, נשים הופכות להיות הרבה יותר דומיננטיות ומבקיעות תחומים של גברים. כניסה לעמדות ניהול, שינוי תרבות ארגונית עסקית, דרישה להוסיף תחומי מחקר לאקדמיה, ניסיונות להיכנס לעמדות השפעה בדת ואפילו ניהול קבוצת כדורגל – אין כבר כמעט תחום שהוא גברי לחלוטין, או שיישאר כזה. אפילו לא בחיזור – נשים הן דומיננטיות באתרי היכרויות, מצהירות בגלוי בפייס שהן רוצות זוגיות ומרוויחות כסף עבור עצמן כך שהן לא ממהרות להיכנס לזוגיות רק בשביל ביטחון כלכלי.
אבל לא רק שהנשים נכנסו לתחומים גבריים, אלא שאנחנו מצפות שגם הגברים ייכנסו לזירות שנחשבות נשיות: רוצים לבטל את חזקת הגיל הרך? קודם תוציאו את הילדים מהגן ותילחמו על חופשת לידה שווה. בעלי טורים שמספרים שהם לא מסתדרים עם כל המשימות של גידול ילדים? סליחה, אבל זה כבר לא תופס. זמרים מפורסמים מספרים שלהחליף חיתול זה התפקיד של אשה? כבר יש אבות שיוצאים נגדם. אבל אפילו כשהגברים מעוניינים להשתלב בתפקידים האלה, הם פוגשים עולם שעוד לא מותאם למצב החדש: הרבה מקומות עבודה לא יסכימו שהגברים ייצאו מוקדם כי להוציא את הילדים מהגן או יקחו יום מחלה כשהילדה חולה. ספרי ילדים מדירים אבות. חסרות פינות החתלה בשירותי גברים. גברים צריכים להילחם על המעורבות שלהם, אבל צריך גם להבין שאצל חלקם זו מלחמה לעשות משהו שנחשב נשי, ולכן נחות.
5. בגלל ההומואים
זה התחיל ממחבואים מהמשטרה בגן מאיר, התפתח לחקיקה שמתירה יחסים מיניים אנאליים בין גברים וכיום כל הארץ נעצרת (בצדק) סביב מצעדי הגאווה. הומואים הם עדיין קבוצה מופלית מאוד באוכלוסייה, לצד זה שהיא תופסת מקום מרכזי בעמדות תרבותיות (כמו אסי עזר ואביעד קיסוס) ובשיח הציבורי.
מה הבעיה בהומואים? שום דבר, כמובן. רק שכשגברים גדלים לתפיסה שגבר הוא מי שחודר לנשים ומי שנחדר הוא נחות, הצגה של גברים שהחור של התחת הוא לא סמל של השפלה עבורם כגיבורים, דורשת מהם לחשוב מחדש. בגלל זה אולי יש יותר הומואים במקום שמאפשר נשיות כמו הברנז׳ה, אבל בפוליטיקה, בצבא הקרבי, בדת ובספורט, ארבעה מעוזים גבריים, הם יידרשו להילחם על השוואת זכויותיהם. לא סתם שני ספורטאים שהתחבקו באולימפיאדה הגיעו לכותרות.
זה לא בהכרח דבר רע
השינויים שמתרחשים (שהטור הזה הוא רק קצה הקרחון שלהם ובעיקר הזמנה לחשיבה ודיון) הם לא דבר רע. מעבר למשמעויות החשובות של השינויים עבור נשים, הם מאפשרים לגברים לא להכפיף את עצמם יותר לגבריות אחד ויחידה, אלא לנסות ליצור גבריות חדשה.
הבעיות הכלכליות מזמינות הגדרה מחדש של תפקיד ״הגבר העובד״ שדורש לדוגמה יותר זמן עם הילדים וגם משתתף מרצון עם נשים בקבלת החלטות כלכליות, במקום עבודה או בבית.
הבעיות המדיניות-ביטחוניות מזמינות יצירה של סוגים חדשים של גבריות לוחמת, כמו פרוייקט ״רסיסים״ שבו לוחמים ממלחמת לבנון השנייה מספרים על קשיים שלהם בקרב, העצמת תפקידי המטה בלחימה וארגונים כמו ״שוברים שתיקה״ שמנסים לספר נראטיב אחר מהנראטיב הקבוע.
המיאוס מהמודלים לחיקוי הביא לנו תופעות כמו ״הפוליטיקה החדשה״ של יאיר לפיד, אבל היא גם משחררת גברים לעסוק בסוגיות ״נשיות״ יותר, החל מאיזו עבודה בוחרים ועד להתלהבות מארגון חתונה ולחץ להביא ילדים.
השינוי בשיח המיני, בין אם בזכות הנשים ובין אם בזכות ההומואים, מאפשר גם לגברים לייצר עבור עצמם מודל מיני טוב יותר ומגוון יותר, וגם לדבר על רצונות ופחדים ולהשיל את תפקיד הכובש והיודע. גברים רבים מעודדים כניסת נשים למקומות הגבריים, ממקום אנושי או מתוך רצון לשנות את התרבות הארגונית המקומית. והרבה גברים רוצים ונלהבים לבלות זמן עם הצאצאים שלהם ומתעקשים על כך, למרות המגבלות – כי הם גם רוצים זהות של ״אבות״.
במודל הגבריות הקודם לא היה מקום לאף אחד שלא עונה על הקריטריון הצר שקבע שהצלחה = שליטה בכוח. השינוי עכשיו נותן מקום לקבוצות נוספות וגם למודלים אחרים של גבריות, שהם הכרחיים עבור גברים ומגיעים מכוח של הרבה מהם לייצר שינוי לעומת דור ההורים שלהם. האם מתפתח כאן גבר ישראלי חדש? יש מקומות שמנהלים דיון כזה או דומה לו, כמו בארגון אסל״י, בבלוג ״אב במשרה מלאה״ או בעמותת ״כולנו משפחה״. מה שבטוח – מה שהיה הוא לא מה שיהיה.
תודה לרון גדניר ולאיתי כהן על עצותיהם החכמות.