כולם עפים על סדנאות קרמיקה, יוצרים ואזות על האובניים בימי הולדת ומאפרות עם גלזורה במסיבות רווקות – אז למה שלא תתחדשי לך ביצירת אמנות בדמות הפות שלך? זה בדיוק מה שמציעה ליאת נחום, שמזמינה נשים לסדנה בשם "הפות שלי ואני: סדנה ליציקת פותות".

זו לא הפעם הראשונה שאנחנו פוגשות באומנות הקשורה בפות. מ-100 תמונות של איברי מין נשיים ועד לתליון בדמות הוואגינה שלך שתוכלי לענוד על צווארך - העידן הנוכחי הביא את האיבר הנשי, שפעם אפפה אותו שתיקה ובושה, לקדמת הבמה. המטרה של כל הפרויקטים האלה דומה: לנרמל את הפות ולהעביר את המסר שכל ואגינה היא יפה ונהדרת בדיוק כפי שהיא. 

הפות שלי ואני (צילום: נטלי מי טל)
"היכרות מחדש עם גופנו": ההזמנה לסדנה | צילום: נטלי מי טל

>> "יש לך פות קטן ומושלם": כוכבת הרשת שמלמדת לאהוב את הוואגינה

>> קומסטיקאית חושפת: חמישה סוגי פות

"בסדנה נכין העתק מדויק של הפות שלנו, נחלוק את החששות שלנו, נגלה ונתחבר לפות שלנו מחדש", כותבת נחום, החוקרת פמיניזם ומיניות נשית באמצעות אמנות, בהזמנה למפגש. "הפות זה דבר שמתביישים בו. אבל כמו שהפרסומות מעבירות לנו מסר שגוי שככה נראה הגוף הנשי, שזה הסטנדרט ושכולן צריכות לעמוד בו – ככה גם בפותות. למעשה יש המון סוגים", היא מסבירה.

הנשים שמגיעות לסדנה מקבלות מיכל פלסטיק וממלאות אותו בחומר כחול, הדומה לחומר בו משתמשים רופאי השיניים כשהם מייצרים פלטה לשיניים. כל משתתפת כורעת ומצמידה את המיכל לאיבר המין שלה - כך שמוטבע בו נגטיב של צורת השפתיים שלה. לאחר מכן יוצקים למיכל את הגבס, וכשהוא מתייבש מתקבל העתק מושלם של הגוף. 

הפות שלי ואני (צילום: נטלי מי טל)
מצמידים את החומר אל הגוף ומקבלים נגטיב | צילום: נטלי מי טל
הפות שלי ואני (צילום: נטלי מי טל)
אל הנגטיב יוצקים גבס ומקבלים העתק של הוואגינה | צילום: נטלי מי טל
הפות שלי ואני (צילום: נטלי מי טל)
החשיפה של תבנית הגבס בסיום היא חשובה | צילום: נטלי מי טל

כולן רואות לכולן?
"אנחנו עושות את זה במעגל כשכולן לבושות בחצאיות, כך שאת לא באמת חושפת שום דבר. אני מעדיפה שכולן יעשו ביחד, אבל זה כמובן תלוי באישה, ואם מישהי לא מרגישה בנוח אז היא יכולה ללכת הצידה. החשיפה של תבנית הגבס בסיום היא חשובה. כשכולן רואות את של כולן – ככה את מגלה שיש מגוון של פותות וכולן יפות". 

לסדנה מגיעות קבוצות של נשים חברות, אבל לעתים מתגבשת גם קבוצת נשים שלא מכירות זו את זו. "אני חושבת שיש בזה עוצמה", אומרת נחום, "ליצור אחוות נשים ולא לראות באישה אחרת אויבת. זו ללא ספק סדנה מאתגרת".

לפעמים, עושה רושם, מאתגרת מדי: "הייתה לי מישהי שממש רצתה להצטרף, אבל היא מאוד התביישה בפות שלה כי לדעתה יש לה שפתיים גדולות מדי, ולבסוף היא לא הגיעה לסדנה", מספרת נחום, "מצד שני, אישה אחרת ששנים סובלת מכאבים בפות בזמן יחסי מין ויש לה מאבק יום-יומי עם זה - החליטה להשתתף בסדנה כחלק מתהליך ריפוי שהיא עוברת, ויצאה מאוד מחוזקת".