אחרי ההצדעה לריקוד האלמותי של מדונה, ואחרי ההבטחה לשפר את חיי המין שלכם, מגיעה היוגה לשיא חדש: יוגה בעירום. הטרנד התחיל בניו-יורק, הגיע ללונדון – והפך, כצפוי, להיסטריה. מריאן פאואר, כתבת חרוצה של "דיילי מייל", התנדבה להוריד בגדים ולפסוע בלב כבד (וללא אף פריט לבוש) לסטודיו.
עוד בערוץ הנשים:
>> ראיון עם אישה שילדה תינוקת מזרע של חלל צה"ל שמעולם לא פגשה
>> אני אורטל ואני מהממת: נשים, תפסיקו להדוף מחמאות
>> רגע לפני הדייט עם האקס, הרגשתי גוש בחזה
"יש לי שני סיוטים שתמיד חוזרים על עצמם. בראשון אני ניגשת לבחינה שלא למדתי אליה, ובשני אני הולכת עירומה ברחוב, וכולם מסתכלים עליי. זה בסדר, אני יודעת שאני לא מיוחדת. להיתפס בעירום הוא פחד עצום של לא מעט אנשים, ועדיין סטודיו היוגה שאליו נכנסתי ביום ראשון בערב היה מלא מפה לפה בהמון אנשים שבו להיות עירומים יחד. ואם זה לא מספיק, הם גם יתכופפו, יימתחו ויפתלו את הגוף בצורות לא הגיוניות בעליל. הכל בשם הטרנד החדש – יוגה בעירום.
היי, אולי תפגשי שם את מת'יו מקונוהיי
ואכן, מדובר בטרנד לוהט. מת'יו מקונוהיי וליידי גאגא נחשבים למעריצים שרופים של השיטה, והמגזין הנחשב Gentlewoman אף פרסם כתבת מגזין מצולמת בנושא. הרעיון הוא לשחרר את העכבות ולחזק את הביטחון העצמי של המתרגלים – עניין שנראה לי די רחוק מהמציאות, דקות לפני השיעור הראשון. אנט, המורה שתתרגל אותי, מספרת שמאז התחילה ללמד את השיעורים היא לא מפסיקה לקבל פידבק חיובי. 'ההרגשה של האוויר על העור והשחרור מהבגדים, אפילו שמדובר בבגדי יוגה נוחים, יוצרים אפקט מדהים', היא מסבירה בלהט. 'מהרגע שסיימתי את השיעור הראשון ועד היום אני כל הזמן מקבלת מיילים, טלפונים והודעות של אנשים שמספרים לי כמה נפלא הם מרגישים ואיך זה משנה את חייהם ממש מדי יום'.
"זה נשמע נחמד, אבל למרות שאני לא שונאת את גופי באופן מיוחד – אני רחוקה מלאהוב אותו. הישבן שלי שמן, הירכיים שלי מידלדלות, יש לי צלוליט וצלקות. אני מנסה לשכוח את כל זה במלתחות לפני השיעור, ופשוט לעשות מה שהגעתי לעשות: להתפשט. אני מנסה להזכיר לעצמי שיש לי מזל שיש לי גוף בריא ומתפקד, אפילו שהוא לא כחוש, אבל אני כל הזמן מדמיינת חדר מלא באנשים שריריים, יוגיסטים עם גוף מהודק ומושלם, ולא מצליחה להביא את עצמי להיכנס לשיעור. בסוף, כשאני אוזרת אומץ ונכנסת (עדיין בטיינינג, שאותו פושטים ממש בתחילת השיעור), אני שמחה לגלות שכולם, פחות יותר, הם פשוט אנשים רגילים.
"המתרגלים היו בטווח גילים רחב – בין 20 ל-60 להערכתי – והתחלקו בין כשני שליש גברים ושליש נשים. לשמחתי התאורה מעומעמת, המראות מכוסות והחלונות סגורים. המתרגלים לא בוהים אחד בשני, כל אחד עסוק בעצמו וברקע יש ריח נעים של קטורת ומוזיקה מהסוג שהייתם מצפים לשמוע בסטודיו ליוגה. אני לא אשקר- זה עדיין מביך. מאוד. אבל כשמבקשים מאיתנו 'להחליף בגדים' – כלומר, להוריד אותם – אני פשוט עושה את זה.
"לקראת סוף השיעור קרה דבר מופלא, שאני מודה שהייתי די סקפטית לגביו – פשוט הרגשתי טוב בתוך הגוף של עצמי. לא חשבתי שזה יקרה, בטח לא כל כך מהר, אבל פתאום לא היה אכפת לי שהבטן שלי רוטטת בתנוחות מסויימות, ושהיו אסאנות שלא החמיאו לירכיים שלי. אני מרגישה כמו בחלום העירום שלי – אבל לשם שינוי, לא מדובר בסיוט".