"החלטה רפואית וחברתית"
התנאים למימון הפלה בישראל כיום מותנים בסיבות רפואיות – כאשר העובר עלול להיות בעל מום גופני או נפשי, או שהמשך ההיריון עלול לסכן את חיי האישה או לגרום לה נזק גופני או נפשי. כאשר ההיריון נובע מאונס או מגילוי עריות או אם לנערה טרם מלאו 19, גם אז היא רשאית לקבל מימון הפלה מהמדינה. נשים מעל גיל 40 או אישה לא נשואה או אישה שהרתה לגבר שאינו בעלה תקבל אישור לביצוע הפלה מוועדה להפסקת היריון, אך ללא מימון.
ההחלטה, שעלותה לסל הבריאות סכום נכבד של מעל 15 מיליון וחצי שקלים בשנה, נתפסת כליברלית וחלוצית. עיתון "הארץ" הגדירה כ"מהפכנית ופמיניסטית", מגזין ה"TIME" דיווח כי ההחלטה תאפשר לעוד 6,300 נשים לבצע הפלה בשנה הבאה ובאתר הבלוגים "Gawker" האמריקני כבר מחכים לשמוע מה יהיה לשרה פיילין ותומכי ישראל מהימין האמריקני לומר על ההחלטה המעודדת הפלות, כביכול. ב"דיילי ביסט" האמריקני הלכו על כותרת א-לה "בעל הבית השתגע" והכריזו "ישראל תשלם על כל ההפלות".
אבל רגע לפני שיוצאים בהצהרות דרמטיות לגבי הפתיחות הישראלית בנושא ההפלות, כדאי לנחות בחזרה עם הרגליים על הקרקע ולהיזכר שלמרות הצעד החברתי החשוב, בחברה הישראלית אישה הרה עדיין אינה מורשית לקבל החלטה עצמאית על הפסקת ההיריון שלה ומחויבת על פי חוק בוועדה רפואית שקובעת אם תורשה להפיל. אישה הרה, המעוניינת לבצע הפלה, תאלץ להגיע להעיד בפני פאנל של רופאים ועובד סוציאלי זרים לה מטעם משרד הבריאות. בסיום הוועדה יחכו לה לעיתים אגודות שיניסו לשכנע שלא לבצע את הפלה, ורק לאחר מכן, תקבל את התשובה שתחרוץ את גורלה.
"צריכות לעמוד בקריטריונים נוקשים שרצון חופשי אינו אחד מהם"
הסופרת גלית אלדר, עמדה בפני ועדה כזאת בעצמה ובספרה "סדקים" היא מספרת על הרגעים בהם הבינה שלא תזכה לאישור המיוחל. "זה היה הריון לא מתוכנן. היו לי שני בנים קטנים בבית, שילדתי בטווח של שנה ועשרה חודשים וממש לא התאים לי תינוק באותו זמן בחיים", מספרת היום אלדר ל-mako. "כשהגעתי לוועדה הקריאו לי את כל הסעיפים הברורים האלה, לפיהם, אם אני אישה נשואה ולא קטינה – אני יכולה לבצע הפלה רק מסיבות רפואיות או נפשיות, או לחלופין אם ההיריון הוא תוצר של בגידה בבעלי. את יושבת שם ורואה את האטימות, את החוקים הנוקשים ומבינה שבאמת אין לך עם מי לדבר, ואין לך מה לעשות בנדון".
"אם אני היום אישה בלי פרוטקציות ובלי אמצעים לשלם לכל מיני רופאים כדי שיפסיקו לי את ההיריון, מה אני עושה? אני צריכה לשקר שאני לא כשירה נפשית או שהעובר הוא לא מבעלי", אלדר מוסיפה ומציינת שהבעיה לא מסתכמת רק בקושי הנפשי שבלעמוד מול הוועדה ולומר את אותם שקרים. "לעיתים נשים לא חושבות על ההשלכות של הדברים כשהן מצהירות עליהם. אם את אומרת למשל שהעובר הוא לא מבעלך, ובהמשך בעלך רוצה להתגרש, הוא יכול להשתמש בזה נגדך. בנוסף, ההבדל בין הפלה באמצעות כדורים והפלה בפעולה כירורגית יכול להסתכם בימים בודדים. גם אם השגת את הסכמת הוועדה, התהליך והשגתם האישורים המתאימים עשויים לקחת זמן ולאלץ את האישה לבצע פרוצדורה שהיא לא הייתה נדרשת לעשות במקרה אחר", היא אומרת ומסכמת: "בסופו של דבר מה שקורה הוא שכמו בהרבה מקרים אחרים – מי שיש לה כסף מסתדרת ומי שאין לה - נאלצת להביא את הילד בכל זאת, בניגוד לרצונה או למצוא פיתרון מפוקפק אחר".