"רק אל תקראי לה שמנה! דשנה. דשנה זו מילה טובה", כתב לי חבר פייסבוק בתגובה לפוסט שהעליתי על ייצוג של דמויות שמנות בסרטי דיסני. אבל דשנה היא לא מילה טובה, לא בהקשר הזה בכל אופן. היא מצטרפת לחברות המכובסות שלה: בריאה, עגלגלה, מלאה, עסיסית, מקומרת, שמנמודה וכולי, שנפוצו בתקופה האחרונה.
מצד אחד, ההפצה של המילים הללו מעידה על תופעה מבורכת: יש איזה רנסנס לנשים שמנות, ומתחילים לראות אותנו יותר ויותר ברחבי הרשת (תום יער), בטלוויזיה (ברוכה הבאה לפריים טיים נגה ניר נאמן), בקולנוע (מליסה מקארתי), כדוגמניות (אשלי גרהאם וטס הולידי) ועוד. בהחלט אשר להגיד שבשנת 2016 - אנחנו השמנות תופסות מקום במרחב. מצד שני, עם כל החגיגה הזאת, המילה שמנה נשארה מילת גנאי מעליבה, ואבוי לנו אם נקרא למישהי או לעצמנו שמנה.
גם את המושג המלאכותי "אישה אמיתית" אני דוחה מבלי להתנצל. כל אישה היא אמיתית. אם היא קיימת במציאות ולא דמות מפוקסלת שעברה פוטושופ – היא אישה אמיתית לכל עניין ודבר, אין נשים "אמיתיות" יותר מאחרות ואין צורך להוריד סוג גוף של אישה אחרת כדי להרים את סוג הגוף של זולתה. זה אותו סוג של משטור, אבל מהצד השני.
חרוטה בראשי סיטואציה בה אישה מבוגרת, לא בהרבה רזה ממני מטיחה בי בוויכוח את המשפט: "לכי, לכי, יא שמנה", ואני נשארת אדישה ומגיבה לה ב "כן, אני שמנה, אז מה?". יש ימים שאני רוצה לצעוק: כן, אני שמנה. תפסיקו להגיד לי שאני חמודה או יפה או כל-מילה-אחרת-מהמכבסה. נכון, אני באמת כל אלה - אבל אני גם שמנה. תמיד הייתי, כלומר מאז שאני זוכרת את עצמי, ואם פעם בצעירותי הייתי נפגעת או נעלבת מהמילה הזאת, ככל שעובר הזמן, אני מתבגרת ומתעצבת ומבינה שזו אני – לטוב ולרע.
קראו גם: המסע של ניצן לארץ הכוסיות - ובחזרה
שמנה הוא חלק מההגדרה החיצונית שלי בלבד. היא לא מעידה דבר על האופי שלי. היא לא אומרת שאני חלשה או לא יכולה לשלוט על עצמי, ואין לי מה להתחבא מאחורי מילים אחרות. אני שמנה. המילה הזו, ויותר מכך: החוויה הזאת - לגדול שמנה ולהיות שמנה בעולם שמקדש רזון ואידאלים לא אפשריים, הם שעיצבו אותי למי שאני. אני לא מכירה תום אחרת.
הדרך היחידה להתמודד עם המילה שמנה היא לאמץ ולחבק אותה בחיבוק שמן, רך ואוהב. להתחיל להשתמש בה בצורה אובייקטיבית, כזו שפשוט מתארת חיצוניות של בני אדם, ולא כזו שמבזה אותם או משפילה. אם כולנו מבינים שא.נשים מגיעות בשלל צורות גוף, בשלל צבעים ומאפיינים, - אז גם האחריות היא שלנו להוציא מהמילה שמנה את העוקץ שהוצמד לה, לנטרל אותה ולהוציא אותה מאגף המילים הפוגעניות ולהפוך אותה לבדיוק מה שהיא: עוד מילת תואר המתייחסת לחיצוניותה של אישה.
כי כשנצליח לנטרל את המילה שמנה ולמחוק את כל הקונוטציות השליליות שהשתרשו בה, מה יישאר לנו ממנה? סתם מילת תואר, בדיוק כמו רזה, גבוהה, נמוכה, מתולתלת או ג'ינג'ית. מילה שמתארת אותנו חיצונית בלבד ואין בה בכדי להעיד על מי שאנחנו. לא כל המתולתלות חולקות את אותו האופי ואפילו לא כל הגינג'יות (למרות הטענה שג'ינג'י זה אופי), על אחת כמה וכמה לא כל השמנות.
הסיבות להשמנה הן מרובות, ההתמודדות עם ההשמנה יכולה לעשות בדרכים שונות, מצב הבריאות של שמנות הוא לא כולל אלא פרטני וכן היכולות הפיזיות של כל אחת מאתנו. כל אחת מאתנו היא עולם ומלואו, שונה וייחודי. אני שמנה מהממת שטוב לה על הנשמה, כמו עוד שורה של מאפיינים שמרכיבים את מי שאני. שמנה זו לא בושה.