אסתר ליברזון-נמר אמנם הודחה ראשונה מבית האח הגדול, אבל נדמה שהיא מבינה יותר מדבר או שניים בהישרדות בחיים שמחוץ לריאליטי. היום, בגיל 36, היא אשת הייטק מצליחה, אך מאחוריה שנים ארוכות של מאבק בהפרעות אכילה שדחפו אותה לסכנת חיים של ממש. ההתמודדות עם האנורקסיה הפכה לא רק לעובדה ביוגרפית, אלא לכוח שדחף אותה להצליח - ולעזור לאחרות, וזו גם הסיבה שהניעה אותה להיכנס לבית הכי חשוף במדינה.

"לאמא יש בעיה בבטן"

ליברזון-נמר סבלה מהפרעות אכילה מגיל 12. בגיל 33, כשהיא כבר אמא לשני ילדים, ליברזון-נמר, שמתנשאת לגובה של 1.70 מ', הגיעה לתת משקל חריג של כ-36 ק"ג - והתאשפזה בתל השומר. למרות המיתוס על "מחלת הדוגמניות", במחלקה דווקא ניתן למצוא נשים קרייריסטיות, מוזיקאיות או רקדניות: "כולן מרגישות כל כך לא טוב עם עצמן. כל מי שסובלת מההפרעה הזו היא אישה מדהימה שיש בה משהו מיוחד. הן לא חושבות שהן מספיק טובות. הן נשים מאוד שקטות עם התנגשות בין איך שהן נראות בחוץ לבין אין שהן רואות את עצמך מבפנים". 

חולות אנורקסיה קוראות למחלה שלהן בכינוי החיבה המקוצר, "אנה". "אנה יושבת אצלך כמו דיבוק, היא אומרת לך כל יום שאת מכוערת, את שמנה, פרה, טיפשה. את לא ראויה שיאהבו אותך. את תהי לבד", היא מסבירה ומספרת על ימי השפל של המחלה: "היו לי תירוצים ושקרים, רק כדי לא להודות בפניי שאני חולה. אמרתי לעצמי שאין לי כלום, אני מעל זה. אני צמה כי אני פשוט לא צריכה אוכל".

אסתר ליברזון נמר (צילום: אורטל דהן)
"הייתי מתרצת להם שיש לי בעיה בבטן" | צילום: אורטל דהן

בתקופת האשפוז, ילדיה נתמכו על ידי הוריה ובן זוגה. "לא יכולתי להסביר לילדים בגיל כל כך רך מה זו אנורקסיה. הייתי מתרצת להם שיש לי בעיה בבטן ואני לא מצליחה לאכול. רק כשיצאתי מזה, הרגשתי שחשוב להסביר להם שלא עשיתי שום דבר רע".

ילדות מחוברות לזונדות

גם היום המלחמה בהפרעות האכילה היא עיסוק מרכזי בשגרת חייה של ליברזון-נמר. היא פוגשת נשים ונערות רבות שנמצאות בשלבים מקדימים של המחלה, בשיאה או בסופה. "יש קשת רחבה של הפרעות אכילה", היא מפרטת. "זו לא רק אנורקסיה. זו בולימיה, זו לעיסה ויריקה, עיסוק אובססיבי בספורט ובמשקל ומודעות בלתי פוסקת לתנועות ישיבה כדי להיראות רזה יותר - וזה דברים שילדות בכיתה ז' אמרו לי".

מתוך המפגשים וההרצאות ליברזון-נמר למדה כי גילן של נערות עם הפרעות אכילה רק הולך ויורד, והיא מציעה הסבר: "יש יותר שהייה בטלפונים ניידים, חשיפה מהירה יותר לתקשורת ולדימוי מסוים שאומר לך איך את צריכה להיות. נערות מאמינות שההצלחות שלך קשורות לאיך את נראית וגרוע מכך, מה הקשר בין המשקל לגודל ההצלחה שלך".

"היום הם מסתתרים מאחורי המקלדת", מסבירה ליברזון-נמר: "הם קוראים למישהי שמנה ולא אכפת להם מה יקרה אחר כך. אבל אני יודעת מה קורה. אפשר לראות את זה במחלקות, את הילדה שקראו לה פעם שמנה ועכשיו היא במשקל של 22 ק"ג, מחוברת לזונדה כי אמרו לה שהיא לא נראית כמו שהיא אמורה. היא לא הילדה המקובלת אז השמיצו אותה, הרסו ופגעו".

אסתר ליברזון נמר (צילום: עופר חן)
"אני מסתכלת להם בלבן של העיניים" | צילום: עופר חן

את מה שמשרד החינוך מפספס או מחטיא, כך לטענתה - ליברזון-נמר מנסה לתקן או לרפא. "אני מסתכלת להם בלבן של העיניים, אומרת להם דברים שקשה להם לשמוע. וכן, בא להם לבכות כי הם מבינים מה ההשלכות של מה שהם עושים. הילדות האלה רוצות וצריכות לדבר על דימוי גוף במקום לזרוק את ארוחת העשר שלהן".

גם לגברים ליברזון-נמר יש מסר. "תחשבו על מה שיוצא לכם מהפה. האם תסכימו שיתנהגו לבת שלכם? האם תהיו מוכנים שהחבר שלה יגיד לה 'ממי תורידי במשקל כי אני אוהב אותך רזה ושדופה, כשאת עליי'? אני כבר הייתי בהלוויות של כאלה שהיו מחוברות לזונדות בגלל בחור אחד שאמר שהוא אוהב אותן רזות".