״יעקב אוהב את רחל, אבל יש לו בעיה: הוא זקן והיא צעירה, הוא נמוך והיא גבוהה. לא נורא, רחל חכמה! היא יודעת ש...הוא עשיר והיא ענייה. עכשיו הם נשואים ושמחים. יש להם חיים טובים ומעניינים". כפי שאתם יכולים לנחש, לא מדובר פה בטקסט מקראי או איזה שיר מוזר לקומזיץ. מה זה כן? טקסט ללימוד עברית באולפנים הפועלים מטעם משרד הקליטה והעלייה, שנמצא בראשות ח"כ סופה לנדבר (ישראל היום).
בהצצה ראשונה ושטחית למדי, אין מה להתרגש: מדובר פה בסך הכל בטקסט חמדמד שכל מטרתו היא ללמד הפכים. יודעים מה? הוא אפילו עושה את זה בחינניות מסוימת. אבל ברגע שמפעילים אפילו רק קצת את שריר הביקורתיות, המסרים הבעייתים נגלים ומטרידים: רחל היא גולדיגרית תחמנית ושטחית שנתמכת על ידי יעקב השוגר דאדי האוהב (אך הנמוך - אבוי), וכמו אצל כל הנשים הרגש שלה נמצא במקום משני יחסית לרווחה הכלכלית.
לפני שאתם רצים לטקבק שהנה שוב הפמיניסטית הזאת מגזימה, קבלו את הטקסט הבא, שגם הוא מועבר לעולים החדשים: ״יש כוח – יש עבודה, יש עבודה – יש כסף, יש כסף – יש אישה, יש אישה – אין כוח״. מדובר בשיר של בני ברמן שחובר לפני עשרות שנים, ואולי בזמנו הוא אפילו היה מצחיק. היום, כאמור, הוא משמש כדי ללמד את ההבדלים בין ״יש״ ל״אין״, ועל הדרך הוא מצייר תמונה מיושנת של יחסים בין גברים לנשים: הגבר הוא המפרנס, האשה היא פאסיבית שנמשכת אליו רק בגלל הכסף כי היא צריכה שיפרנסו אותה (או כי היא רודפת בצע), ומרגע שהמטרה הזו מושגת - כל מה שהאישה עושה זה לשגע את בן הזוג שלה.
אהבת את הספרים? תכנים דומים תמצאו גם באתר משרד הקליטה, שמספק אפשרות ללימוד מקוון. באתר דווקא ניכר הניסיון להכניס תכנים מגוונים של בני עדות שונות, ואפילו לא כל היחסים בין גברים לנשים הם סטריאוטיפיים, אבל גם שם תמצאו כמה דוגמאות מאוד צורמות. למשל, שיעור ״קניות״, שבו לרות המסכנה אין מה ללבוש - אז היא נוסעת עם חברתה תמר למשביר לצרכן כדי לקנות שמלה ומעיל. אחר-כך, היא קונה מצרכי מזון כי היא מארגנת מסיבה לרון. חוץ מרון, בשיעור הזה לא תמצאו גברים, כי כמובן שרק נשים עושות שופינג. מה הגברים עושים? הם עסוקים בינתיים בפרנסה, כמו שעולה בשיעור המספר על דוד וחבריו שעוזרים לו למצוא עבודה. נשים לא מחפשות עבודה - הן כנראה מחפשות את השוגר דאדי.
הבעיה התעסוקתית חריפה במיוחד. בשיעור מקוון אחר, שני ההורים אמנם מטפלים בילד החולה, אבל האבא לוקח אותו לרופא ולא לרופאה, והם עוברים דרך אחות ולא אח. בשיעור נוסף שנמצא ברמת "מתקדמים", דוד קובע תור לראיון עבודה אצל המנהל דרך מזכירה. עוד ברמת המתקדמים, נכנס טקסט על השפעת האימהות על הרווחה וההתפתחות של הילדים שלהן, תחת הכותרת ״קצת רגש לפני השכלה״. איפה האבות? בטח עובדים.
בואו נשים בצד את העובדה שהטקסטים האלה מקבעים את הסטריאוטיפים השקריים על נשים כשטחיות, נודניקיות ומניפולטיביות, ואפילו נתעלם מכך שהם מצדיקים לחסום נשים בשוק העבודה ומגבילים אותם לבית. הטקסטים האלה פשוט לא מחוברים למציאות: נשים מפרנסות וגם צריכות לפרנס, הן עובדות במקצועות כמו רפואה ואפילו מהוות רוב בקרב הסטודנטים לרפואה, הן רוצות שחיי הרגש שלהן יהיו נוכחים גם בזוגיות ולא רק באימהות. מצבם של גברים גם לא מדהים – לחץ הפרנסה נופל עליהם ואסור להם להביע רגשות.
אז ברוכים הבאים לשפה העברית, שבה מלמדים אתכם גם להטות פעלים וגם להסליל נשים. לא מדובר בדימויים חריגים, אנחנו רואות ורואים את המסרים האלה על נשיות וגבריות סביבנו כל הזמן. אבל כשהם משמשים כדי ללמד עברית, נוצרות לנו בעיות ייחודיות. קודם כל, כי מדובר בקהל שבוי. מי שלומדים דרך האולפנים הממשלתיים, או דרך האתר, אין אופציה אחרת, אלא אם יש להם כסף למורים פרטיים. כלומר, היכולת לבחור נתונה למי שמודעים לבעייתיות בטקסטים. רבים כנראה לא מערערים על החלוקה, וככה בחסות משרד ממשלתי החלוקה ההיררכית בין נשים לגברים ממשיכה לצמוח.
שנית, החלוקה בלימוד עלולה ממש לפגוע ביכולות של נשים וגברים להסתדר. אם המילים שנשים לומדות על עצמן הן של קניות ורדיפת בצע, ואילו גברים לא יודעים איך למצוא בעלות מקצוע נשים ויודעים לדבר עם נשים על כמה כסף יש להם, הם ישתמשו במושגים האלה על עצמם ועל הסביבה, ובפועל יתנהגו ויעודדו את הסביבה להתנהג לפי החלוקה בטקסטים האלה. שפה היא כניסה לתרבות, האם באמת כך אנחנו רוצים לברך את העולים החדשים?
סביר להניח שמדובר בחוסר תשומת לב ובטקסטים שרצים כבר שנים. זה חלק מהבעיה – מגדר לא נתפס כנושא מספיק חשוב שצריכה להיות ערנות מיוחדת עליו. אז קדימה, לכבוד השנה החדשה, הגיע הזמן לעדכן את התכנים. נשים וגברים שווים בסוגי עבודות, באחריויות וביכולות. זוגיות הדדית ולא רק בין נשים לגברים. טקסטים ביקורתיים על מגדר. בשנה הבאה נדבר על טרנסים.