אחד הטרנדים שצוברים תאוצה בחברות האופנה בשנים האחרונות הוא הייצוג האותנטי, חברות רבות בוחרות להציג בקטלוגים ובאתרים שלהן דוגמניות לא מושלמות ובעיקר לא מלוטשות; "נשים אמיתיות" כאלו שהן מעל מידה 36, נשים בגווני עור שונים, ואפילו נשים עם צלוליטיס, סימני מתיחה, צלקות או -השם ירחם- שיערות בבית השחי. בין החברות המצטיינות בכך אפשר למצוא את H&M, aerie, חברות תחתוני המחזור מודי בודי ו-thinx וכמובן את אסוס, החנות האינטרנטית שמצליחה לשבור את הרשת כל פעם מחדש עם הדוגמניות יוצאות הדופן וההו כה אנושיות שהם בוחרים.
אסוס גם מתהדרת בקטגוריית מידות גדולות, שיאמר לזכותה שאפשר למצוא בה מאות אופציות במגוון מידות כולל xxxxl, ובכל זאת באופן מוזר - דוגמניות 'המידות הגדולות' שלהם לא גדולות במיוחד, ואפילו לא עוברות את מידה 46. והם לא לבד, זה לא שאין נשים במידות גדולות יותר, יש בהחלט, ויש אפילו בגדים במידות שלהן, אבל בכל זאת לא תראו בשום מקום דוגמנית במידה 56 או xxxl. בארץ גם רשתות שמגדירות את עצמן 'אופנה למידות גדולות' לא טורחות לבחור בדוגמניות ופרזנטוריות שעונות על ההגדרה. דוגמה מובהקת לכך היא רשת 'עונות' שבין הפרזנטוריות שלה בשנים האחרונות נימנות עדי שילון, מרינה מקסימיליאן ואנה ארונוב- כולן מתחת למידה 42 וכנראה לא קונות בגדים למידות גדולות ביום יום.
כמובן שהייצוג החסר או פסאדו ייצוג של מידות גדולות לא נמצא רק בתחום האופנה. הרי גם בטלויזיה או בקולנוע בישראל כמעט ולא תראו שחקניות גדולות, ולא זה לא כי שמנות פחות מוכשרות, הן פשוט "לא עוברות מסך" ויש פחות תפקידים "שמתאימים להן". שני קליין למשל היא בחורה מהממת ומצחיקה ושחקנית מעולה, היא גם קצת מלאה או אולי לא בדיוק הטייפ קאסט של הכוכבת הרזה, הפטיט, המעודנת, "המושלמת". היא לא שמנה, היא לא ייצוג של "אישה אמיתית" היא פשוט אישה שעושה תפקידים של נשים, תפקידים שיכלה לעשות שחקנית צנומה יותר או שחקנית גדולת מימדים. ובכל זאת, היא אחת הנשים היחידות בארץ על המסך "במימדים האלה". המקרים בהם מופיעה על המסך שלנו מישהי "שמנה" הם באמת מעטים, בעוד שחקניות וכוכבניות רזות יש לנו בארץ אין ספור- את הטאלנטיות המלאות של ישראל אפשר לספור בשתי ידיים, את מקרים בהם הן משחקות פשוט אישה ולא "שמנה"? אפשר גם על יד אחת.
ואם נחזור רגע לעולם האופנה, כמובן שהבעיה היא לא רק ייצוג חסר, אלא גם ייצוג כוזב. המקומות שמוכרים מידות גדולות אבל מציגים דוגמניות קטנות הם די מעטים, רבים מהם דווקא המקומות שמתהדרים במידות גדולות אבל בפועל מציגים מבחר מידות מצומצם למדי. מה שווה הדוגמנית הכביכול אמיתית אם בחנות המידה שלי לא קיימת? מגוון המידות אגב, הוא ממש לא בעיה רק של נשים שמנות. זו בעיה גם של נשים רזות מאוד, של נמוכות ושל גבוהות, ושל כאלה עם פרופורציות גוף קצת פחות סטנדרטיות. אם ניקח לדוגמה את נושא בגדי הים- הסיכוי שלי למצוא בחנות "רגילה" חזייה שתתאים לי הוא אפסי, פשוט כי החנויות מניחות סטנדרט- כזה שלא קיים בכלל בעולם האמיתי. מקטלגים נשים ל-S, M, L- בלי התחשבות בזה שכל אישה היא אחרת. בפרסומים שמתהדרים בבגדי ים/חזיות לחזה גדול המידה הכי גדולה היא DD או E, זה הזמן לגלות סוד קטן לכל אותן רשתות, יש בעולם גם נשים שהקאפ שלהן הוא F, או G ואפילו H. וזה שהקאפ גדול לא אומר כלום על ההיקף שיכול להיות 90 אבל יכול להיות גם 65. מגוון לא יכול להיות רק בקטלוג הוא חייב להשתקף גם על המדף.
חזרה לבעיית הייצוג, בשבוע שעבר עלו בעמוד האינסטגרם של מותג בגדי הים bananhot תמונות וסרטון של דוגמנית מלאה בבגד ים, לצד בעלות המותג נטע אלחמיסטר ונועה בני. הרשת געשה, לטוב ולרע. בערב כבר עלה אייטם בגיא פינס - מסתבר שתמונתה של הדוגמנית במידה 48 הוסרה מאינסטגרם. התמונה זכתה לאינספור תגובות קשות, וכנראה גם לדיווחים מצד הגולשים שהובילו לבסוף להסרת התמונה. האמת היא שאותי זה לא ממש מפתיע - לפני שנתיים רגע אחרי שנטע ברזילי זכתה באירוויזיון המותג עשה היסטוריה והעלה אותה על הבמה בשבוע האופנה, אז גם הבטיחו הדוגמניות-המייסדות ליצור קולקציה במידות גדולות ואכן כך עשו. ובכל זאת, גלילה מהירה בפיד האינסטגרם של החברה מראה את האמת - התמונות הבודדות של נשים מלאות, הלובשות מידות גדולות, שעלו בעמוד מעטות ומובלעות בתוך ים של דוגמניות רזות שמציגות מה שעבור רבות מאיתנו הוא אידיאל יופי נשגב ורחוק. היחס אם תרצו הוא בערך תמונה אחת של אישה "אמיתית" על כל 30-40 תמונות של הדוגמניות "הרגילות". אנחנו מוחאות כפיים לצלוליט או פלומת שיער בבית השחי, ומריעות- השינוי כבר כאן. רגע אחרי המציאות טופחת לנו בפנים במלוא הדרה, הפתעה - הציבור ממש לא רוצה לראות 'נשים אמיתיות'.
כשנטע ברזילי הלכה על המסלול בבגד ים לצד אלחמיסטר ובני זו היתה שיחת היום, אולי כי נטע עשתה שירות מדהים לנשים ב'מידות גדולות' ולנשים בכלל, אולי פשוט כי רגע אחרי הזכייה באירוויזיון היא היתה שיחת היום לא משנה מה היא עשתה ואולי כי זה היה מראה כל כך נדיר, שתכלס מאז גם כמעט לא ראינו שוב. והנה שנתיים אחרי אנחנו עומדות באותו המקום מתלהבות מכל פירור של ייצוג אמיתי שאנחנו מקבלות בתוך בליל הפילטרים והליטושים. צלוליט, סימני מתיחה ושיער בבית השחי הם נחלתן של נשים רבות, זה נחמד שחברות האופנה מכירות בכך פעם ב..., ומספקות לנו הצצה לאמת בתוך כל הזיוף. אבל האם זה באמת מעיד שהתקדמנו במשהו?