בשבוע האחרון קראתי עשרות וידויים של נשים על מה שהן עוברות בחיים. קראתי סיפורים על הטרדות מיניות בעבודה, ברחוב, באוטובוס, בבית הספר, בקופת חולים, במכולת, איפה לא? קראתי על אינספור הטרדות ועבירות מיניות, ממילה שנזרקה ברחוב ועד אונס. הטרדות בכל מקום, בכל צורה, בכל גיל.
כגבר, קשה לשמוע את זה. קשה לשמוע שאתה חלק מקבוצה שנתפסת כמטרידה מינית, גם אם אתה בטוח שאתה לא כזה. אבל הרבה יותר קשה להיות בקבוצה שמוטרדת. כן, קשה לקרוא את כל הסיפורים האלה. אבל תחשבו מה זה לחיות אותם.
אנחנו יכולים לספר לעצמנו אינסוף סיפורים ולתת הסברים ולמצוא תירוצים. ואולי באמת פה זו אי הבנה, ושם לא היתה כוונה. אבל בסופו של דבר, נצטרך להתמודד עם השורה התחתונה, והשורה הזאת מזעזעת: כל אישה בישראל חוותה בחייה הטרדה מינית. כל אחת.
תחשבו על זה רגע. כל אחת. אמא שלכם, אחותכם, כל קרובת משפחה, כל חברה, כל ידידה, כל אקסית, כל קופאית בסופר, כל נהגת בכביש, כל אישה ברחוב. כל אחת. זה בלתי נתפס.
וכמה גברים מטרידים? אני לא יודע. בטח לא כל אחד, נכון?
אבל אולי כן? אולי כל אחד מאתנו הטריד פעם – בלי להתכוון, בלי לשים לב? אולי אמרנו משהו לא במקום, נגענו באופן לא נעים, התקרבנו יותר מדי, לא הקשבנו כשאמרו לנו "לא". אם מישהי חושבת שהטרדתי אותה, אז זה לא משנה אם אני חושב שהיא לא הבינה אותי. היא הוטרדה. ואם היא הוטרדה – אני הטרדתי. וגם אם אני לא אשם – אני האחראי. רק אני. אז אם אני רוצה לא להטריד, אני צריך קודם כל להקשיב.
ואם כל אישה בישראל חוותה הטרדה מינית, אז כל אישה בישראל חיה בפחד. אנחנו אף פעם לא נצליח להבין עד הסוף חיים כאלה. לי אנשים לא שורקים מהאוטו, לא מתחככים בי באוטובוס, לא נתקלתי בדרך למשרד באיש זר שאונן עלי, אף אחד לא שלח לי תמונה של הזין שלו בפייסבוק, אני לא מפחד ללכת לבד ברחוב ומעולם לא חשבתי על האפשרות שאיאנס. זה עולם דוחה, מכוער ומזעזע שזר לי לחלוטין, כמו משהו שקורה בארץ אחרת.
אבל זה לא קורה בארץ אחרת, זה רק קורה לאנשים אחרים. נשים שהן לא אני.
אני לעולם לא אדע באמת איך זה לחיות ככה. אבל אם זו הבעיה שלכן - זו הבעיה שלי. לפחות מהבחינה הזאת: #גםאני
***
בימוי: יעל רפופורט
צילום: סער מזרחי
עריכה: נעמה דעוס
הפקה: ליהי פיין
עורך BOLD ודעות: ניב שטנדל
יש לכם דעה מעניינת, בווידאו או בטקסט? שלחו לנו: opinions@mako.co.il